האצירה של מארג: זיקות למסורות באמנות המערב בציור עכשווי בישראל במוזיאון פתח תקווה לאמנות (נפתחת ביום חמישי, 15 ספטמבר, 2016 ב 20:00). הייתה הזדמנות לבחון קשרים בין גופי עבודות שחזרתי והפכתי בהם ,לבדוק את השבילים וצמתי המשמעות במחוזות שלא הוצגו יחד בעבר,כך הציורים של יוסי מרק ועבודת וידיאו של גילי לביא.
photo: Elad Sarig
לעבודות של יוסי מרק, אמן של אמנים, התוודעתי בגלריה “שלוש” בגלגולה הקודם, במרתף ברחוב חיסין, שונה כל כך מהחלל החגיגי בו היא שוכנת היום. דרורית גור אריה אצרה תערוכה שהצליחה לזהור גם בחלל הנמוך, והוצגו בה ציורים, רישומים ועבודות בשלב של ציור תחתי ( המכוסה בדרך כלל בציורים מוגמרים). מרביתם היו ציורי דיוקן של משפחה ואנשים הקרובים למרק אך הם נותרו אנונימים, בלי הפמיליאריות שיוצרת כתיבת שם וקירבה.
בשנים שחלפו העבודה של מרק מזדככת עוד ועוד. בתערוכה הנוכחית הוא מתכתב עם הרנסנס הגבוה ותחילת הבארוק (הגדרות נזילות למדי). קריאתו את ההווה רוויה בהתבוננותו האינטנסיבית באמנות העבר שהיא חלק חי בעולמו. בפריזמה זו הוא מטפל במוות, באופן בו הוא מרומז ברגעי חיים, עננה תמידית ואנך מדידה לקיום. הוא יוצר הסטה של מרכז הכובד בתבניות חזותיות מהעבר, מטעין את הפרטי במיתי ואת המיתי פרטי. ב Fragmentum הוא מתמקד במראה הפגיע כל כך של כפות רגלים שמציצות מתחת לשמיכה נזכר- מהרהר ב”ישו המת” של אנדראה מנטניה (Mantegna), מן העבודות המוכרות ברנסנס האיטלקי. תחושת קץ מגולמת בפרט תמים לכאורה.
במנוחה נכונה אישה בתנוחה הנשענת על מות המדונה של קאראווג’ו מ-1606. ,ציור נוצר עבור כנסיית סנטה מריה דלה סקאלה ברומא, אך הוסר, כיוון שנתפש כמבזה את זכר הבתולה מריה. ההתמקדות במותה, ולא בעלייתה השמימה בלוויית פמליית קדושים – נוסף על השמועות שרחשו, כי קאראווג’ו השתמש כמודל ליצירה בעובדת מתעשיית המין – נחשבה למבזה. כבאקט צילומי של התקרבות והתמקדות, מרק צייר פלג גוף עליון של אישה, ספק בשרעפי שינה, ספק מתה, ויוצר זווית התבוננות דרמטית,פיסולית, ברגע פרטי. הצבעוניות, בטונים כהים-קודרים, לצד הסימונים על הבד, יוצרים נימה אירונית, מרוחקת, שאינה מאפשרת להתייחס לעבודה כאל מחווה גרידא. מרק מפרק את הדימוי ומתבונן, מן ההווה, בנרטיב האנושי, שסופר באמנות העבר, אך ללא כסות המיתוס, הניתוק וההזרה.
photo: Elad Sarig
הקשר בין העבודות של מרק לעבודה של גילי לביא, האמנית היחידה שמציגה ווידיאו מרתק, מאיר כיצד דיכוטומיות של ותיק- צעיר או מסורתי-חדשני כושלות.
לביא בלטה בתערוכת הבוגרים ב”בצלאל” ב 2013 עם הוידיאו “ענני סתיו” שהשפה החזותית המלוטשת שלו הזכיר את “פאני ואלכסנדר” של ברגמן (1982) או “מגדל הדבורים” של תיאו אנגלופולוס מ 1986. השנה סיימה את לימודיה ברויאל קולג בלונדון.
