המפעל – פרויקט של קבוצת בית בירושלים

“המפעל” פרויקט של קבוצת בית ריק יוצר מקום משמח ומעודד , במיוחד בימים אלו של הטלת צנזורה עצמית ב”שנקר” ופארסה סביב ניהול המחלקה לאמנות, תערוכות

בוגרים משמימות של האקדמיות לאמנות ו(שוב) התנהלות תמוהה סביב מוזיאון תל- אביב. הפרויקט ששמו מתיחס למפעל כמקום ייצור ומפעל כפרויקט,על משקל המפעל הציוני, נערך בבניין יפיפה מ 1865 לערך והוא חומק מכל הגדרה או קטגוריזציה קשיחה. הוא נערך כיוזמה של אמנים ומתנהל באופן לא היררכי כשהעשייה בו נוגעת בשורת נושאים רעיוניים קריטיים החל משאלת הגדרת המרחב הציבורי, בניית קהילה ושאלות הקשורות לכלכלה ובאופן בלתי נמנע בארץ, גם לסכסוך הישראלי- פלשתיני.

במקום פועלים מעל מאה ושלושים אמנים שחלקם מציגים עבודות אוטונומיות, מוסיקאים, מעצבים, אדריכלים אנשי תיאטרון אחרים עסקו במחקר היסטורי על הבניין או     בשיקום תשתיות המבנה, יצירת מעבדה לחקר חומרים, קפיטריה ופינות חמד בגינה המקיפה את הבית. במילה פועלים הכוונה לכך שהם יוצרים שוהים ולעיתים ישנים במקום, עורכים בו פעילויות מתוכננות שמתפרסמות באתר ה”המפעל” או מתרחשות כיוזמות ספונטניות.

קבוצת בית ריק פועלת מ 2011 בירושלים וערכה  ששה אירועים של אמנות בחללים נטושים עליהם פלשו אמנים באורח זמני. בעוד שבאירופה פעולות Squatting, כניסה לחלל מבנים ריקים, בדרך כלל ללא אישור נפוצות מאד (בעיקר בברלין, אמסטרדם וקופנהגן) הרי בארץ הדוגמאות מעטות. בקיץ המחאה הוקם “בית העם” שפעל בשדרות רוטשילד ובמקביל פלשו אמנים ל”בית הצעירות” ברחוב דב הוז . בירושלים פלשה קבוצת בית ריק, שרבים ממשתתפיה מציגים גם כעת ב”מפעל”, למלון “הנשיא”. מאז ערכו שש פעולות נוספות. במהלך מפתיע הציעה חברת בת עירונית לאנשי הקבוצה לקבל את המבנה העותמאני היפיפה שעומד ריק כבר כמה שנים, ממש בצמוד לבניין מלון וולדורף אסטוריה, ולהפעיל בו צרכז תרבות זמני . עם תקציב של 600 אלף ₪ (הקבוצה אינה נושאת בעלויות חשמל וארנונה ) מדובר במקרה נדיר בו הממסד חובק יוזמה אלטרנטיבית  וזאת בלי להתערב בתכני המקום. התקציב של הקבוצה משמש לפעילויות השונות .
הגרעין המייסד של קבוצת בית ריק ,שהשייכות אליו אינה בבחינת תפקיד או עמדה “רישמית”, כולל בין היתר את נטע מייזלס, אלעד ירון , איתמר המרמן  וטל בן חמו . לכל פעולה  לרבות זו של המפעל הוציאו קול קורא ברשתות חברתיות ולמעשה כל מיש רצה לפעול במקום יכל לעשות זאת . בתחילת יוני המבנה היה עדיין חשוף למדי כשבעיקר ניכרת בו הזנחה מקוממת . באותו זמן גם נערך המחקר ההיסטורי. הבית נבנה כחלק מהשכונה היהודית “מחנה ישראל”, השכונה השנייה מחוץ לחומות והראשונה שנבנתה ביוזמה פרטית  של המוגרבים תושבי ירושלים יוצאי מרוקו. השימוש  במבנה נותר לא ברור אך בדרך מקרה אותרה מי שהייתה דיירת בבית עד 1948,  קלייר לורנצו, שנסה עם משפחתה ללבנון כמו ערבים נוצרים רבים אחרים בזמן המלחמה. הגילוי הפך את מה שהיה נדמה כסיפור היסטורי פשוט למדי למורכב .

בין העבודות המצויות בו כעת כמה עבודות אמנות מצוינות ובהן ציורי תקרות של מידד אליהו ובהם דמויות ומכונות , מזרקה שהקימה נעה ארד יאירי עם דמות אשה עירומה מקוטעת בלוחות זכוכית , מיצב במעלית (שהותקה בבית באחד מגלגוליו כבית ספר) של קובי ווגמן https://vimeo.com/173725831  שמתיחחס לדמותו של קונראד שיק האדריכל והמיסיונר פגרמני  שפעל בירושלים בסוף  המאה ה-19 והשפיע רבות על העיר ,ושורת צלחות פורצלן מצוירות של יערה רבינוביץ. יש אינספור פרטים מפתיעים או מקסימים בגינה או בחדרים השונים בקומה השנייה של הבית, הסגורה לציבור פועל סטודיו זמני של יובל יאירי שיצר מיצב מחקרי מרתק על דמות המודד וצילום ישראלי מוקדם והרבה חדרים ריקים שקירותיהם המתקלפים שכבות שכבות יפיפיים.

הפעולות בבית נמשכות לאורך הקיץ כולו  וניתן להצטרף אליהן – מבקרים במקום יכולים להוציא פנקס פועל ולהציע פעולה או עבודה. “המפעל” ,דורש השתהות,וסקרנות. ללא הצהרות, ללא יחסי ציבור ועם חדוות ואפילו דחיפות יצירה “המפעל” הוא מיצב ענק, מכונת מחשבה ודימויים, בית ועד לחכמים,היכל תרבות ומקום לנחמה.