גילוי וכיסוי |Revealment and Concealment

Please scroll down for English

גילוי וכיסוי

אצירה בבית ביאליק,מהמבנים היפים בתל-אביב וודאי אחד העשירים ביותר במטען תרבותי, מרגשת. ביאליק הוא משורר מצוטט ביותר (לעתים באופן חלקי) והוא עדיין דמות שזרמים בתרבות הישראלית יכולים להגדיר עצמם למולה, כנגדה ובהשראתה.
בהיבט הפרקטי האצירה היא עבודה במערכת איסורים: בבניין ששוחזר להפליא בשימור מחמיר לא ניתן לתלות או לקדוח בקירות, לא ניתן להדביק לרצפה ולא ניתן להזיז רהיטים. אין כאן תערוכה במובן של אולם עם יצירות אלא אריגה של יצירות האמנות במארג הבית, בדיאלוג עם חפציו הממשיים והונו הסימבולי.
כעמדה אוצרותית, מדובר בשפה רחוקהמקידוש רגע ההתפעלות המידי-ראשוני, תרבות ה WOW, שבמידה רבה משתרשת כתחליף להתבוננות.

ניצן מינץ אספקלריה  Nitzan Mintz ,Mirror, 2014
ניצן מינץ אספקלריה
Nitzan Mintz ,Mirror, 2014

