כשיוקמו ועדות צנזורה לבחון ספרים לפני פרסומם, הצגות לפני העלאתן ועוד ועוד הן יתבססו על תקדים “שנקר” שהחליט על ועדה כזו מרצון.
קשה לחשוב על תוצאה קשה יותר לפרשת הצנזורה ב”שנקר”.
ההחלטה להקים מועצה ל”אתיקה אקדמית” שם מכובס לצנזורה עצמית, בה יהיו חברים נשיאת בית הספר, דיקן הפקולטה הרלוונטית, שלושה מרצים מדיסציפלינות שונות מהפקולטה, נציג הוועד המנהל ונציג אגודת הסטודנטים, ובהשתתפות היועץ המשפטי (ללא זכות הצבעה( . מדאיגה. היא פתיחת דלת לרווחה לצנזורה פוליטית וגם כלכלית : בכנס שנערך בשנקר ,בעקבות הרעש הציבורי שיצרה הצנזורה הסביר עו”ד גלעד שר את הייעוץ המשפטי שניתן לנשיאה תמיר, בהקשר לציור העירום של השרה איילת שקד בכך שלפי החוק, היה חשש סביר כי הציור יחשוף את שנקר לתביעת דיבה או תביעה על הטרדה מינית, בגובה מאות אלפי שקלים. בתביעה כזו יכולים לאיים על שנקר כל הגופים העשירים במשק וכך למעשה נמחק הסיכוי שביקורת תושמע במסגרת המוסד ועבודות הסטודנטים על עוולות דוגמת מתווה הגז, רעלים שנמכרים לציבור במסווה מזון או כל התנהלות אחרת שיכולה לגייס די ממון לאיים בתביעה. (אמנם הוחלט שתוקם קרן להגנת סטודנטים מתביעות אך זו אינה אומרת דבר : מי יחליט מה המחיר שמוכנה האקדמיה לשלם ?)
ההתנהלות של כל הנוגעים באקדמיה הייתה מביכה –מטיעונים מגוחכים על כבוד נשים בתערוכה שיש בה עוד כמה וכמה דימויים שיכולים להיקרא כסקסיסטיים ועד התפטרויות על תנאי, עד שתירגע הסערה בכוס התה. השרה שקד, בחוכמה, מילאה פיה במים. לפעמים גם מלאכתם של מי שאינם צדיקים, נעשית בידי אחרים.
התוצאה כאמור לא יכלה להיות גרועה יותר: הסטודנטים קיבלו שיעור מחוץ לסילבוס על הפעלת כוח גסה, על גמישות חוט שדרה. במוסד ובהיררכיה שלו לא השתנה דבר מלבד הוספת וועדה שדומות לה היו בבתי ספר לאמנות ברוסיה הצארית, לאחר מכן הסטליניסטית ובעוד שורת משטרים שההשוואה להם אינה מחמיאה. כשתכתב ההיסטוריה של זמננו בארץ הפרשה תספק שורה קצרה על הפרדוקס שדווקא אמנים נתנו ידם,ראשונים ומרצון, להקמת וועדות צנזורה פנימית.
מעניין לקרוא את הסיכומים של כנס שנערך באנגליה ב 2013 תחת הכותרת Taking the offensive: Defending artistic freedom of expression in the UK בו הוקדש מושב מיוחד ל Institutional self-censorship
https://www.indexoncensorship.org/takingtheoffensive/
