סביבות עבודה|WORKPLACE

״סביבות עבודה״ היא ניסיון הרואי. זו תערוכה מסקרנת, מרשימה ומלאת תנופה אך למרות ההשקעה העצומה, תשומת הלב לפרטים בהצבה וגם מספר יצירות מעניינות דבר מה הלך לאיבוד.

הבעייתיות נובעת במידה רבה מההגדרות . איאפשר שלא להתחלחל למקרא משפט בהקדמה לקטלוג שכתבה סוזן לנדאו , מנהלת המוזיאון – ” “סביבות עבודה” נותנת במה לחמישה אמנים …במסעם אחר האמנות במחוזות “לא אמנותיים”, כאלו שהם חלק בלתי נפרד מן ההוויה העירונית: אתר בנייה, נגרייה, חנות, מחסן חומרים ומחנה מאסר, מרחבי פעולה לכאורה שוליים וזנוחים, עד שכמעט אין מבחינים בהם.” באיזה ערים מדובר שמחנה מאסר הוא חלק בלתי נפרד מהווייתם העירונית ? ממתי גולג הוא חלק מהוויה עירונית ?
רעות פרסטר ורועי מרדכי מתייחסים לעסקים של משפחותיהם החלקים שלהם בתערוכה הם המעניינים ביותר מבחינת ההתייחסות לשאלה “מה בין בית לסטודיו למקום עבודה?” שמעלה האוצרת רויטל בן־אשר פרץ כשאלת היסוד.

לעסק המשפחתי של מסחר באביזרי אופנה, היתה נוכחות חזקה, ממשית ומרתקת בעבודות המוקדמות של פרסטר בסוף שנות ה 90 בהם שילבה קישוטים וכפתורים וחוטים בצילומי שחור לבן ויצרה שפה משלה . במיצב הנוכחי קנולר אביזרי אופנה היא החליפה את חנות הביתן בה נמכרים בעיקר ספרים בדוכן סדקית בו היא מייצרת, חלק מהזמן עבודות שימכרו בו. באולם פנימי הקימה קיר המשחזר קיר בחנות : מגירות מגירות של כפתורים וסרטי קישוט למיניהם שיוצרים מאין ספרייה או כותל (כותל דמעות?) . פרסטר מעלה שאלות של גבוה נמוך וכנגזרת מהם גם היחס בין האמן לנקודות המוצא וההשראה שלו. היא שואלת אודות טעם וקיטש,וגם על מקום העבודה הידנית.
סרטי הוידיאו במיצב מיותרים: האחד נראה כ “מי הוא מי” עולם האמנות ובו מתרחשת “פתיחה” בחנות המשפחתית והשני סרט ,שאמור להיות משעשע, אודות אחיה שרוצה גם כן להיות אמן .

המיצב של מרדכי, חיתוך גס, מתכתב עם הפופ האמריקאי. זיכרון אגודל שנקטע בעת שאביו עבד בנגריה המשפחתית הפך לפסל גדול , גרוטסקי מאיים ומצחיק . מסרט ווידיאו הוא נראה מגיע לביתן על גג מכונית הסטיישן המשפחתית. במכונית גם הובל דגם עץ של מכונית הסוברו עצמה שהורכבה בביתן והיא עבודה מרתקת באופן בו היא מודל והדבר עצמו, זיכרון ומאין תפאורה(שמזכיר  עבודה מוקדמת של רווית מישלי).
באמצעות סרטי ווידיאו מרדכי דן ביחסים בינו לבין אביו הנגר ו את היחס בין יצירה ויצור, בין צווארון כחול לבין מה שנקשרה לו הילה אינטלקטואלית. מטוס עץ שמרחף מעל החלל שלו הוא מהפרטים היפים בתערוכה.

