יונתן הירשפלד: עוֹר בְּעַד עוֹר|הצצה להצבת”קניין ופֶטיש ” בבית ביאליק

0

בציורים דשנים, מסוכסכים יונתן הירשפלד עוסק בכאב, בערום העמוק של חשיפת הבשר ובאופן בו לעולם לא ניתן באמת להשיל זהות, מטאפורי או קונקרטי. עם ציורי צמחיה דשנה מלבלבת , עם צבעים עזים ושליטה שניכרת בה הנאה, הירשפלד עוסק במוות במקום בו כסות, מסמל תרבות מובהק, כבר אינה מגינה, כבר אינה מסוככת. שם התערוכה הוא ציטוט חלקי מספר איוב המשמיט את סוף המשפט “עוֹר בְּעַד עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ” (איוב ב פסוק ד) .

Jonathan Hirschfeld. Skin for skin, 2016

Jonathan Hirschfeld. Skin for skin, 2016

בחלק מהפרשוניות מדובר על כך שהשטן המקטרג על איוב טוען בפני האל שהאדם יקריב את מלבושיו החיצונים כידי להציל את גופו ואת גופו כדי למלט את נפשו, באחרות על כך שיגן בעור של איבר אחד על איבר אחר (“שאם יבוא מי להכותו בעור פניו, הלא ישים ידו על פניו לקבל ההכאה בעור היד” ” ( מצודות , רש”י )  ובכל מקרה מדובר בדירוג של אסונות, בניסיון לשרוד.
ב img_9843“עוֹר בְּעַד עוֹר ” ציורים המתארים קילוף עור ואחרים בהם מיקטעי גוף עירום או מצבי קונפליקט ניבטים מבעד וסבך צמחיה.הירשפלד יוצר עולם פרגמנטרי בו מיתוס ותולדות האמנות משתברים זה לתוך זה  משרטטים אובדן והתרפקות על זיכרונות, קלידוסקופ של אסוסויאציות שהוא עוד נדבך במסע של הירשפלד שדומה שיותר ממה שהוא מחווה לתולדות האמנות הוא ויכוח איתם שכאן נדמה לרגעים כציני. אם בסידרת ציורי הניברשות (לפי הנברשת שצייר יאן ואן אייק ב”נישואי ארנולפיני” )שצוירו על רקע מחוות לציור של קופפרמן היה מהלך של חיבור אמנות , של חיפוש אחר תמצית יצירתית במהלכים שונים הרי כאן הירשפלד לא מציע לצופים נחמה. הציור קשה לא פחות מהמתואר בו . באופן מעניין העימות עם הזוועה בציורים מעלה על הדעת את  “מרסיאס”‘ מיצב שאניש קאפור הציג ב 2002 באולם הכניסה העצום של הטייט מודרן בלונדון . שלוש טבעות מתכת ו PVC בצבע אדום דם יצרו אוביקט ענקי שלמרות שיצרו את התחושה של גוף, של בשר, לא  היו דומים לאיבר גוף ספציפי. שם העבודה התיחס למרסיאס,  גיבורו הטרגי של סיפור מהמיתולוגיה היוונית . מרסיאס, סאטיר (חצי אדם חצי עז) התחרה בנגינה באל אפולו והפסיד (כמובן). כעונש על ההיבריס של הסאטיר להתחרות באל אפולו קילף את עורו בעודו חי ותלה אותו על קני הסוף. קאפור תיכנן את המיצב כך שלא ניתן היה לראות ובשלמות  מאף נקודה בחלל וכך המפגש של הצופים עם העבודה-הבשר נותר כל העת קטוע, פרגמנטרי, ובאופן מאיים ומרתק, אינטימי.

