רשימות ניו יורק : ג’ודי שיקגו HERSTORY

רשימות ניו יורק : ג’ודי שיקגו HERSTORY  

היום הראשון שלי בניו יורק היה יום אחרון לתערוכה של ג’ודי שיקגו ב NEW MUSEUM. הסופרלטיבים שהורעפו על התערוכה כולם נכונים – זו תערוכה שחשיבותה למחקר של אמנות נשים ואמנות פמיניסטית רב וכוחה בהיקפה. שיקגו היא אמנית מוכרת מאד  ומאז 2007   כש The Dinner Party, העבודה המונומנטלית שלה מ 1979  הפכה למיצב קבע המוזיאון ברוקלין, גם מוערכת יותר ויותר. באמנות של שיקגו, שהכרתי בעיקר בזכות The Dinner Party, התעמקתי כשנתתי ב 2020- 2021 סידרת הרצאות בזום בקורונה (להזמנת ההרצאה לחצו כאן ). הנוכחות המצומצמת מאד  שלה בתודעת האמנות הישראלית מעניינית – הן כפמיניסטית והן כאמנית שיצרה בשנות ה80 גוף עבודה שעסק בשואה באופן שלמיטב ידיעתי לא נעשה לפניה. שיקגו פירסמה פוסט תמיכה בישראל כמה ימים אחרי פתיחת התערוכה וקשרה בין עבודתה (ושל בן זוגה דונלד וודמן) לבין טבח 7 באוקטובר. היא קיבלה מבול נאצות, לא הורידה את הפוסט, אך גם לא הוסיפה לפרסם בנושא.

 

Judy Chicago “Car Hood,” 1964, New Museum.
Birth Tear Tear,” 1984, macramé over drawing on fabric, Judy Chicago
Chicago and Donald Woodman

כוחה של התערוכה שאצר מיסמליאנו ג’וני Massimiliano Gioni, בניו יורק הוא באופן בו יצרה חיבור בין כל גוף העבודה שלה, בדרך בה התנסח בה היגד כולל, רחב ועמוק על למעלה מ 60 שנות יצירה וחשיבה ומאבק שהוא מעבר לשאלה אם כל עבודה בפני עצמה מצוינת. לשיקגו המון עבודות מצוינות וגם לא מעט שמהלכות על גבול הקיטש אבל התערוכה במבט העל שלה מכניסה את הדברים להקשר של רצף עשייה, של חוט מחשבה. היא עסקה בווסת ומחזור ולידה, דיברה על אלימות מגדרית ומינית בשואה והצורך בקריאה מחודשת של ההיסטורה הרבה לפני שהפכו למקובלות.  התערוכה גם מאירה את שיקגו כאמנית ששליטתה בחומרים, ההעזה שלה בשימוש בחומר מרשימים ביותר והכוונה לא רק לכך שלמדה מקצועות “גבריים” כדי לצייר על מכסי מנוע או לעבוד במתכות ופירוטכניקה אלא גם היחס שלה לרקמה, לאריגה למעשה טלאים – שיקגו לא משתמשת בהם עם שלל התארים “עמלנות” (מהמילים שאני סולדת מהם באופן עמוק) או “אובססיביות” (עוד מילה שהשימוש האינפלציוני והמקטין שנעשה בה הפך אותה עבורי לסדין אדום ) אלא כטכניקות שוות ערך לכל כלי חזותי אחר.

התערוכה נתמכה על ידי DIOR בית אופנה שאימץ את שיקגו כאייקון   כחלק מהרטוריקה הפמיניסטית הבעייתית של מעצבת הבית Maria Grazia Chiuri. מעבר לקרדיט בולט בשילוט התערוכה כמעט מתעלמת, בצדק, משיתוף הפעולה הזה אף שבמסגרתו הוגשמה ב 2020 בניית אחת התוכניות האדריכליות הרבות של שיקגו לראשונה. קשה מאד ליישב בין הקפיטליזם הגס, מסרי הרזון הקיצוני וסטנדרטיזציה של היופי של בתי האופנה.

לצד וכחלק מהתערוכה של שיקגו הוצגה The City of Ladies, עם עבודות של מעל שמונים אמניות מהילמה אף קלינט עד שרלוטה סלומון, לאונורה קירנגטון, ארטימסיה ג’נטלסקי ורומיין ברוקס. התערוכה במסורת תערוכות קודמות של ג’וני כמו הביאנלה בוונציה ב 2013, והשפעה ניכרת גם של הביאנלה שאצרה ססיליה אלמני ב 2022 משובחת מאירה ומחזקת את הטענה המרכזית של שיקגו: העולם ועולם התרבות הצליח באופן מעורר חלחלה והשתאות להתעלם ולדכא את היצירתיות של מחצית האוכלוסייה.

התערוכה תוצג שוב, קרוב יותר לישראל, ב LUMA Arlesבצרפת מ 29 ביוני ובמהלך פסטיבל הצילום, המצוין שהעיר מארחת מידי שנה.

ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא המייסדת והאוצרת הראשית של CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והאוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב. היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

Accessibility