תערוכת היחיד של תום פניני “The Light Fantastic Toe” קטנה,מקסימה ונבונה מאד. בשתי עבודות וידיאו ושורת צילומים מטופלים פניני מרחיק עדות לשתי נקודות קריטיות בהיסטוריה האמריקאית מלחמת האזרחים, בשנות ה 60 של המאה ה19 ובשפל הגדול, המשבר הכלכלי העמוק בו הייתה ארה”ב שרויה בסוף שנות ה 20 ובמהלך שנות ה30 של המאה העשרים. בעבודות הנוגעות לתקופות אלו הוא מדבר על דומות ושונות, על מניפולציה של הראיה והתבוננות במציאות, על עצם השאלה האם ניתן להביט במציאות נכוחה? האם ניתן לומר “ראינו”? שם התערוכה,ביטוי לא שכיח באנגלית שפירושו לרקוד לצעדים מתוכננים מראש מרמז על סוג של פאטליזם, על גורל שנגזר מראש ומוכל בתוך מה שנדמה כהתרחשות בלתי צפויה.
הוידאו (The Light Fantastic Toe (2015 נדמה תחילה כמסך מפוצל, בו נראית אותה סצנה פעמיים כבתמונת ראי. תוך צפייה מתברר שמדובר בשני סטים זהים שבנויים כדירה מהמאה ה 19 שהטקסט התערוכה מזהה כממוקמת בניו יורק 1860 כלומר ערב מלחמת האזרחים.
המלחמה שפרצה בשל המחלוקת בין מדינות הדרום והצפון סביב שאלת ביטול העבדות היא מהמלחמות הראשונות שתועדו באמצעים צילומים ונחשבת למתועדת ביותר במאה ה19. רובם המכריע של הצילומים נעשו לפני או אחרי קרבות, או שבוימו באתרי הקרבות כהצגה מחדש שצלמים יכלול הערך ולהנציח. צילום סטריאוסקופי בו שתי מצלמות יוצרות צילומים באופן המדמה את הראיה האנושית
היה מקובל מאד כבר בשנים שקדמו למלחמה ועד לתחילת המאה העשרים. הוידיאו של פניני מתרחק ומתקרב לקונספט ה סטריאוסקופי: על אף הדמיון בין שני צדי המסך המבט אינו יכול להתאחד משום שמדובר על תאומים שאינם זהים המגלמים תפקידים זהים: גבר המנגן על קלרינט, חייל בצבא האיחוד (הצפון) על פי מדיו, אישה יושבת כפופה ומכונסת וילד החוצה את החדר. סוף ההתרחשות היא כאשר שני הזוגות עומדים לצילום, במה שנראה כצילום סטריאוסקופי . פניני מטעין את הסצנה ביופי ופיוט. האישה נראית כמי שכבר מבכה אהוב, והגבר מזכיר אסוסאיטיבית את דימוי החלילן של אדוארד מאנה ,אמנם נגן חליל מתזמורת אך דמות עטופת מלנכוליה שיצויר ב 1866. רגע הצילום מלווה בקול ירייה, ולא פלאש כרמיזה על העתיד לבוא ,בדומה לרמיזה בשם התערוכה. פניני יוצר חפיפה בין המוות המרומז של החיילים המנגנים במלחמה ורגע הצילום כמוות של רגע מסוים.
הדיון על רגע הצילום כרגע מקפיא היוצר מודעות חריפה להיות “עבר”, נדונה בהרחבה במיוחד מאז מחשבות על הצילום של רולאן בארת (1980). פניני מותח קו דימיוני בין מחצית המאה ה 19 תקופה העסוקה ומוקסמת מהמבט הצילומי הכפול ומלחמה שנחשבה כטרגית במיוחד בשל הדמיון הרב והקרבה בין הצדדים היריבים שתפסו כל אחד את עצמו כמייצג את רצון ההשגחה. איאפשר להביט בעבודה בלי לחשוב על קווי הדמיון הרבים בין הצדדים היריבים בהווה הישראלי.
בעבודה Dust Bowl, (שהוצגה ב 2013 בתערוכה משפחה מורכבת שאצרתי יחד עם כרמל גוטליב-קמחי ), מוצג רצח של אישה בידי גבר. הרצח כמעט נעלם בסופת אבק ענקית מאלו שכונו “קערת האבק” והתחוללו כתוצאה מתקופות בצורת ומעיבוד לא נכון של הקרקע , שהפר את האיזון האקולוגי באזורים חקלאים נרחבים. נדידת האוכלוסייה בעקבותיהם תרמה לשפל הכלכלי בארצות הברית. פניני השתמש בצילום תיעודי ומפעיל אותו כסוג של מקהלה יוונית ביחס לדימוי הרצח : הטבע כולו נתון בסערה והתמוטטות והרצח, הביטוי האולטימטיבי לקריסת יחסי אנוש מתרחש בצילו. פניני שוב עוסק במדיה כשבמקום קול ירייה נשמע קול פלאש , וכך הוא מתייחס באופן לא קלישאיתי למה שאחת להיות אחת האבחנות השחוקות ביותר לגבי צילום : השימוש באנגלית של המילה SHOOT ביחס לירית נשק ולצילום.
