הערה על ציור פיגורטיבי כקולב | Figurative painting as a hanger

English follows Hebrew

לתערוכה “ישראל דרור חמד: צייר־לקט” זוכה פרס שיף לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית לשנת  2020 במוזיאון תל אביב הצטרפו עבודה של רוני טהרלב בתערוכה “פקעת”, גם היא במוזיאון, ושתי עבודות של  גיא לוי בבית ראובן, לכדי יצירת מסה של ציור מאכזב שמעוררת מחשבות נוגות.

העבודות של שלושת האמנים הן כאלו שקל להכביר עליהן במילים מהמילון שבעבר שימש לשיח רדיקלי על מגדר וזהות. היום דומה שלעיתים קרובות מדי הן התנאוּת במקרה הטוב וזאב אולטרה שמרני בעור של כבש במקרה הפחות טוב. העיסוק בהומו ארוטיות או בנזילות מגדרית, או ציטוט ברוח הפוסט מודרניזם של שנות ה-80 יכול להיות מעניין ומוצדק אם הוא נעשה בציור טוב, אך בשלושת המקרים הבעיה היא שהדבר רחוק מהאמת. ציור הסעודה האחרונה של חמד, התלוי במסדרון האגף החדש מזכיר אינספור בדיחות חזותיות שחוקות על הנושא או כרזות מהסוג שנמכרות בחנויות עייפות לתיירים ומתנות.

ציור של גבר בתנוחה של  פסל קלאסי (מוציא הקוץ Spinario) גם הוא בדיחה חזותית עילגת באותה רמה. בעבודות אלו ובשאר העבודות בתערוכה חסרה ציוריות טובה – האיכות הזו שהגדרתה חמקמקה בהרבה מדיבור על עכשוויות או מהרשימה הארוכה של אמנים שמוזכרים בטקסט הקיר בתערוכה, מקרוואג’ו וסזאן עד מאנה והוקני. הציורים בתערוכה שטוחים וריקים – סט תפאורה שמדמה ציורים.

העבודה “נער בשמלה צהובה” של רוני טהרלב ב”פקעת”, תערוכת הרכישות של המוזיאון, סובלת מתסמונת הסוג ב’ שמאפיינת את מרבית התערוכה המורכבת מעבודות חלשות במיוחד של אמנים טובים. טהרלב שבשנים האחרונות הציגה כמה וכמה עבודות מצוינות, מיוצגת כאן בעבודה שכולה אומרת התנצלות – הנה ציור מסתופף תחת מטריית הרכישות העכשוויות של המוזיאון כשבידו כרטיס הכניסה של עיסוק במגדר.
בדומה לחמד, שתי העבודות המוצגות של גיא לוי מזכירות את הצדדים הפחות טובים של פוסט מודרניזם. ציטוט דיוקן אדל בלוך-באואר של קלימט מ-1907 (כולל תכשיט הקולר המפורסם), ציור אישה על רקע יפו, לצד חמור נוסח ראובן רובין או שימוש בלוגו לואי ויטון על סרטים שמקשטים שלוש גרציות לצד ציורי חמסות הם אמירה שטוחה, שחוקה וסטראוטיפית על מזרח ומערב. ציור טוב, ציור שמהותו אינה ההעתקה או מידת הדיוק בה הוא בוחר להעתיק את העולם, אלא האופן בו הוא יוצר עולם, גואל לעיתים, גם חשיבה ורעיונות בנאליים. די לחשוב על ההבדלים בין אינספור “סעודות אחרונות”  וגרסאותיה לבין המעטות יחסית הנחרטות כהתרחשות מסעירה בזיכרון. בתערוכות האלו גאולה כזו אינה מתרחשת ונותרים בד וצבע כקולב לרעיונות לא מאד מעניינים.

ישראל דרור חמד: צייר־לקט.  מוזיאון תל אביב
אוצרוּת רותי דירקטור
פקעת: רכישות חדשות לאוסף האמנות הישראלית ע”ש ברוך ורות רפפורט. מוזיאון תל אביב
אוצרוּת דלית מתתיהו
גיא לוי במסגרת התצוגה “זית אצל זית” של סיגלית לנדאו בבית ראובן.