דלית שרון בנתה את מכונת מגורים (מונח שנוי במחלוקת של לה קורבזייה) , מיצב מרשים של פרופילי מתכת שממוקמים בפיר במדרגות של הביתן לצד עבודות וידאו שמראות שיכונים ישראליים במלוא עליבותם. שוב איאפשר ולתמוה מול הטקסט הנלווה . בקטלוג נכתב ” בעבודת הווידיאו המוקרנת על הקיר בקומת המרתף צילמה שרון שיכונים בירושלים, אשר נבנו בסגנון הברוטליסטי (כמו הביתן עצמו)”.

ביתן הלנה רובינשטיין הוא מבנה מודרני מובהק ומעודן (ההשפעה של מיס ואן דה רוהה גלויה לעין) .גם השיכונים מודרניים בתכלית . הערת השוליים אודות ברוטליזם בקטלוג מפנה לאתר של רשת “עמל” וזה , אם לומר בעדינות לגמרי לא מספק בהתחשב שלמוזיאון עצמו אגף לאדריכלות ועיצוב. מעבר לכך ההרגשה היא ששרון מצלמת מצב ומאירה מציאות מוכרת של האדריכלות ללא אדריכלים שצמחה על השיכונים אך הדוקומנטציה היצירתית הזו לא הופכת להיגד.
מונומנט, פיגומים של שי רטנר על גג הבניין מצטרפת למסורת של הפיכת פיגומים לפיסול. בין הדוגמאות שעולות על הדעת העבודה של קלייר פונטין שהוצגה בגלריה דביר לפני שלוש שנים , עבודות של מולי הוסלנד הדנית (, Molly Haslund) והביתן המקסים של כמו פיגומים שבנה האדריכל היפני Sou Fujimoto כביתן הקיץ של הסרפנטין בלונדון ב 2013.  בתל-אביב, שנתונה בתנופת בניה ההצהרה מוחמצת גם עם ניסיון לקשור את העבודה לתוכנית בניה על גג הביתן שבוטלה.  בהקשר העבודה  אפשר להזכר בהתערבות האדריכלית המצוינת במיצב “הפתרון האינסופי” של סיגלית לנדאו ב 2004. לנדאו יצקה צינורות בבטון שניתן היה ללכת דרכם לתוך הכניסה לביתן. הם נראו כחלק או שארית מעבודת תשתית שנשכחה בפתח המוזיאון והתגרו בהילת הרוממות של המקום.
שרשקה (בקטלוג נכתב שהמשמעות ברוסית: מקום לשעשועים) המיצב של מאיר טאטי מעניין אך כאמור, שייכותו לתערוכה  רופפת. המיצב מתיחס למוזיאון הגולג- Perm 36 ברוסיה, המוזיאון היחיד שמשמר את ההיסטוריה של המחנות הסובטיים ושנסגר במהלך השנה האחרונה, כחלק מניסיונות שכתוב ההיסטוריה של פוטין. התבוננות במקום כסביבת עבודה כמו חנות או בית מלאכה, בעוד שמדובר במחנה ריכוז ש”עובדיו” היו אסירים- עבדים בלתי מתקבלת (בדיוק כשם שאוושויץ לא היה “סביבת עבודה”) גם אם ההתייחסות העקיפה  היא לעובדי המוזיאון הקיים בו כיום .
הצופים מתהלכים בין דרגשי שינה ווידיאו של שחזורי עינויים וראיונות עם היסטוריונים ופעילי זכויות אדם. החיווי להתרחשויות בישראל מודגשת על ידי ראיון עם פעיל “בצלם” . גם העינויים מזכירים דברים שכבר פורסמו לגבי עינויים בישראל. הוידיאו המוקרן על קיר גדול ובו טאטי בכובע גרב צהוב במחנה אינו מוסיף דבר .

