Anna Hayat & Slava Pirsky – Rifts, Joints, and Rifts |אנה חייט וסלבה פירסקי – קרעים וחיבורים וקרעים

English follows Hebrew 

העבודות של אנה חייט וסלבה פירסקי יפות מאוד. אלו צילומים שמודפסים על בד, חלקם קרעי צילומים תפורים ביד, ואחדים גם רקומים בחוטים משתפלים. הדימויים התפורים, המאוחים-מתפרקים, מוצגים לראשונה בתערוכה זו. כאב העבודות מפעפע מבין התפרים כמו מגוף פצוע.

צמחי הבר ונוף ללא עקבות אדם, בראשיתי ככל שניתן היום לחשוב על נוף בלב הארץ, צולמו באזור העיר מודיעין, עיר מגוריהם של האמנים הסמוכה לרמלה. צילום גדילן, אחד הקוצים הנפוצים בארץ, נתפר על בד אוהל צבאי, כקולאז’ מצמית של צחיחות, תוגה והישרדות. בצילומים ניכרת התבוננות איטית וממושכת, ניגוד כמעט מושלם לים הדימויים המהירים והקופצניים שמפיקים טלפונים חכמים המנציחים את הזמן בקצב כמעט שווה למהלכו. הזמן עצמו הופך חומר, נוכחות נוספת בצילום, שמכילה עבר והווה.
משקלו של הזמן, דחיסותו, ניכר גם בעבודות שבהן פרחים מתורבתים, כמו האדמוניות בעבודה “מות מארה” או כמו ב”ורד” – פרח בודד העומד בפגז. בעבודות אלו הזמן וכוח הכבידה מכריעים את עלי הכותרת, שמשמרים רוך ואצילות כמעט-דקדנטית. חייט ופירסקי מהלכים קרוב לקלישאות ואינם נופלים לתוכן. דומה שהם מזקקים את הגרעין שבגללו דימוי או דבר הפכו לקלישאה ומאירים זאת מחדש.

הדיון בזמן הוא הנושא והמהות של העבודות. הצילומים עשויים במצלמות בפורמט גדול על סרט פולארויד מסוג שייצורו נפסק בשנת 2007. החומר הכימי שתוקפו פג מותיר על הדימוי כתמים אקראיים, המרמזים על התפרקות הדימוי העתידית ומסמנים אותה. המראה מזכיר במידה רבה צילום אנלוגי מוקדם, אך הוא גם שונה ממנו. בחלק מהעבודות חייט ופירסקי מוסיפים סולריזציה, חשיפה לשמש, שיוצרת גם היא תגובה בלתי צפויה בתשליל הצילומי. האקראיות הופכת אפוא לחלק מהאסתטיקה. האיכות המייחדת את עבודתם היא האופן שבו, לצד האקראיות, ניכרת השפעת הצילום המדוד, המדויק והעמוק של אנסל אדמס ואדוארד ווסטון, מהדמויות המשפיעות בצילום המודרני האמריקאי במחצית הראשונה של המאה העשרים. הצירוף של דיוק מחודד, של צילום ה”רואה” יותר מהעין, יחד עם ההשלמה והמקום הניתן לבלתי צפוי, הוא צירוף מרהיב.
תפירת הצילומים, מהלך חדש בעבודתם של חייט ופירסקי, החלה בהשפעת היכרות עם ה”קינצוגי”, טכניקה יפנית של ריפוי קרמיקה המדגישה קווי שברים, כלומר משמרת את ההיסטוריה של הכלי ולא מנסה להסתיר פגמים. השימוש בתפירה ורקמה בתוך צילומים יוצר עבודות הנעות בין דו-ממד לתלת-ממד, בין משטח חלק לפצוע. יצירת העבודות כשהיא לעצמה נעשתה במקביל למעקב הצמוד, החרד שלהם אחר המלחמה המתחוללת באוקראינה ומשפיעה ישירות על מהלך חייהם של קרובים וידידים. הרקמה, על החוטים הרופפים, התלויים, יוצרת תחושת דחיפות ופגיעות.
בשפה האמנותית שפיתחו חייט ופירסקי מאז החלו לעבוד יחד ב-1999 יש דיאלוג מתמשך בין צילום וציור. העבודה “מות מארה” מ-1793מתייחסת לעבודה La Mort de Marat של ז’אק-לואי דויד, הצייר הנאו-קלאסי הצרפתי,. בציור נראה ז’אן-פול מארה, ממנהיגי המהפכה הצרפתית, שנרצח בעת שהיה באמבטיה בביתו. דויד הקנה לציור שפה איקונוגרפית נוצרית (בעיקר דמיון לפסל הפייטה של מיכלאנג’לו מ-1499 המצוי בוותיקן). חייט ופירסקי יצרו עבודה בה זר אדמוניות מונח על צידו, כנוע כאילו הוכרע במאבק, וטלאים וחיבורים וחוטים פרומים משלימים את תחושת הייאוש המלנכולי העולה מהדימוי.

