לשמור מרחק: על אינטימיות בציור עכשיו \ Keeping at Distance: On Intimacy in Contemporary Painting

“לשמור מרחק” היא תערוכה מביכה. ההצהרה  שבחירת האמנים והעבודות  היא על בסיס “העובדה הפשוטה שכולם מציירים, מניחים צבע כלשהו על משטח כלשהו, ומנסים, כל אחד בדרכו, להניח את הצבע הנכון במקום הנכון” כפי שכותבת האוצרת לייזה גרשוני בטקסט התערוכה, לא הופכת את הקבץ העבודות לסביר . כך, העבודות המוצגות של זהר פריימן, דמויות עם ראשי דוברמנים, פעם על פי  L’Absinthe  של דגה מ 1876, הם אמנות גרועה. לא “ציור רע” ולא סוראליזם, אלא ציור חלש ואגרסיבי עם אמירה שטוחה. אי אפשר להימנע  מלהשתמש כאן בשם התערוכה– כן, כדאי לשמור מרחק.

Zohar Fraiman, Meese, 125×85 cm, oil on canvas, 2018

הציורים של פריימן הם החלשים בתערוכה שמנוקדת בהחלטות תמוהות, צירופים בעייתיים ועבודות בינוניות. חלל המוזאון הקדמי חולק לחללי משנה לא רגולריים , כמו ניסיון מאומץ להראות מגניבים (או הד קלוש לאדריכלות הראווה של דניאל ליבסקינד או פרנק גארי?). החללים ו”הצמתים” הזוויתיים אינם יוצרים אינטימיות ואינם מחפים על העדר איכות ושיח בין העבודות. זיקות, ישירות או סמויות בין יצירות הוא מה שמבדיל תערוכה מתצוגה וכאן נותרנו עם השנייה.

Keeping at Distance: On Intimacy in Contemporary Painting Exhbition space

“מקטע”, עבודה של ערן רשף תלויה בקצה חדר עם עבודות של שרון אתגר ויערה אורן . ב”מקטע” מצוירות כנפות חלון עקור על רקע טפט. רשף, על הדיוק והדבקות בצורה, בניואנסים של אור וחומריות הופך את העקירה, את ההתקה מהמקום, לנוכחת עד תום. לצד העבודה, שזקוקה לשקט כאוויר לנשימה, תלויות עבודות אבסטרקטיות  חיוורות של אתגר, בינוניות כמו הסדרות שהוצגו בתערוכתה לפני כחצי שנה בגלריה עינגא (אז היה אפשר להתנחם בעבודות של קופפרמן שהוצגו באותו חלל), ועבודות מעניינות של אורן שחבל שהן מוצגות כך. הניב ‘מן הגורן ומן היקב’ מתאר את החלל היטב.
הצידוק לתלות את “אבא ואמא” מתוך ‘ללמוד כתיבה מעצים’, ציור של נורית דוד מ 1990 , לצד עבודות שלה מההווה נעלם מעיני.  לא עולה מכך השוואה ולא נוצרת תובנה

נורית דוד, ללא כותרת, 2018
נורית דוד, אבא ואמא מתוך ‘ללמוד כתיבה מעצים’, 1990

לגבי הדרך האמנותית המרתקת שעשתה  דוד לאורך שלושים שנים. ציורים של  פסח סלובוסקי, תלויים ליד העבודה “זוג” של אלכס ברויטמן והדבר אינו עשה חסד עם האמנות של איש מהאמנים . סלובובסקי, שבמיטבו יש לעבודותיו תנופה בארוקית וכאב אקספרסיבי מוצג כאן במה שנראה כמו קלישאה על עבודותיו שלו : אימפסטו צבע סמיך ופורמט לא רגולרי אך ללא העוצמה הזועקת.
יוסי מרק (אמן מצוין, שהצגתי בעבר) מציג חמש עבודות. “ספק”, דיוקן כפול של זוג בטקס כלולות, תלויה בכניסה לתערוכה וכך מולטה מהכאוס החזותי בה מוצגות ארבע עבודות נוספות של מרק ובהן  קלסתר אישה בסתיו חייה. ב”ספק” דחוסה דרמה ומקנן ייאוש. בצבעים של ה  under painting  הכתומים אדומים והלבנים השבורים, לוחש הזמן שמשתרע כמו שדה בור.