לצילומי רכסי הרים סטריאוסקופים הלקוחים מספריית הקונגרס האמריקאי הוסיף פניני שמיים זרועי כוכבים שהאסוציאציות עליהם נעות מהשמיים בקפלה ארנה של גוטו או השמים בבזיליקה של סן פרסיסקוס באסיסי, שניהם מהרנסנס האיטלקי המוקדם , ועד לשמים בThe Starry Night של ואן גוך (1889). המפגש של האסוציאציות האלו לאמנות דתית בקנה מידה אנושי מאד, לצד ההרים המצולמים במסורת הנשגב יוצר רגע אינטלקטואלי סטריאוסקופי, מבט כפול על אידיאלים תרבותיים.
הנגיעות של פניני בשאלות של שניות והכפלה, של השתקפות ושל אבחנה מעודנות ולכן התערוכה כמו משתחררת לאט בתודעה, מאירה עוד ועוד מקומות ורגעים בהם נידרש למבט זהיר להבחין במה שאינו על פני השטח.
גלריה שלוש לאמנות עכשווית , תל-אביב
נפתחה ההרשמה לקבוצת סיורי אמנות לעונת 2015-2016 . ראו פרטים בעמודת ההרצאות והסיורים באתר.
הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
Tom Pnini | The Light Fantastic Toe
Tom Pnini presents a small, charming and intelligent exhibition, revolving around two distant and critical points in American history: the Civil War and the Dust Bowl disaster in the 1930s. He addresses issues of similarity and difference, manipulation of vision and gazing at reality, questioning whether we can truly look at present reality and “see” it. The title, meaning dancing to a specific choreography, implies fatalism and pre-destination.
The video of the same name, The Light Fantastic Toe (2015), at first looks like a split screen with a duplicated scene, but turns out to be two nearly identical replicas of a New York City apartment (c. 1860).
The War Between the States, fought over the abolition of slavery, was one of the first wars to be documented in photographs, and is the most photographed war of the 19th century. Stereoscopic photographs, popular before the war and through the early 20th century, are two slightly different images which, when viewed through a stereopticon, create what seems to be a 3-D image. Pnini’s video both embraces and rejects the stereoscopic concept: despite the similarity between the two sides, the images cannot come together because the twin actors are performing different actions. A man plays a clarinet, a soldier wears the uniform of the Union (the North), a woman sits bent over and a child crosses the room. When the action ends, the two couples stand side by side in what seems to be a stereoscopic image. Pnini sets a scene of beauty and poetry. The moment of photographing the couple(s) is accompanied by the sound of a shot, not with a flash pointing to the future but one which implies the death of the soldier(s). The moment of taking the photograph is the death of a specific moment, part of an ongoing discussion of “freezing” of a scene which creates an acute awareness of being “past,” extensively argued since Roland Barthes’s Thoughts on Photography (1980). Pnini draws a line between the mid-19th century as a period engaged in and enchanted by the double gaze and the tragic civil war in which the adversaries were so similar.
Dust Bowl, screened in 2013 as part of the group exhibition The Composed Family (a video art exhibition I co-curated with Carmel Gottlieb Kimhi), shows the murder of a woman by a man, almost completely disappearing into a huge dust storm. The “Dust Bowl” resulted from drought and incorrect cultivation of the land; the ensuing agricultural crisis and waves of migrants added to the economic depression in the USA in the 1930s. Pnini activated an archival photograph into a Greek chorus referring to the murder: Nature has become a destructive storm, while murder – the extreme deterioration of human relations – occurs under the shadow of the storm. Instead of the sound of a shot, Pnini uses the sound of a flash, thus referring in a non-clichéd manner to the frequent cliché of photography of shooting with a weapon and “shooting” with a camera.
The stills are treated photographs from the Library of Congress, to which Pnini added star-studded skies, giving rise to associations from Giotto’s Arena Chapel to Van Gogh’s starry night.
The juxtaposition of these humanistic religious associations with photographs in the tradition of the Sublime create a stereoscopically intellectual moment, a “double gaze” on cultural ideals. Pnini touches upon issues of doubling and differentiation, reflection and refined distinctions, in his exhibition which acts as a “time release” mechanism in the viewer’s consciousness, slowly illuminating more and more places and moments in which a careful look is required to distinguish what is below the surface.
Chelouche Gallery for contemporary art 7 Mazeh st. Tel Aviv
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter –
www.smadarsheffi.com/?p=925
Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com