שנים אחדות שהרגישויות בעבודות של איציק בדש, ניצן מינץ, עדי עוז-ארי, יערה צח ודפנה שלום, ובעיקר ההצטלבות החזותיות והרעיוניות ביניהן, מעניינות אותי. לכאורה המכנה המשותף בין האמנים מצומצם, אך תהליך גיבוש השפה, הזיקוק שלה, שמתרחש בגופי העבודה שלהם במקביל יוצר מדי פעם צמתים מרתקים והם חוט השני בתערוכה.
***
המפגש עם המסה “גילוי וכיסוי בלשון” אותה כתב ביאליק ב 1915 נעשה במסגרת התבוננותי בהתייחסותו של ביאליק לאמנות חזותית. זיקת המשורר הלאומי לעולם החזותי עומדת במרכז סדרת התערוכות/הפרויקטים שהתחלתי בהם לפני שנה בבית ביאליק תחת כותרת העל “לְהַבִּיט נִכְחוֹ” (ציטוט מ”מגלת האש” שכתב ביאליק ב 1904-1905).
בתערוכה הראשונה “אֶל-קַצְוֵי עַד, אֶל-אַחֲרִית יָם?” יצירות של ניר אדוני, אריק אליהו בוקובזה, ציבי גבע וחיה רוקין הנכיחו ענן שקוף של געגוע ויחס אמביוולנטי לאירופה, ולחיים יהודיים שממלא את בית ביאליק, ארמון בהשפעת אדריכלות איסלאמית הנטוע בלב תל-אביב (אדריכל יוסף מינור).
במאמר “גילוי וכיסוי בלשון” ביאליק עסק בשוני שבין שפת הפרוזה לשירה, אך בעיקר בהוויה ובמוגבלות של השפה לבטא גווני רגש,באופן בו הניסיון מועד לכישלון. “על מה יש לתמוה? על אותו רגש הבטחון ועל אותה קורת הרוח שמלוים את האדם בדבורו, כאלו הוא מעביר באמת את מחשבתו או את הרגשתו המובעת על מי מנוחות ודרך גשר של ברזל, והוא אינו משער כלל, עד כמה מרופף אותו הגשר של מלים, עד כמה עמוקה ואפלה התהום הפתוחה תחתיו ועד כמה יש ממעשה הנס בכל פסיעה בשלום.”
מבחינתי כבר הספק מקשר את ביאליק לאמנות, שהרי הספק, ההרהור והערעור הם מהתכונות המרכזיות לדידי, של אמנות טובה.
טענתו הרדיקלית של ביאליק היא שהשפה, הכיסוי, היא כמעין הגנה, חציצה בלשונו, מהכאוס. ביאליק כותב על “פחדו הגדול של האדם… מפני התוהו האיום שלפניו“. אמנות, היא במהותה דרך להסדיר ולהביט בעולם, היא מיצפה ממנו ניתן להביט בכאוס ממרחק בטוח,  חציצה אך גם גילוי, אופן התמודדות. ביאליק מודע, באופן כאוב למשורר שכליו הן המילים, לקוצר היד של דרכי הבעה לשוניות: “מלבד זה…לשונות בלא מלים: הנגינה, הבכיה, והשחוק…הללו מתחילים ממקום שהמלים כלות, ולא לסתום באים אלא לפתוח מבעבעים עולים הם מן התהום. הם עליתַ התהום עצמו..
המבט בעבודות בתערוכה הוא אפוא כפול – ביצירות ובאופני הבעה.
***
מרבית העבודות בתערוכה נעשו במהלך העשור האחרון ומוצגות כעת בהקשר משותף, כלומר היא צמחה באופן אורגני מתוך האמנות, כאשר הרהוריו של ביאליק מנסחים התלבטויות שמלוות יצירה באשר היא.
במקביל לבחירת העבודות שלחתי לאמנים את המאמר של ביאליק ושוחחנו עליו. למעט השפעה על “אספקלריה” השיר/עבודת קיר של ניצן מינץ, לא הייתה אפוא למאמר השפעה של עבודות, אבל רוחו מרחפת על ההצבה כולה, אותו חוט שני משקשר את העבודות.
במהלך הכנת התערוכה התחוורו נקודות השקה מפתיעות בין יצירתם של האמנים לבין ההתחבטויות של ביאליק, למרות שהזיקה לביאליק כדמות בתחום האמנות החזותית אינה מובנית מאליה. עדי עוז-ארי מצטטת מ”גילוי וכיסוי בלשון” בהצהרת האמן שלה אותה ניסחה בשנהשעברה, הראשונה ללימודיה לתואר השני בבצלאל; איציק בדש קרא “מראות שתייה”, מונח הלקוח מסיפורו של ביאליק “ספיח” לעבודה שהשלים לפני שנה ובה הוא משתמש בציטוטים משירתה של חביבה פדיה. בעבודה של בדש, בפחי השמן הריקים המרכיבים אותה, יש את פוטנציאל הצליל, את הכמעט קול וגם את ההתייחסות למה שהיה, ואולי עודנו, מזוהה עם תרבויות שוליים או תרבויות לא מערביות.העבודה של בדש היא אחד מהשבילים המתפצלים של מילים וחזותיות בתערוכה.

Itzik Badash Foundational Sights, 2014 איציק בדש מראות שתייה,
Itzik Badash Foundational Sights, 2014
איציק בדש מראות שתייה,

שביל נוסף הוא יצירתה של מינץ, משוררת רחוב. מינץ כותבת בדרך כלל בחצרות האחוריות של תל-אביב, בין בתי מלאכה לערפיח מכוניות, מקומות בהם הטיח מתקלף וההזנחה מולכת. שירתה החזותית היא חלק מתהליך שהופך אזור ממחוספס ל”מגניב”. עקבתי אחרי התפתחות שירתה שקיבלה קצביות ומשקלים מעניינים. הזמנתי אותה לכתוב שירה לאורך החומה בת עשרים וחמישה המטרים המפרידים בין בית ביאליק לרחוב הקרוי על שמו. והשיר “אספקלריה”,* נכתב בעקבות ושיחות והתכתבות בינינו לאחר שקראה את “גילוי וכיסוי בלשון”.
“אספקלריה” עוסקת בהתמוססות/פרוק של דמות המביטה במראה, והתמונה המתגלה אינה שלמה.  החומה עליה נכתב ארוכה ומוחלקת לשני מקטעים כך שהצופים הולכים הלוך ושוב שלוש פעמים כידי לקרוא אותו במלואו. מבחינה זו מדובר בשינוי מהעבודות הקודמות של מינץ שנתפסות בפעימה אחת. על חומת בית ביאליק “אספקלריה” היא כשיר – שאלה לרחוב, הכנסת שכבות של מורכבות למרחב ציבורי.