העבודות אומנם תפורות, ובד בבד, החיבורים מדגישים את הדיס-אינטגרציה הבלתי נמנעת – התפרים והרקמה אוחזים את הדימוי כמתנגדים לכוחות גדולים יותר.

מייסדת ה CACR ואוצרת התערוכה ד”ר סמדר שפי
המרכז לאמנות עכשווית רמלה CACR

Anna Hayat & Slava Pirsky | Rifts, Joints, and Rifts

Anna Hayat and Slava Pirsky’s photographs are exquisite. Most are printed on fabric, some are fragmented and sewn by hand, while others are embroidered with threads flowing down. This is the first time that the duo is exhibiting sewn images which are simultaneously joined and breaking apart. They have an almost corporeal quality, their stitches seemingly throbbing with pain like a wounded body.

Their photographs of wildflowers and empty primordial landscapes were photographed in the environs of Modiin, where the artists live, adjacent to Ramle. A photograph of wild thistles is sewn onto military tent canvas as a petrifying collage of aridity, grief, and survival. Time itself becomes matter, an additional element in the photograph that comprises past and present.
The density of Time is evident in works depicting flowers such as the peonies in Death of Marat or the single flower standing on a shell case in Rose. Time and gravity overwhelm the petals that preserve an almost decadent softness and nobility. Hayat & Pirsky do not succumb to cliché, but distill the core of clichéd images and objects and re-illuminate them.
The discourse on Time is a central motif and essence of their works. The photographs are made with a large-format view camera on Polaroid film stock no longer in production since 2007. The outdated chemicals leave random stains on the image, hinting at and signifying its future breakdown. The works resemble early analog photographs. Hayat & Pirsky add a touch of solarization to some of the pieces by exposing them to the sun, which creates an uncontrolled reaction. The uniqueness of their oeuvre lies in the way in which chance is present together with the influence of controlled, precise, intensive photography, such as by Ansel Adams and Edward Weston, two beacons of modern American early 20^th century photography. The integration of acute precision, of photography that “sees” more than the eye, along with the acceptance and the place given to the unexpected, is magnificent.
Sewing the photographs, a new process for Hayat & Pirsky, followed their interest in Kintsugi – the Japanese art of “golden repair” of broken pottery. It emphasizes the joints, preserving the vessel’s history without attempting to conceal flaws. The use of embroidery and stitching in the photographs creates works between 2-D and 3-D, between smooth and wounded surfaces. The works resonate a sense of urgency and injury. They were made as the artists closely followed the war in Ukraine that  is directly impacting the lives of their friends and relatives.
The artistic language the duo developed since beginning to work together in 1999 conducts a continuous dialogue between photography and painting. The Death of Marat is a direct reference to French Neo-Classical painter Jean-Louis David’s La Mort de Marat (1793). The painting depicts Marat, one of the leaders of the French Revolution, murdered in his bathtub at home. David imbued the painting with Christian iconography (especially in its similarity to Michelangelo’s Pieta (1499), now in the Vatican). Hayat & Pirsky placed a wreath of peonies horizontally in a position of surrender as if defeated in battle, with patches, joints, and unraveled threads intensifying a melancholic feeling of despair arising from the image.

Although the works are sewn, the joints emphasize their inevitable disintegration, as the stitches and embroidery seem to desperately hold an image resisting forces greater than itself.

Founder and Chief Curator: Dr. Smadar Sheffi
Contemporary Art Center Ramle – CACR