יוסי מרק, ספק, 2014, שמן על בד מוצמד לעץ, אוסף פרטי

בארבע דיוקנאות האישה מרק מצייר זקנה בהשלמה, ללא זעם או סלידה, אך גם ללא ייפויי. בקו  מרגש וצחיח באותה עת. פני האישה מאכלסים את החלק התחתון של העבודות כך שהיא כמעט חומקת, יוצאת מהתמונה, מטווח ראייתנו ובעיקר השגתנו. גם כאן חסרה האפשרות להתבוננות אינטימית וההסמכה לציורים של רונית גולדשמידט נדמה שנעשתה על בסיס המכנים המשותפים הקלישאיים ביותר.
“איש”  ו”נקודה בזמן”, שני ציורי דיוקן של ידידיה הרשברג בולטות גם הן לטובה (לצד עבודה שלישית חלשה יותר ) הרשברג יוצר זמן בינים, ספק לוכד תנועה כמו סטיל מסרט ובכל זאת יוצר משך כמו הרגע בו תו מוסיקלי נשאר תלוי באוויר. דיוקנאות  של רוני טהר לב עשויים היטב מבחינה ציורית, אך חסרים את אותה חיות פנימית שהופכת ציור ליותר מאובייקט.
מבחר העבודות של דוד ניפו עולה לאין ערוך על זה שהוצג בתערוכת היחיד הגדולה שנערכה בעקבות זכייתו בפרס שיף ב 2014 . דיפטיכון מ 2012- 2013 ובעיקר הציור “באור התכלת העזה ” מ 2018 מראים את כוחו .  ציור גדול של חדר אוכל, של אופיר בגון, יוצר רצון לראות עוד מעבודותיו.
ארם גרשוני, (גם אותו הצגתי בעבר) מיוצג במבחר גדול למדי של ציורים שרחוק מלהיות אחיד ברמתו. ביצים בציור קערת הביצים של גרשוני חסרות את המשקל, העגילות של ביצה, אותה תחושה של מודעות לשבריריות. גם “דיוקן סמי” הדמות נראית כאחורי מסך, מזוגגת. הדיוקן חסר את הדיוק המזוכך שיש בעבודה אלימה כמו “נסיגה” המשובחת,  בה נתח בשר מונח מטפטף על נייר והמוות נודף ממנו כמו אד מעל לקווים הישרים של מגירה, לוח וקיר. עוצמה זו יש גם בציור החסה היפיפה. אשר לעבודה לפי הולביין, ניכרת בה הווירטואוזיות של גרשוני והיא נותרת בדיוק שם – תרגיל מבריק.

`Regression ארם גרשוני,

השאלה האתית, של הצגה נרחבת כל כך של אמן על ידי בת זוגו במוזיאון ציבורי, פתוחה לדיון.
טקסט התערוכה אינו מאיר או מתיר את החיבורים הסתומים. לצערי , לא עלה בידי למצוא את הציטוט  של מוריס מרלו-פונטי “לראות, משמע לשמור מרחק” המשמש כמוטו לטקסט ולתערוכה כולה . לא זכרתי אמירה זו מכתבי פונטי וחיפוש מהיר בגוגל (על פי התרגום לאנגלית באתר המוזיאון) מביא באופן מפתיע, לראיון עם ארם גרשוני מ 2012 , בבלוג של Larry Groff צייר אמריקאי. בריאיון גרשוני מצוטט כאומר ” Merleau-Ponty says somewhere: “Seeing is keeping at distance.” מראה מקום מדויק יותר מ somewhere לא נמצא. (בהחלט יתכן שהוא קיים).
יחסי אמן ציור מתוארים באופן שטוח עם אמירות תלושות “זהו הערך התרפויטי הגדול של הציור כעשייה. הצייר מכונן יחסי “אני-אתה” (במונחים בובריאניים) מורכבים עם הציור, וגם הצופה ה”אחר” – את/ה, למשל, הצופה כרגע בציורים שבתערוכה זו – משתתפ/ת במשחק”. מה הכוונה “ערך תרפויטי”? ומה מאחורי  “אני ואתה” בציור במונחים בובריאניים? בשונה מאילו מינוחים אחרים ? מיותר לציין שאנחנו כל הזמן משתתפים ב”משחק”, בכל זאת, שייקספיר כבר ניסח זאת היטב לפני כמה מאות שנים.

Yedidya Hershberg,A Point In Time, 2017,Oil on canvas mounted on wood, 68.8 x 58.6 cm

בכל לב הסכמתי לפסקה הקובעת את המכנה המשותף בכך ש “כולם מציירים, מניחים צבע כלשהו על משטח כלשהו”. זו הגדרה  שאינה מספקת לתהליך האמנות. בהמשך הטקסט נכתב שהופעל רק קריטריון אחד ברור “קריטריון האיכות” כותבת גרשוני “מובן מאליו ועומד מעל לכל” . לא נותר אלא להרהר על מה היה מוצג בתערוכה לולא הופעל.