דפנה שלום שירת הים, מיצב וידאו וסאונד חד ערוצי 3:18 , Dafna Shalom Song of the Sea (Shirat Hayam), single channel sound + video 3:18, 2004
דפנה שלום
שירת הים, מיצב וידאו וסאונד חד ערוצי 3:18 ,
Dafna Shalom
Song of the Sea (Shirat Hayam), single channel sound +
video 3:18, 2004

שביל המילים של דפנה שלום נכתב בברייל ומדבר על עיוורון, על מנעד רגישויות ודבקות. ב”שירת הים“, עבודת הוידאו של שלום מ 2004 מושרת שירת הים בהברה עדנית (של יוצאי עדן, תימן) תוך קריאתה בכתב ברייל. שירת הניצחון  של בני ישראל היוצאים ממצרים וחוצים את  ים סוף  היא גם שירת הניצחון של האינדיבידואל על מגבלת ראיה כשהשירה  היא אופן הבעה כמעט אבסטרקטי של דבקות, אמונה, מחוז שהוא מעבר למה שניתן למילים.

דפנה שלום כתבי לילה  - ברייל-ביאליק  אמירה הס Dafna Shalom Night Writings (Braille-Bialik, Amira Hess), 2014
דפנה שלום
כתבי לילה – ברייל-ביאליק
אמירה הס
Dafna Shalom
Night Writings (Braille-Bialik, Amira Hess), 2014

ברחבי הבית הניחה שלום קיטעי שירה של ביאליק והמשוררת אמירה הס הכתובים בכתב ברייל שמגעו משתנה מאותיות חלקות –מלטפות לכאלו ששורטות את האצבעות המגששות. בחדר פעילויות ילדים, על מדף בו מקובצים תרגומים הכניסה שני קיטעי שירה צבועים זהב, תרגום משפת הרואים לשפת העיוורים.
על השולחן בחדר הספרייה יש מיצב  של שירים כתובים בברייל. שלום יצרה מאין בית ועד לחכמים כאשר הרואים ממשמשים יאת הברייל , מתדפקים על המילים ויכולים רק להרגיש מילים כנפח וחומר ולא לקרוא את השירים  של ביאליק  “ים הדממה פולט סודות” , “Delete”  ו“בואו”של  תהילה חכימי, “מבפנים” של רועי חסן וקטע מתוך “הרוח הגדולה שלהם” של אמירה הס (*כל הטקסטים). אין ליד השולחן שום איסור כך שהבחירה לשבת היא של הצופים. שלום הכניסה לבית דיון ער על זהות,חברה וקפיטליזם, דיון שאפשר לתאר במונח התהום שביאליק עוסק בו ב”גילוי וכיסוי בלשון” . היא משאירה את הדיון מכוסה לרואים,מדברת על תהומות כאב ומנכיחה מגבלות .
בין ספריו של ביאליק מונחת “גוף האדם“, 2013 גולגולת תלת ממדית מנייר (POP UP ), קלסתר רפאים שצבעה הורוד הוא הבטחה שספק אם תתממש, אך יש לה מקום בדמיון. העבודה של יערה צח נעשתה בתוך הספר “גוף האדם” המיועד לספק לילדים הסבר על הגוף ולא פחות מכך מקבע מהו אידאל גופני.

