הצילום של ינאי טויסטר מופשט במהותו. הוא עוסק בתהליכים של הבנה וראיה; באופן הצהרתי בעבודות כמו ניסוי תשעה דפים (2009-2006) בה הוא מציג דפים שנחשפו לאור, אך גם כשהוא מצלם אובייקטים, אדריכלות או נוף פתוח, טויסטר אינו מספר סיפור. בצילומיו הם כשרשרת מצבים שהוא מראה לצופים, כתובע מהצופים להתבונן בהם, דוחק בהם להתייחס, כאילו יצא במסע צלב נגד קהות חושים. למרות זאת התערוכה היא בבחינת דיון פנימי, אינטלקטואלי, בשינוים שעובר מדיום הצילום.
העדר הסיפוריות הציבה אתגר לאצירה של עבודותיו. חייקין יצרה בתערוכה איזון בין הנושאים תאורטיים לחוויית צפייה יפה במובן הישיר והראשוני, כשאת לב התערוכה מהווה חלל כמעט סגור בו מוצגת
The Keepers of Lightמ 2010. העבודה עשויה אמנם על ניירות צילום אך נעשתה בהדפסה דיגיטלית וללא מצלמה. גלילי נייר צילום ארוכים מתוחים לאורך הקירות ומגולגלים על הרצפה מסודרים במעבר גוונים הדרגתי שצמח המתבוננות בחזית מלון דן בתל–אביב, אותו יצר האמן יעקב אגם בשנות ה 70. טויסטר מצטרף בכך לעניין מחודש שנוצר בעבודות של אגם (אחרי שנים של התייחסות אליהן בעיקר כאנקדוטה).
חייקין כותבת שהעבודות “ניירות צילום שאינם מתארים דבר,…ללא צורך במצלמה או בסריקה והדגישו את ניתוקו של הצילום מן המציאות ואת עצמאותו של המדיום“. השאלה של יסוד תיאורי בעבודה מופשטת פתוחה. במקרה של עבודה זו, שטויסטר מספר על מקורה החזותי, על אחת כמה וכמה. כוחה של העבודה ביופייה המידי והישיר. שמה הוא כשם ספר פופולרי על היסטורית הצילום ותהליכי צילום מוקדמים שראה אור ב 1979 כך שהחיווי להיסטורית הצילום והשאלה המוצבת לגבי המשך התפתחות המדיום ברורה. שאלת ייצוג המציאות,נידונה בקטלוג במאמרים המעניינים של חייקין מחווה של מחיקה ושל דייויד מקארתור חשיבה בצבע נראה.
העדרה של הדמות האנושית מאפיין את מרבית עבודותיו של טויסטר. מבעד למגוון הנושאים עליהם הוא מתיחס: צבע, אור, נוף ואדריכלות, מסתמן גוף העבודה שלו כאלגיה למודרניזם. השאלה מתי הסתימה התנועה המודרנית, ואם בכלל הסתימה, פתוחה.בישראל, שהוקמה מתוקף אידיאולוגיה שניתן לתארה כהכלאה של רומנטיקה ומודרניזם, לדיון במודרניזם משקל מיוחד. מודרניזם, אולי יותר מכל תנועה אידיאולוגית שקדמה לה, הבטיח והכזיב. מחיקת העבר ושחרור מוסרות המוסר התגלגלה לאכזריות ללא תקדים (ורבות כבר דובר על המודרניזם והשואה). רעיונות של הבאת המודרניזם כאור לנחשלים היו בעיקר מנוף לקולוניאליזם ואימפריאליזם. שינוי הבנתנו את מושג הקדמה, לאחר הפנמת ההשלכות ההרסניות שנלוו לה מבחינה אקולוגית, תרמו גם הם לביקורתיות הגוברת כלפי מודרניזם.
צילומי אדריכלות כמו הסדרה סך הצורות, 2008, בה מצולמים שיכונים והתוספות שנבנו בהם לאורך השנים כמו גידולים, או הסדרה KPU מאותה שנה העוסקת במבנים איקוניים מההתיישבות בקיבוצים מתייחסות למודרניזם ישירות. הבעיתיות נובעת מכך בצילומיו טויסטר אינו מביע אלא אומר או מצביע עד כידי כך שנדמה שהדימוי כמעט מיותר ואין לו יתרון, או שוני מהותי מטקסט כתוב.