משתתפים : יערה אורן, שרון אתגר, אופיר בגון, אלכס ברויטמן, רונית גולדשמידט, ארם גרשוני, נורית דוד, ידידיה הרשברג, רוני טהרלב, יוסי מרק, עידו מרקוס, בעז נוי, דוד ניפו, פסח סלבוסקי, זהר פריימן, ערן רשף, לילית שמבון

אוצרת: ליזה גרשוני

מוזיאון פתח תקוה לאמנות
קריית המוזיאונים, רח’ ארלוזורוב 30, פתח תקוה
ב’, ד’, ו’, שבת – 10:00-14:00 ג’, ה’ – 16:00-20:00

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 סיור אמנות  בתל – אביב סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יערך ביום ביום רביעי,  10 לאפריל 2019 לפרטים שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם 

סיור לביאנלה באיסטנבול 15-19 ספטמבר2019
בהדרכת ד”ר סמדר שפי   

לפרטים והרשמה  לפנות לדניס או גל בטלפון  03-5260084    או במייל  mailto:denise@rimon-tours.co.il

דוד ניפו, באור התכלת העזה 2018

 

Keeping at Distance: On Intimacy in Contemporary Painting

 Keeping at distance is an embarrassing exhibition. The statement that the artists and the works selected were based on “the simple fact that they all paint, namely apply color to some surface, and attempt, each in his/her own way, to apply the right color in the right place,” as curator Liza Gershuni wrote in the exhibition text, does not transform the group of works into an acceptable exhibition.

Yossi Mark

Paintings by Zohar Fraiman, figures with Doberman heads, after L’absinthe (1876) by Degas, are bad paintings. Not “Bad Painting,” not Surrealism, but weak aggressive paintings with a superficial statement.   They are the weakest in an exhibition dotted with strange decisions, problematic installations, and mediocre works. Segment, by Eran Reshef, is hung at the edge of a room with works by Sharon Etgar and Yaara Oren. Segment depicts window panels extracted from their context and placed on a background of wallpaper. Alongside of the painting, in dire need of quiet, are Etgar’s pale abstracts, and an interesting work by Oren. Too bad they are displayed in such a way.
Yossi Mark (an excellent artist whom I have exhibited in the past) presents five works. Doubt, a double portrait of a wedding couple, hangs at the entrance to the exhibition, thus spared from the visual chaos in which Mark’s remaining paintings are displayed, four portraits of a woman in the autumn of her life. In Doubt, the drama is condensed and anguish lodges within it. In its red-orange and broken white underpainting colors, we can hear the whisper of time stretching out…

רוני טהרלב, נערה עם כוס סיגליות , שמן על בד,50 על 60 סמ

Aram Gershuni (whom I have also exhibited in the past) is represented by a large selection of paintings, from uniform in quality. The eggs in the painting of a bowl of eggs lack weight, roundness, and the sensation of fragility. There is refined precision in the violence in the superb work Regression in which a raw steak drips onto paper, while Death drifts out of it like vapor over the straight lines of a drawer, panel and wall. The ethical issue of such an extensive exhibition of works by a curator’s spouse in a public museum is open to discussion.
The gallery text neither illuminates nor cuts through the questionable connections. Regretfully, I was unable to find the exact quote by Merleau-Ponty which is the motto for the text and the entire exhibition. A quick Google search surprisingly brought up a 2012 interview with Aram Gershuni on American painter Larry Groff’s blog, Perceptual Painting. Gershuni is quoted in an interview with Elana Hagler as saying “Merleau-Ponty says somewhere: ‘Seeing is keeping at distance.’”  A more precise location than “somewhere” was not found (but may exist).
I wholeheartedly agree with the common denominator being “that they all paint, namely apply color to some surface” – but this is insufficient as a definition of the art process. The text continues, “It is not easy to specify the criteria which guided the choice of painters for the exhibition (other than the obvious criterion of quality which always comes first).” I dread the thought of what would have been displayed without this criterion being applied to the exhibition.

Curator: Liza Gershuni

Through June 29, 2019

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 סיור אמנות  בתל – אביב סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יערך ביום ביום רביעי,  10 לאפריל 2019 לפרטים שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם 

סיור לביאנלה באיסטנבול 15-19 ספטמבר2019
בהדרכת ד”ר סמדר שפי   

לפרטים והרשמה  לפנות לדניס או גל בטלפון  03-5260084    או במייל  mailto:denise@rimon-tours.co.il

דוד ניפו, דיוקן, דיפטיכון, 2012-2014
ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא מבקרת אמנות, אוצרת וחוקרת אמנות ותרבות עכשווית. מאז 2013 היא האוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב.
ב 2019 ייסדה את CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והייתה האוצרת הראשית שלו עד לסגירתו ב 2024.היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

Accessibility