יערה צח ללא כותרת Yaara Zach Untitled, 2014
יערה צח
ללא כותרת
Yaara Zach
Untitled, 2014

החיבורים בין החפצים שצח יוצרת מהלכים בין אסתטיקה שמרנית לחתירה תחתיה. כך למשל צלחת חרסינה בקומות, כזו המתאימה לתה מנחה נינוח העומדת מאוזנת מתוך מגירות פתוחות שתחתיתן צילום שחור לבן של מה שנראה כמפה פרחונית. התחושה היא של זיכרון שהפך אובייקט. יצא ממגירה וקיבל חיים משל עצמו.

יערה צח ללא כותרת, Yaara Zach Untitled, 2014
יערה צח
ללא כותרת,
Yaara Zach
Untitled, 2014

בחלל הכניסה ניצב קראף זכוכית עם ברז בתוכו שיש בו חן ואצילות כשל ברבור כאילו היו החיבורים בין שקוף-גלוי, אותו קראף זכוכית, למכוסה והמנותק מפונקציה, טבעיים לחלוטין. נחש רוכסנים ארוך וכבד נכרך על מעקה המדרגות הפנימי וכמו בעבודות הברייל של שלום הצופים יכולים למשש את מה שנדמה מוכר וזר ומאיים ומרוחק. הרוכסן מרוקן מפונקציה של סגירה או פתיחה הופך לצמתה של רפונזל, לדרך מעבר בין עולמות.

יערה צח ללא כותרת, Yaara Zach Untitled, 2014
יערה צח
ללא כותרת,
Yaara Zach
Untitled, 2014

גם “אנדרטה לקופץ” 2014 , פסלון שחיין הנראה כלקוח מגביע מנצחיםהעומד על תוף מרים ירוק הוא צרוף אבסורדי ומקסים שרק מדגיש את התמימות בפסלון על התוף, שבדומה לפחי השמן של בדש, אוצר בתוכו צליל שאינו מושמע. האסוציאציה בין שירת מרים, אחות משה ואהרון, שבאה מיד אחרי “שירת הים”, שמושרת בעבודתה של דפנה שלום התעוררה לאחר ההצבה, עוד חוט, שמקשר בין העבודות. בעבודה הזו, כמו קראף הזכוכית, צח מעלה על הדעת סוריאליזם אבל השפה –חיבורים יוצרים תחושה של נרטיב שיפתח, שיתבהר מתוך היגיון פנימי.

יערה צח אנדרטה לקופץ Yaara Zach Monument for the Jumper, 2014
יערה צח
אנדרטה לקופץ
Yaara Zach
Monument for the Jumper, 2014

“אנדרטה לקופץ” עומדת על שולחן הכתיבה בחדר העבודה, קודש הקודשים של הבית .על אותו שולחן גם עבודת הוידיאו של עדי עוז-ארי “קפה בברלין”, 2014. הוידיאו הוא זיכרון של רגע, ניסיון לפענח את הקסם של החולף. אף שהוא נראה כקולאז’ שכבות צילום הוא צילום ישיר: המורכבות, התצריף של הצבעים,הצורות והתנועה של רגע מרובד.

View of installationi in Bialik's study
View of installationi in Bialik’s study

עוז ערי מציגה שלוש עבודות צילום שמקורן בדימוים צילומים על זכוכית (daguerreotype), אותן רכשה בשווקי פשפשים. בזיכרונות האלה שאינם שלה, שאין לגביהם פרטים של מקום או זמן היא מתערבת באופנים שונים אך משאירה

עדי עוז-ארי Adi Oz-Ari 2013 ,Glass-03
עדי עוז-ארי
Adi Oz-Ari
2013 ,Glass-03

סדקים, קרעים ושברים, אותות הזמן.בחדר העבודה ניצבת העבודה 2013 ,” GLASS-06″vdsukv ובה בין ים ושמים, בקרע, השתילה נייר , כאילו הנכיחה עוד שכבה, שכבת כאב הרוחשת בין המרכיבים הגדולים, רבי ההוד של היקום. העבודה ,2013 ,”GLASS-03″אגם מים ועצים ניצבת על שולחן האוכל בקומה התחתונה, כחלום וגעגוע שהצופים מבחינים מיד בסדקיו, בשבר בחלקו העליון, כמו שמש שחורה שמכוסה בנוף הכחלחל, השלו –מלנכולי.

