English follows Hebrew
העבודות של ציבי גבע מתאפיינות כנרטיביות, לעיתים קרובות פיגורטיביות לצד השמירה העקבית של התהלכות על התפר של אבסטרקט (במידה רבה המשך האנומליה ישראלית של “אבסטרקט לירי”). עבודות של גבע, נוחות למלל לקטלג, ולהסביר.
Tsibi Geva, Land of Two #5 , 2020
התערוכה ‘ארץ לשניים’ ממשיכה את הדיבור על הפוליטי, על הדיכוטומי והאמביוולנטי עם ההפניה הישירה של הצופים לכותרת הלקוחה מספרו של מרטין בובר. בובר, מאנשי “ברית שלום” הנשכח, קרא לדיאלוג בין העמים מתוך הכרה שעתיד טוב ידרוש פשרות. בעבר סוג כזה של אמירה פוליטית היה נתפס בעיני כפייסני מאד, אך באווירה של היום בה כל אמירה שאינה ימינית במובהק מסווגת כשמאלנית יש בה אפילו אומץ מסוים.
הכותרת מתווה קריאה של כל קו בעבודה של גבע כגבול, וכל בחירת צבע כייצוג נוף . מפגש עם העבודות כעת – בימים בהן מעטות התערוכות הפתוחות, והביקור בהן מתוק – יוצר רצון לחרוג מהתניית הקריאה שהתקבעה.
Tsibi Geva, Land of Two , 2020
סדרת העבודות הנוכחית, 8 עבודות בגודל אחיד של מטר על מטר וחצי נעשו על גליל לינוליאום לכיסוי משטחי ריצפה. הגליל הודפס בדגם המדמה אריחי אבן. הצבע נדחה על ידי הלינולאום, נותר שכבה זרה, כתם שנשפך, התחושה הזו היא חוזקתן של העבודות ומה שמדיל אותן מחלק ניכר של עבודות קודמות של גבע . האימפסטו של הצבע נראה לעיתים כמאיים להתנתק והמקומות האלו , אורגניות לא מתפקדת הם המעניינים. הגודל האחיד של העבודות מחזק את הזיקה לדימוי ציור- חלון שחקוק בתת מודע של התבוננות בציור כך הקווים השחורים מעלים על הדעת קווי בדיל בחלון זכוכית והברק הצבעים מחזק זאת. כמו בעבר גבע מתכתב על האבסטרקט האקספרסיוניסטי האמריקאי (והשפעותיו הרבות בארץ) . הוא משאיר מילה כתובה מודפסת ב’ארץ לשני עמים 5 ‘ ובעבודות אחרות מדביק חתיכות לינולאום למשטח. תחושת השיבוש שהעבודות מעבירות אינה אקוטית, אלא אי נוחות. נדמה שאפשר לנגב את רצפת הלינולאום, לגרוף את הצבע ודי בקלות להשיב את המלאכותיות הסדורה של החומר עצמו. כדיבור פוליטי הן מרוחקות, מבוקרות, כמעט מאולפות. ועדיין כאמור, לדבר ולצייר “ארץ לשניים”, בימים אלו של “שמלאני טוב שמלאני מת”, אינה דבר של מה בכך.
אוצר מאיר לושי Loushy Art & Projects,
מעבר יבוק 5 תל אביב
האקדמיה של החלון – הרצאות ד”ר סמדר שפי ב ZOOM
ספריות וספרים כמטאפורה ואתר אמנות
(אדמונד דה ואל, רייצ’ל וויטרד, מיכה אולמן,ורבים/ת נוספים)
26 אוקטובר 2020, יום שני – 20:00
על ספריות באמנות. הספרייה, כמקום ורעיון עובר שינויים מפליגים בעשור האחרון . זהו אתר שמכיל עולמות ופותח אפשריות שיטוט, בחינה הכרות וחשיבה. הן דיוקן תרבותי וגם מסך והצהרת כוונות, אופציה לאידאליזציה . הן אתרי נוסטלגיה געגוע וזיכרון שמקסימים אמניות ואמנים.
נראה עבודות של אדמונד דה ואל, רייצ’ל וויטרד, מיכה אולמן, יאנקה שוניברי ורבים נוספים
לינק להרשמה ולתשלום. https://forms.gle/epJQf2rpUpurvjEt6
במקרה הצורך בעזרה או הבהרה שלחו הודעה ל WhatsApp 0507431106
Tsibi Geva / Land of Two
Tsibi Geva’s works are narrative, often figurative, and flirting with abstraction (which to a great extent continues the Israeli anomaly of “lyrical abstraction”). Geva’s works lend themselves to be verbalized, catalogued, and explained.
The exhibition “Land of Two” continues his remarks on politics, dichotomy, and ambivalence with his direct appeal to viewers with a title taken from Martin Buber’s writings. Buber, as a member of the forgotten Brit Shalom movement which called for dialogue between the two peoples based on the recognition of the need for compromise to ensure a good future. In the past, such political statements were perceived as extremely conciliatory, but in today’s atmosphere in which statements that are not clearly Rightist are categorized as Leftist, it has a certain courage.
The title of the exhibition directs the reading of each line in each artwork as a borderline, and every choice of color as the representation of a landscape. The direct meeting with the artworks at present during times when very few exhibitions are open makes the visit all the sweeter, creating the desire to escape the conditioned response predetermined by the title.
| The series of eight works on view are a uniform 1×1.5m made on a roll of linoleum printed with a faux marble pattern. The material rejects the paint, leaving a foreign layer, looking like the stain of a spill, a feeling that is both the strength of the works and what differentiates them from a large portion of Geva’s previous works. At times, the impasto looks as if it is about to separate from the surface: these non-functional organic places are the interesting ones. The uniform size of the works reinforces the links to the image of paintings-as-windows imprinted in the subconscious of painting from observation, while the black lines bring to mind leading of windowpanes, an image reinforced by the shininess of the paint.
As in the past, Geva corresponds with American Abstract Expressionism (and its multiple impact on Israeli art). He leaves a printed written word in Land of Two #5 (2020), while in others, he pastes pieces of linoleum on to the linoleum surface. The feel of disruption conveyed in the pieces is uncomfortable, generating a sensation that one should wipe the linoleum floor, scrape off the paint, and easily restore the orderly artificial look of the material. As a political statement, they embody distance and control, seemingly almost tamed. And yet, as we said, to talk about and paint a “Land of Two” is no small matter. |
Loushy Art & Projects, Ma’avar Yabok 5, Tel Aviv-Yafo
