ב All the World’s Futuresכותרת התערוכה המרכזית של הביאנאלה ה 56 בוונציה מקופלת אופטימיות, אפשרויות פתוחות, אולי הבטחות . 136 אמנים מ 53 מדינות משתתפים בשני חלקיה, בארסנלה ובביתן האיטלקי לשעבר בג’רדיני. כשני שליש מהם מציגים לראשונה במסגרת זו.
במחצית התערוכה המוצגת בארסנלה,לשעבר מחסני הנשק של הרפובליקה הוונציאנית אפשר אולי לדבר על כמיהה, אולי על גישוש אחר שינוי אבל בעיקר מורכבות ההווה, התחושה שהעתידים השונים אינם בהכרח טובים יותר מהעבר.
אי בהירות מאפיינת את השדרה הרעיונית שמציע אוקי אנווזר (Okwui Enwezor) בתערוכה. בטקסט הנלווה הוא מאפיין את תקופתנו כתקופה נעדרת מנוחה, הגדרה שנכונה דומני לכמעט כל רגע נתון בהיסטוריה האנושית. התערוכה מוגדרת כ”פרלמנט של צורות” ,כתזמור גלובלי בהיקפו של אמנות. ההצעה שלו היא לקרוא את העולם בעזרת שלושה “פילטרים” :
“חיות וחיוניות” של עבודות אמנות מהעבר וההווה, “גנים של חוסר סדר” שנשען על רעיון הגן כגן העדן והכוונה לעבודות חדשות שנעשו לכבוד הביאנאלה וגנים עומדים במרכז הקונספט שלהן. הפילטר השלישי, מציע אנווזר הוא החשיבה על “הקפיטל” ספרו של קרל מרקס (שראה אור ב 1867ומהווה בסיס לחשיבה סוציאליסטית-מרקסיסטית. אנוזר מחפש באמנות אופציות לקריאה מחודשת לספרו של מרקס. (במסגרת הביאנאלה נערכת גם קריאה של כל כתכי הקפיטל אך עדיין לא ראיתי את פורום הקריאה)
רעיון ההתבוננות בעולם דרך פילטרים יפה, הרי הצעת הקריאה נשארת מעורפלת במידה רבה. בסופו של יום חלק זה עוסק בשאלות הגדולות מולן ניצב העולם : הגירה, חלוקת משאבים, ניצול עובדים , זהות ולאומיות, ודתיות.
מבנה התערוכה בהיר: אנווזר מציג מספר רב של עבודות אותו אמן , ליצור כמעט תערוכות יחיד קטנות זו ליד זו. העבודות נעשו בזמנים שונים ,בעיקר משנות ה 80 ועד היום . לכך מציאת מכנה משותף נותרת מאתגרת .כוחה של התערוכה נובע מכך שיש עבודות רבות טובות ולא מהיותן חלק מהיגד מהודק.
התערוכה נפתחת בכמה הקבצים מצוינים. עבודות שמורכבות מכלים מוסיקליים או אזכורים שלהם שיצר Terry Adkins, אמן אמריקאי שנפטר לפני שנה ,מדברים על מה שלא נאמר, מה שהושתק. גלגל הנראה כחלק מתיבת נגינה או עמוד תופים אינסופי שמתייחס לעמוד האינסופי של ברנקוז’י מכניסים גם מימד זמן : תיבת נגינה מכאנית כמו במאה ה 19 , העמוד כסמל מודרניזם. הוא נעשה לזכר חיילי רומניה שנהרגו במלה”ע הראשונה ובנייתו הושלמה ב 1938, זמן קצר לפני מלה”ע השנייה.
חלל של QIU Zhijie, אמן סיני שיוצר בבייג’ין מקסים בתנועתיות, ביחס בין מסורת להווה, ובחוש הומור שמכוון גם כלפי תולדות האמנות המודרנית. הוא משבץ וידאו במנורה סינית בנויה לתלפיות והופך שורת מקטרות לבדיחה על Ceci n’est pas une pipe” של מאגריט מ 1929 .
עבודה מרתקת היא Latent Images: Diary of a Photographer של זוג האמנים הלבנונים
HADJITHOMAS, Joana & JOREIGE, Khalil. הם מציגים ספרים בהם מצולמים סרטי צילום שלא פותחו של הצלם הלבנוני Abdallah Farah. כל דף נכתב תיאור קצרצר של מה יש בצילום שאינו נראה. דפי הספרים שעדיין מחוברים נחתכים כפרפורמנס בשיתוף הקהל. לצופים מוצע סכין בו הם ותחים בזהירות שני דפים אך לא מגלים תצלום אלא כיתוב והזיכרון נותר חתום, ואבוד , מילים מחליפות דימוי שעשוי בטכניקה הולכת וגוועת.
Kay HASSAN, אמן דרום אפריקאי יצר חלל מצוון ובו דיוקנאות בפורמט לא רגולרי ושני פסנתרים, שחור ולבן. הדיבור על יחסים בין גזעיים וההגדרה של תרבות ברורים .
האמן הגרמני הוותיק BASELITZ, Georg מציג ציורי ענק של גברים לבנים עירומים על רקע שחור כולם מ 2014 .הדמויות מונמנטליות אבל רחוקות מהרואיות, מביטות בצופים בעיניים שכלות לישועה . השמות כמו “לא נופל מהחומה” או “האפיפיור נמצא ברומא” מחזקים את התחושה של דמויות עזובות בשולי ההיסטוריה .
התייחסות ישירה להתנהלות של עולם האמנות בתוך הקפיטליזם, בתוך הקיטוב יש בעבודה של GULF LABOR a transnational coalition of international artists
הקבוצה שקמה ב 2010 מזכירה את היחס המחפיר לבנאים של הפרויקטים המוזיאליים העצומים הנבנים באמירויות שחיים בתנאי עבדות.
על המחצית השניה של All the World’s Futures בג’רדיני בפוסט הבא.
לקביעת פגישת הדרכה פרטית לפני נסיעה לנוסעים וקבוצות עצמאיות שמתכננים לבקר בונציה על הביאנלה ותערוכות המוצגות במקביל כיתבו thewindowartsite@gmail.com