חייקין מאתרת עיסוק בזיהום כמהותי בעבודתו של טויסטר. ב אור תועה, 2003, עבודה מוקדמת מתוך הסדרה “רישום העובדות” מה שנראה כצילום קטע נוף פתוח כמעט אקראי הופך למעניין בשל כתם אור בצד הצילום שמפר את האיזון בתוכו. הבירור של תפקיד ומקום האור מרכזי בסדרה גם ב ניסוי תשעה דפים. הסדרה מורכבת מניירות צילום שחור–לבן, שנחשפו לאור בדרגות חשיפה שונות, והם ממוסגרים על רקע נייר חום. המראה המינימליסטי ורוח הסדרה המחקרית נטועים עמוק בשנות ה 70 של המאה הקודמת. טויסטר יצר אותה בעת ששהה בקליפורניה, בשל בעיה בנוצרה בחדר החושך שבו הדפיס את תמונותיו (תהליך ההופך במהירות לזיכרון היסטורי בלבד). כדי לגלות מאין נכנס אור לחדר פיזר ניירות צילום במקומות שונים בחדר. לאחר כמה שעות גילה לפי מידת השחרתם את המקום שאינו אטום לאור. המיפוי מאבד ממשמעותו בעבודה אך הדרגתיות הצבעונית מנכיחה שלבי חשיפה שונים, באופן כמעט פרדוכסלי, “זיהום” באור.
זיהום קרוב יותר למובנו המקובל יותר מופיע בתצלום של עמק יזרעאל מ– 2002, מהסדרה “מיצרים”. חשרת צל מרחפת מעל העמק פוגעת באידיליות בו מתואר סמל ההתיישבות הציונית המוקדמת .
בצילומי האדריכלות הסדרתיים של טויסטר ממשיכה להדהד ההשפעה העמוקה של בני הזוג בכר הגרמנים( ׁ Bernd and Hilla Becher) על הצילום הישראלי. בני הזוג בכר צילמו החל משנות ה 60 של המאה הקודמת סדרות מבני תעשיה עלפי הפונקציות השונות שלהם, תחילה בעמק הרוהר בגרמניה (אזור התעשיה הכבדה ובעיקר יצור הנשק של גרמניה במלחמות העולם), ואח”כ ברחבי גרמניה והעולם כשהם מעלים לדיון היסטוריה ואדריכלות, שימור ושאלות על מקומו של הצילום כמדיום תיעודי וקונצפטואלי.
בארץ אמנים מגלעד אופיר, אפרת שווילי, גיא רז ועד אסף עברון הושפעו מהם. הסדרות פּלָטֶת קיץ מ 2006 ,צילומי בתים בשטחים הכבושים שנראים מחוץ לכל הקשר וצבע נראה, סדרת תצלומי צבע של מבנים טרומיים במתחם צבאי למעבר סחורות בין ישראל לגדה המערבית הן דוגמאות מובהקות .
בחלק מן התצלומים בצבע נראה השאיר טויסטר פרטים מסביבת המבנה ובאחרים הוריד כל פרט מלבד הבניין.יש משהו מגוחך ומכמיר בבניינים הכעורים, הגסים שנצבעו בצבעים עזים של כתום וכחול שמשמשים כאן, באופן פרדוכסלי,כצבעי הסוואה.
טויסטר מציג באינטנסיביות מאז תחילת שנות האלפיים, תקופה בה הצילום עובר שינוי וערעור בשל הנגישות של אפשריות חדשות ליצירת דימויים והתפוצה האדירה של אמצעי צילום דיגיטלי וכן אמצעי עריכה. בתערוכה הנוכחית יש תחושה של משבר אמון במדיה עצמה ובאופן חריף יותר ביכולתה להעלות שאלות על העולם .
העבודה המאוחרת ביותר בתערוכה , מ 2012, היא סדרת תצלומים של תפוחי פוג’י ,זן תפוחים גדולים שמגודלים בעיקר בסין ויפן (ללא כותרת) פוג’י מס’ 3, 2012 שעל קליפותיהם נוצרו מאין פוטוגרמות מעלים שהסתירו את האור. האובייקט, העמוס לעייפה במשמעויות בתולדות האמנות והתרבות, מהתפוח של חווה ועד התפוחים של סזאן, משמש לבחינת אפשרויות חדשות להרחבת יצור דימויים באופן שמתקשר לשם העבודה המרכזית The Keepers of Light – שומרי האור.
אוצרת: נעמה חייקין
מוזיאון הפתוח לצילום, גן התעשייה תל– חי.
