“האמנות שבלב” – פרויקט אמנות פילנתרופי (לא נצלני).
“האמנות שבלב” היא פרויקט פילנתרופי חשוב ומיוחד שאני שמחה, ונהנת לאצור. מדובר ביצירת הקבץ עבודות אמנות משובחות שמושאלות למחלקת ניתוחי לב וחזה במרכז הרפואי ע”ש ח.שיבא (תל- השומר) למשך שנתיים. למיטב ידיעתי זהו במודל פעולה ייחודי בו כולם מרוויחים: האמנים מוכרים עבודות,במחיר שנקבע על ידם,ומקבלים את מלוא התמורה ישירות מהרוכש. הרוכשים מקבלים עבודות שנבחרו על ידי (בשיתוף צוות המחלקה) ואני עומדת מאחוריהן מבחינה מקצועית. לאחר הרכישה העבודות מושאלות למחלקה למשך שנתיים. בתום השנתיים הן מוחזרות לרוכשים ומחזור חדש נתלה. זהו הפרויקט כולו – הקבץ מתחלף של עבודות אמנות במרחב ציבורי ‘ כשהתרומה, זמן השאלה בלבד, נתרם על ידי החוליה החזקה בשרשרת – הרוכשים.
המחזור השלישי של הפרויקט יפתח בנובמבר 2012 (הראשון היה ב 2008 ) והעבודות שאתם רואים כאן הן חלק מההקבץ שיוצע למכירה בעוד מספר שבועות.
ראשית הפרויקט בפנייה אלי של פרופ’ אהוד רענני ,מנתח לב בעל שם בינלאומי ומנהל מערך ניתוחי לב-חזה בשיבא. במחלקה ( בית חולים ציבורי), נעשה מאמץ אמיתי להעצים את החולים באמצעות אמנות, ליישם חשיבה על הקשר גוף נפש: לצד פעליות אחרות לרווחת החולים ניתנים במחלקה קונצרטים שמנוגנים על פסנתר כנף (שנתרם לפני שנים אחדות) והאמנות אינה נתפסת כקישוט בלבד.
תגובות מרגשות של חולים, אנשי צוות ומבקרים במחלקה במהלך ארבע השנים האחרונות לימדו על כוחה של נוכחות אמנות.
מדוע להתנגד לעבודות כתרומה מאמנים?
המחשבה הראשונית ב 2008 הייתה לאתר אמנים שיתרמו עבודות. ההתנגדות שלי נובעת מכך שאמנים הפכו לכתובת קבועה לבקשות תרומה. מחזורי ההשאלה המיושמים ב”אמנות שבלב” יוצרים אפיק אלטרנטיבי שמתאים לסיטואציה בה מקום רוצה עבודות מהשורה הראשונה אך לא יוכל לממן את רכישתן.
תרומת עבודות על ידי אמנים היא נושא כאוב שכרוכות בו מבוכה ונצלנות לצד הפנמה,מעציבה, של שדה האמנות את עצמו, כסוג של הערת שוליים בעולם.
עמדה נגד תרומות היא לכאורה בעיתית – מה יפה מיוצר התורם את יצירתו למען מטרה נאצלת? אלא שזו היתממות. כבר יותר מעשר שנים שאמנים הפכו למעשה לתורמים עיקריים באירועים שנועדו לאיסוף כספים, חלקם מפוארים מאד. שאר השותפים בעשייה מקבלים לא פעם תמורה שניתן לכמת בכסף: כשחברה גדולה מארחת תערוכת
מכירה ומקבלת כיסוי תקשורתי נרחב, מעמודי הכלכלה ועד תוכניות רכילות, התמורה ביחסי ציבור ומיתוג שווה עשרות אלפי שקלים בהערכה זהירה. האמנים אמנם זוכים לתרום אך מפסידים מכל זווית אחרת: העבודות מוצגות ברוב המקרים באופן לחלוטין בלתי הולם (צפיפות, תאורה וגובה (ועוד לא התייחסנו להקשר אינטלקטואלי) ורוכשים מתרגלים שקניית עבודת אמנות היא פעולה שהם ראויים לשבח על עצם עשייתה, ומתלווים אליה מחיאות כפיים והאדרה של שמם בעוד המחיר הוא (לרוב) מחיר מציאה שאינו מגיע בכל מקרה לידי האמנים. במכירות פומביות שנעשות למטרות תרומה התופעות מוקצנות ולא פעם נגרם לאמנים נזק ארוך טווח משום שהמחיר המתקבל נחשב למחיר שוק.
ב”אמנות שבלב” 2012 עבודות של ששה עשר אמנים בהם מוש קאשי, טלי נבון, דוד עדיקא , טליה קינן, אלכס קרמר ואורית חופשי (צילום העבודות : דן ברונפלד)