עדי עוז-ארי Adi Oz-Ari 2013 ,Glass-03
עדי עוז-ארי
Adi Oz-Ari
2013 ,Glass-03

אוצרת התערוכה – ד”ר סמדר שפי
אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק – איילת ביתן שלונסקי
רחוב ביאליק 22, תל-אביב. שני – חמישי – 09:00 – 17:00 ,שישי – שבת וחג 10:00 – 14:00, ראשון – סגור

צילומים: נטע אלונים

*מראה מביטה/ אספקלריה – ניצן מינץ
מול התשקיף המגודר זהב, ניצבת לחלקיק הרגע דמות.
ברגע היחידי הזה בו נתלשים בזה אחר זה שני זוגות עיניים, מתהווה ברק קצוץ של זיכרון.
לכודה תהא הדמות בכסוף הכסוף הבהיר השקוף הבולע לעת מצוא מה שימצא לנכון לבלוע. ולא
בכוונה הוא בולע, להיפך. האשם נמצא בכל אשר יעבור ויחלוף.
יודעות זאת רוב קרקפות העולם ואף חפצים דמומי עין.
אך הנה הזדקף לו כמו שכח מן העניין, עורי הנחפז ונעלם בחלקו.
ומה נשאר עליי?
זוג ידיים, קצה אף וקווצות שיער בהירות.
ולא ידעתי אם רצויה אני שוב להביט, באותו האות השחור.

יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת / ח.נ. ביאליק 

יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת,
וְכָל-הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹתֵק;
וּמֵאַחֲרֵי הָרֵחַיִם
שְׁאוֹן הַנַּחַל אֵינוֹ פוֹסֵק.

שְׁחוֹר הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ כּוֹבֵשׁ,
מַרְכִּיב צֵל עַל-צֵל וְכוֹפֵל;
דּוּמָם אֶל-יָם הַמַּחֲשַׁכִּים
כּוֹכָב אַחַר כּוֹכָב נוֹפֵל.

וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם,
אַרְגִּישׁ: לִבִּי עֵר וּמְדַבֵּר;
אַרְגִּישׁ: מַעְיָן טָהוֹר אֶחָד
הוֹמֶה אַט שָׁם וּמִתְגַּבֵּר.

אוֹמֵר לִבִּי לִי בַחֲשָׁאי:
“בְּנִי! חֲלוֹמוֹתֶיךָ בָאוּ;
נָפַל כּוֹכָב מֵרָקִיעַ –
הַאֲמִינָה – לֹא שֶׁלְּךָ הוּא.

עוֹד שֶׁלְּךָ קָבוּעַ אֵיתָן
וּבְמִשְׁבַּצְתּוֹ יִזְרַח שָׁמָּה;
שָׂא עֵינֶיךָ – הִנֵּה שָׁם הוּא
קוֹרֵץ, רוֹמֵז לְךָ נֶחָמָה.”

וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם
אֵשֵׁב אַבִּיט אֶל-כּוֹכָבִי;
לִי אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד –
הוּא הָעוֹלָם שֶׁבִּלְבָבִי.

חשון, תרס”ב.

Delete תהילה חכימי
תַּמּוּ הַמַּיִם,
הַמֶּלַח נִשְׁאַב.
יֵשׁ אֵם,
יֵשׁ אָב,
הָאֲדָמָה הִיא
מָה שֶׁמְּלַמְּדִים.
אֵין זְכֻיּוֹת אָדָם,
אֵין זְכֻיּוֹת הַדָּם.
הַגְּבוּלוֹת הֵם כֶּסֶף
לַכֶּסֶף אֵין שָׁמַיִם
בַּנֵּטֶל אֵין שִׁוְיוֹן
בַּשֶּׁקֶר יֵשׁ.
כֻּלָּם שֻׁתָּפִים,
מִי יְמַצְמֵץ רִאשׁוֹן?