מעניינת במיוחד הכניסה, צריף סוהרים בו מובהר לצופים שהם נכנסים לאזור מנוטר וספריה ובה עמוס קלסרים ובהם רישומים, רבים מהם טובים מאד של טאטי. העבודה הזו היא דיון בזיכרון, בשבירות שלו ובאינטרסים אותם זיכרון, גם זיכרון קרוב יחסית, משרת.

***
ההעמדה של התערוכה, הגלישות המכוונות של עבודה לתוך עבודה , יוצרת תחושה של אינטנסיביות, והצפייה מחויבת ופעילה. השאלות של אמנות ומלאכה, של יצירתיות ויצרנות וההערכה לסוגי עבודה שונים שעמדו בבסיסה לא ממוצים.

אוצרת אורחת: רויטל בן־אשר פרץ
ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו – שד’ תרס”ט 6, תל אביב

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

הערות/הארות אנא כיתבו ל thewindowartsite@gmail.com

לקביעת פגישת הדרכה פרטית לפני נסיעה לנוסעים וקבוצות עצמאיות שמתכננים לבקר בונציה על הביאנלה ותערוכות המוצגות במקביל כיתבו thewindowartsite@gmail.com

WORKPLACE

WORKPLACE is an heroic attempt, intriguing, impressive and full of momentum. Yet, despite the efforts invested, visible attention to detail and its several interesting artworks, something has gone missing.
It’s hard not to be shocked at Museum Director Suzanne Landau’s opening statement: “The exhibition ‘Workplace’ provides a platform for five Israeli artists on their quest for art in ‘non-artistic’ environments which are an integral part of urban life: a construction site, a carpentry shop, a store, a warehouse and a prison…” Since when is a prison an integral part of urban life?
Reut Ferster and

’s references to their respective family businesses explore home-studio-workplace differences and similarities, the fundamental issue raised by Curator Revital Ben-Asher Peretz.
Ferster’s family’s fashion accessories business has a strong presence in the installation. In early works of the late 90s, she created her own artistic language by integrating decorative buttons and threads into black and white photographs. The Knoller Fashion Accessories installation replaced the museum bookstore with an accessories counter where Ferster produces artworks to sell. She raises issue of high/low art, the relationship between the artist and inspiration, taste and kitsch, and the place of handwork.
Roy Mordechay’s installation corresponds with American Pop Art. The image of his father’s thumb, severed in an accident in the family’s carpentry shop, has become a large, grotesque, threatening yet funny sculpture. Mordechay’s fascinating video film featuring the family car assembled from plywood sheets plays with notions of the model and the thing itself.

Dalit Sharon constructed her impressive Machine for Living (Le Corbusier’s controversial concept) on the stairwell, using metal profiles, while videos of Israeli mass housing projects are screened on the stairs.
Shai Ratner’s Monument on the roof follows the tradition of scaffolding becoming sculpture, but whether it refers to constant construction in Tel Aviv or the museum’s plan for the roof, his statement lacks content.
Meir Tati’s installation Sharashka (slang for the secret R&D laboratories in the gulag forced labor system) is thought-provoking, but seems out of context. It refers to the museum at Perm 36, the only museum preserving the history of the Soviet forced labor camps, recently closed as part of Putin’s rewriting of history. It is unacceptable to view what was, to all intents and purposes, a concentration camp as a workplace such as a shop or workshop, even if the artist is referring to the contemporary Gulag Museum employees. The guards’ hut at the entrance makes it clear to viewers that they are entering a surveilled area. The index file box (suggesting inmate records), holds excellent drawings by Tati. This work is a discussion of memory, its fragility and the interests it serves.

***
The way the works are installed, encroaching on each other’s space, creates a feeling of intensity. However, the exhibition’s addressing of its basic issues of art and craft, creativity and production, and appreciation of different ways of working leaves a lot to be desired

Guest Curator: Revital Ben-Asher Peretz
Helena Rubinstein Pavilion for Contemporary Art, 6 Tarsat Blvd., Tel Aviv

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter:
www.smadarsheffi.com/?p=925

Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com