האקדמיה של החלון – ד”ר סמדר שפי.
סדרת הרצאות זום חדשה
חלב חלומות – לקראת הביאנלה בוונציה 2022

 סדרת ההרצאות החדשה תיפתח  ב 1 בנובמבר בהרצאה לקראת הביאנלה הקרובה בוונציה  באפריל 2022.
לינק להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ “האקדמיה של החלון 2022” בה ישלח לינק לרישום ופרטים  https://chat.whatsapp.com/IAIEfMkovLA9mRzia2oZiu
הקבוצה היא להודעות בלבד וסגורה להתכתבויות .

Figurative painting as a hanger

“Painter-Gatherer,” the exhibition by Yisrael Dror Hemed, winner of the Haim Shiff Prize for Figurative and Realistic Art for the Year 2020 at the Tel Aviv Museum of Art, together with Roni Taharlev’s painting from the exhibition “Skein,” also in the Museum, and two paintings by Guy Levy at the Rubin Museum, form a mass of disappointing paintings generating melancholy thoughts about the state of the medium.

It is easy to write about these works using the lexicon which in the past formed the radical discourse of gender and identity. At present, it seems they form a pre-condition these are the buzzwords, and many times an ultra-conservative wolf in sheep’s clothing. The engagement with homoeroticism, gender liquidity, or a quote in the spirit of 1980s postmodernism, can be interesting and justified if accomplished through good painting. The problem is that it is far from the truth regarding the three cases. Hemed’s painting Supper, hanging in the hallway of the museum’s new wing, is reminiscent of an infinite number of worn out visual jokes about the Last Supper, such as seen in posters in tourist souvenir shops.

Hemed’s painting of a man in the pose of a classical statue (Spinario, man extracting a thorn), is also a lame visual joke on the same level. These and other paintings lack good “painterliness” – a quality whose definition is much more elusive than contemporaneity or the long list of artists mentioned in the wall text, from Caravaggio and Cezanne through Manet and Hockney. The paintings on exhibit are flat and empty, like a stage set simulating an exhibition.

Roni Taharlev’s Boy in a Yellow Dress, on view in “Skein,” the Tel Aviv Museum’s exhibition of New Acquisitions for the Bruce and Ruth Rappaport Israeli Art Collection, suffers from the “second-rate syndrome” characterizing most of the exhibition, which is comprised of especially weak works by good artists. Taharlev, who exhibited many excellent works over recent years, is here represented by an apologetic work, a painting whose entry ticket to the exhibition is its engagement with gender.

Similar to Hemed, Guy Levy’s Wild Flower is a reminder of lesser aspects of postmodernism. His quotation of Klimt’s Portrait of Adele Bloch-Bauer (1907) including the famous jewelled collar, in the painting Wild Flower of a woman against the backdrop of Old Jaffa with a Reuven Rubinesque donkey at her side, or the use of Louis Vuitton logo on the ribbon decorating three Graces alongside paintings of Hamsa good luck symbols, are superficial, stereotypical statements about East and West. Good painting, painting whose essence does not lie in the degree of precision with which the painter chooses to “copy” the world but the way in which the painter creates a world, often redeems banal thoughts and ideas. It only takes a thought about the differences between innumerable paintings of the Last Supper and the memorable, exciting ones. These exhibitions lack such “redemption,” leaving canvas and paint to remain as hangers  for ideas that are no more than the new conformism.

Yisrael Dror Hemed, “Painter-Gatherer,” Tel Aviv Museum of Art.  Curator: Ruti Direktor

“Skein,” New Acquisitions for the Bruce and Ruth Rappaport Israeli Art Collection, Tel Aviv Museum of Art, Curator: Dalit Matityahu

Guy Levy, guest artist at the Rubin Museum, Tel Aviv, during the exhibit Sigalit Landau, “Olive to Olive”