בואו /תהילה חכימי
בואו לכו אתי
השתחררו מכללי התחביר הרעים
חרגו מהרגלי הפיסוק הרעים שלכם
התירו את מילות הקישור
הניחו לסימני השאלה
אותיות תשתעשענה כמו
ילדים על חוף ים רחוק
לחשו אותן
כמו כתבתם את שמכם בחול

מבפנים/רועי חסן
כשקשר את שרוכי נעליו
הרגיש שמשהו ניתק ממנו
מבפנים
אי שם באזור הקרביים
נתש בפראות

התרומם, בקושי
נעמד, משהו זז
מבפנים
אי שם בחלל הבטן
נקרע
כמו מיתר של גיטרה
חשמלית.

זה נפל עליו
כמו עציץ קרמיקה
מקומה חמישית
לעולם כבר לא יחזור
להיות מה

 

מתוך “הרוח הגדולה שלהם”/ אמירה הס
ואתה בני הפכת אבן אלמוגים ואני המים הבוכים
אבל אתה תועה באגף עתיקותי
ואני טווה זמנים שהיו לאינם
זה בגדי המלך החדשים שהכל שקוף/
ורואים י משם את כל הגוף חוט שני ומשזר.
השתלשלתי ילדי אל תוך זמן שאין בו עתיד
ועבותות ימי נפזרו אל תוך האין
שבו אני עכשיו נמצאתי

מתוך “אצל מגדת העתידות”/ אמירה הס
ניסיתי הרזות את המילים שלי
הרפות מהן. שירפו ממני
לא פעם הסתבכתי בסבכן כמו איל עקדה.
ועכשיו משהפכתי לגשמית
ניסיונותי לעשות דיאטה מלים שלי כמעט נשאו פרי.
אני יושבת מתחת לשמיכה כשראשי ריק מחלום
ואפילו כל שורת המאורעות של חיי לא חגה בראשי.
פנטומימה בלי מילים.
איני יכולה לצפות בחיי מבעד
למסך הברזל של השכחה

 

שמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

הערות/הארות אנא כיתבו ל thewindowartsite@gmail.com

Revealment and Concealment

Over the last few years, the visual and intellectual sensitivities visible in works by Itzik Badash, Nitzan Mintz, Adi Oz-Ari, Yaara Zach and Dafna Shalom have intrigued me, especially the places where they interface. These artists seem to share a very narrow
common denominator. A process of crystallizing and refining a language takes place in their works on parallel paths, and they produce fascinating meeting points.

ניצן מינץ אספקלריה  Nitzan Mintz ,Mirror, 2014
ניצן מינץ אספקלריה
Nitzan Mintz ,Mirror, 2014