         הירשפלד מדבimg_9829ר עם הצופים בלשון קירבה, ממשיך ביצירת גשר בין עבר רחוק יחסית – ברנסנס ובארוק- ושל עבר קרוב של מודרניזם בעיקר של המחצית הראשונה של המאה הקודמת . הוא צולל למיפגשים דרמטיים של געש ציור אבסטרקטי אקספרסיבי לצד הציטוטים הבולטים שלו מציור רנסנס ובארוק שמהווים את העוגן הנרטיבי בעבודות . נקודת ההתיחסות לעבר קרוב מעלה על הדעת אקספרסיוניזם גרמני כגון זה של קירכנר או נולדה או אפילו פרנץ מרק הרבה יותר ממושאי ההתיחסות שלו בתערוכות קודמות שנעו בדר כלל בין אמנות אמריקאית לפטריארכים של הציור הישראלי . המפגש שהוא יוצר מתיז ניצוצות צבע וצורה אבל הירשפלד בתערוכה הזו נוגע באופל. ההימנעות של הירשפלד מהתיחסות למיכאלאנג’לו שבקפלה הסיסטינית צייר את דיוקנו העצמי בעורו המקולף בידי הקדוש ברתולמאוס, (מהלך שנחשב כהתחשבנות עם מבקר אמנות מהתקופה ) מעניין.  הימנעות זו מאחד מתיאורי העור המקולף המוכרים ביותר מבטיחה  שהעבודות לא יקראו כאנקדוטות שהסיפור לא יאפיל על טקסט העשיה הציורית. בתערוכה  תחושה של דחיפות וקילוף העור נקרא בעיקרכחיפוש אחר שינוי, גאולה ,במיוחד בציורים בהן דמות כמו מקלפת – מענה את עצמה כמנסה להשתחרר, ללא תוחלת , מעצמה.

                                                            ***img_1056

בציור קטן צייר הירשפלד דיוקן עצמי בפרופיל במסורת של חיתוכי צלליות לצד שני בדים, בירוק וסגול התלויים באופן המאזכר מטפחות ורוניקה. הציור כולו אבסורד איפוא – הירשפלד מרמז על עצמו כאיש יסורים אך דיוקנו חמק מהמטפחת,חמק מהגאולה שבהישארות הדיוקן.

 

 אוצר: רון ברטוֹש  
בית האמנים ,תל -אביב

קניין ופטיש -תערוכה שאצרתי בבית ביאליק בתל-אביב הפתיחה מחר ,ביום שישי 18  בנובמבר,2016  ב 11:00.
בהשתתפות  שי עיד אלוני, אלי גור- אריה, גיא זגורסקי ורותם ריטוב.
הצצה להצבה :

img_1090h53a8087photography-by-din-aharoniimg_1116

img_1126

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com 

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

Jonathan Hirschfeld \ Skin for skin (2016)

In richly painted, sensuous and conflicted works, Hirschfeld engages in pain and the deepest layers of nude flesh, as if to state that it is impossible to shed one’s identity, whether metaphorically or concretely. He paints vegetation in bold colors, in total control in which pleasure is evident, engaging in the subject of death where clothing (clearly symbolizing culture) can no longer provide protection or shelter.

Some of the works in the exhibition depict flayed skin, while others show sections of the nude or situations of conflict visible from behind thick vegetation. Hirschfeld creates a fragmentary, kaleidoscope-like world of associations bringing to mind Anish Kapoor’s Marsyas, installed in the Tate Modern London (2002). Marsyas, a satyr who challenged Apollo to a song contest, was punished for his hubris by being flayed alive while hung from reeds. Kapoor designed the installation so that the viewer could never see the entire while at once, thus it remained fragmentary and intimate in a threatening, fascinating way.

Jonathan Hirschfeld \ Skin for skin (2016)

Jonathan Hirschfeld \ Skin for skin (2016)

Hirschfeld speaks about closeness, continuing his attempts to bridge the relatively distant past of the Renaissance and Baroque and the recent past of Modernism, especially of the first half of the 20th century. He juxtaposes dramatic encounters between Abstract Expressionism and quotations from the Renaissance and Baroque which constitute the narrative anchor of the works. His recent references are to German Expressionists such as Kirschner, Nolde, or Franz Marc. Sparks and color and form spray over the works, but Hirschfeld touches upon deepest darkness.

                                                            ***

A small painting depicts a self-portrait in profile, in the silhouette tradition, alongside of two drapes in green and purple hung in a way reminiscent of Veronica’s Veil. The painting hints that he is a suffering artist, his portrait not on the veil, thus deprived of the redemption embodied in the imprint of the portrait.

Print Friendly, PDF & Email
0
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art