עולם הדימויים בווידיאו La Mère Divine (האם הקדושה) מ 2014 נע בין המוכר לזר, בין המתפרש באמצעות תבניות איקונוגרפיות רווחות לבין הבלתי מפוענח.אמונה, מוות וזהות הם שלושת מושאי המחקר של לביא. כאן היא משתמשת בתבניות נוצריות מובהקות: מבנה מנזר רטיסבון בירושלים, היררכיית המנזר וסדר התפילה. במסגרות הללו היא ממציאה דת פיקטיבית בה בת סוגדת לאמהּ המנוחה, ההופכת לקדושה.
כמו מרק היא מפרקת ניסוחים חזותיים עתירי סימבוליזם רליגיוזי . ההקפדה על דימיון למערך עבודה דתית מוכר יוצר תהייה על “אמת” ואותנטיות. La Mère Divine מפנה לשאלות אודות קשר בין-דורי, במעבר מאהבה להערצה. במקום רצח אב קדמון, כפי שדן בו פרויד ב “טוטם וטאבו”, סגידה לאם שכרוכים בה אשמה ואהבה.
לפרטים על סיור אמנות יוצא דופן בצפון שימשך יום שלם ב 20 לספטמבר 2016 , ולקבלת הודעות לגבי עוד סיורי אמנות מיוחדים עם סמדר שפי מספטמבר 2016 אנא כיתבו לכתובת thewindowartsite@gmail.com
הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
Yossi Mark/Gili Lavy in Intricate Affinities: Recollection of Western Tradition in Local Contemporary Art
The curatorial work on Intricate Affinities provided the opportunity to examine links between oeuvres that I had been studying intensively, allowing me to examine the pathways and junctures of meaning in realms that had not been exhibited side by side in the past. This was the case when I juxtaposed works by Yossi Mark with video art by Gili Lavy.
I became acquainted with Mark’s work in the Chelouche Gallery, in its former incarnation in the basement on Hissin Street, so different from its current festive space. Drorit Gur Arie curated an exhibition that glowed in its underground venue. The subjects of Mark’s drawings and paintings, mostly portraits of his friends and family, remained anonymous, with none of the familiarity created by labels noting name and relationship.The associations between works by Yossi Mark and Gili Lavy – the only video artist in the exhibition, who is showing fascinating works ‒ illuminates the failure of dichotomies such as veteran vs. emerging artist, or traditional vs. innovative.
In Yossi Mark‘s works, art-historical moments fuse with observations of life around him. The nuances, which expose the vulnerability—a body relaxed during sleep, feet protruding underneath a blanket, surrender the memory of Christian art, exalting the mundane and infusing it with festivity. Mark bridges times, shedding light on the way in which, despite developments and changes, the cycle of life and the feebleness of the flesh have remained as they were.
Andrea Mantegna‘s Lamentation of Christ, one of the iconic works of Italian Renaissance, is echoed in the depiction of feet, and the sense of the pending end lurks in a seemingly innocent detail. Death is also present in the painting of the sleeping woman after Caravaggio‘s Death of the Virgin (a closeness arising from the French term la petite mort, referring to sleep as a state of lost control and consciousness).
photo: Elad Sarig
Gili Lavy stood out in the graduate’s exhibition of Bezalel 2014 and has just completed her M.A studies, Royal College of Art, London. Her work refers to religious rituals explores perspectives of belief, faith and death, challenging notions of fiction and reality.
The imagery in Gili Lavy’s La Mère Divine (The Divine Mother) oscillates between the familiar and the foreign, between that which is decoded via prevalent iconographic forms and that which remains undeciphered. She employs quintessential Christian formations and icons: the late-19th century French Catholic Ratisbonne Monastery in Jerusalem; the monastic hierarchy (Mother Superior and nuns), and the prayer order. She decontextualizes them by inventing a religion whereby a daughter worships her late mother, who transforms into a saint posthumously. Thus, by distorting and shifting familiar forms Lavy delves into psychological questions pertaining to intergenerational relationship, the dangerous transition from love to adoration, and from freedom to docility.
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter –
www.smadarsheffi.com/?p=925