Encountering Chaim Nachman Bialik’s 1915 essay, “Revealment and Concealment in Language” took place as part of myexploration of Bialik’s approach to the visual arts. Israel’s National Poet’s link to the visual world is the focus of a series of projects/art exhibitions which began about a year ago in the Beit Bialik Museum under the overall title of “Lehabit Nichekho” (directgaze), referring to a line from Bialik’s epic poem, “Scroll of Fire” (1904-1905).
In his essay, Bialik engaged in the difference between the languages of prose and poetry, but primarily in the way language attempts to express shades of meaning, and its limitations. Any attempt at depiction is doomed to failure. This radical argument
in the context of art is that concealment is a protective barrier separating us from chaos. Bialik speaks of the petrifying fear of the chaos facing the human being, the fear of the unknown. Art is essentially a way to bring order and observe the world; it is both separation and revelation, a mode of engaging reality. As a poet whose tools are words, Bialik is painfully aware of theincapacity of verbal expression.
Reading the works in this exhibition requires a double gaze – as works of art and at their modes of expression.
Dafna Shalom, Itzik Badash and Nitzan Mintz use letters and words as the major material of their visual work; Adi Oz-Ari andYaara Zach engage in wordless visual syntax. The majority of the artworks were not made especially for the exhibition, but were
created during the past decade. Thus, the theme of the exhibition was an outgrowth of the art and Bialik’s descriptions of the soul-searching accompanying creative work, no matter what the medium.
During the curatorial process, surprising interfaces became clear between the artists and between Bialik’s insights on creativity,despite the fact that Bialik is hardly recognized as a figure in the field of visual arts.
Only after I asked Adi Oz-Ari to participate in the exhibition did I find out that she had quoted Bialik’s essay in her Artist’s Statement formulated last year during her first year of MFA studies at the Bezalel Academy of Art and Design.

Itzik Badash Foundational Sights, 2014 איציק בדש מראות שתייה,
Itzik Badash Foundational Sights, 2014
איציק בדש מראות שתייה,

Additional links in the circle of sensitivities shared by these artists was Itzik Badash’s choice of title for the piece he made a year ago – “Foundation Sights” – taken from Bialik’s story “Safiah”, and quoting Haviva Pedaya’s poetry. The empty oil cans
that make up the work bear the potential of sound, as well as the reference to the past sound, to what was and perhaps still isidentified with marginalized, non-western cultures.
In Nitzan Mintz’s work, words move on the axis between the verbal, the visual, and movement, such as in her new work “Aspaklaria” (“Mirror”) made for the exhibition in Beit Bialik. “Aspaklaria” engages in a dissolving figure in a mirror, a poem written along the external wall of Beit Bialik Museum, forcing viewers to walk back and forth to read it. The wall of Bialik’s home,the home of the poet, author, editor and reader becomes a wall of words.

יערה צח ללא כותרת, Yaara Zach Untitled, 2014
יערה צח
ללא כותרת,
Yaara Zach
Untitled, 2014

Yaara Zach creates compositions of objects which seem to navigate between conservative aesthetics and a subversion of those same aesthetics. Thus, for example, her stack of porcelain plates, ready for afternoon teatime, balanced on an open drawer like
an emerging memory manifesting itself as an object. The pink book/mask is installed in Bialik’s library, a ghost portrait among the books. Its pink color is a promise which may not be fulfilled concretely but does have a place in the imagination.

דפנה שלום כתבי לילה  - ברייל-ביאליק  אמירה הס Dafna Shalom Night Writings (Braille-Bialik, Amira Hess), 2014
דפנה שלום
כתבי לילה – ברייל-ביאליק
אמירה הס
Dafna Shalom
Night Writings (Braille-Bialik, Amira Hess), 2014

In Dafna Shalom’s video film, “Song of the Sea”, the biblical poem is sung with a Yemenite accent from Aden, read in Braille.The film touches on religious faith, the realm beyond description in words, as well as the issue of language. Braille is a way of
translating from the language of those who see to the language of the visually impaired, but it also comprises an “other” sense system in which different pathways open up to an understanding of and familiarization with the world.

עדי עוז-ארי Adi Oz-Ari 2013 ,Glass-03
עדי עוז-ארי
Adi Oz-Ari
2013 ,Glass-03

The artworks installed throughout Beit Bialik Museum lead to an additional, renewed reading of the House, charging it with the artists’ dreams and desires.

Curator: Dr. Smadar Sheffi

Photographs: Neta Alonim

Bialik House Museum, 22 Bialik St., Tel Aviv. Mon -Thu 11:00- 17:00, Friday and Saturday 10:00- 14:00

ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא המייסדת והאוצרת הראשית של CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והאוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב. היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

פוסטים אחרונים

Accessibility