אדום על צהוב היא תערוכה מפתיעה באיכותה. “מבחר מאוסף פרטי” הוא פעמים רבות שם צופן לתערוכה שנעשית כשמוזיאון מעונין בתרומה או השאלה ספציפית מאספן ובתמורה מעלה את ערכן של שורת יצירות אחרות על ידי הצגתן .
גם תערוכות מאוספים ידועים, כמו מבחר עבודות מאוסף מוגרבי WANTED שהוצג במוזיאון ב 2013, היו כבר אכזבות לא מעטות. הפעם העבודות של אספן אנונימי מציעות זווית התבוננות מענינת, אנינה על האמנות המערבית במאה הקודמת, בעיקר במחציתה השניה. אמנם אין עבודות של מי שהתקבעו בתודעה כאמנים המובילים (פיקסו, ברנקוזי בויס או ראושנברג) אך יש שורת עבודות יפה המשרטטת מהלך מחשבה על הפשטה.
חלק מהאמנים במיוחד האיטלקים אינם מוצגים בארץ תדיר – העבודות של פיירו מנזוני ולוצ‘יו פונטנה מוצגות בסמוך לעבודה של איב קליין
1933–1963, Italy
Achrome, ca. 1959
Squared, wrinkled canvas
and kaolin, 100×75
. שלושת האמנים הם מעמודי התווך של האמנות המושגית באירופה שלשנות ה 50 וה 60. ההתנסות שלהם במונוכרום , בחומריות של ציור ובהנחכתו כאוביקט מענינת . עבודות אלו נמצאות בדיאלוג עם עבודות מאוחרות יותר של פרנק סטלה האמריקאי מסוף שנות ה 60 . סטלה יצר באופן גאומטרי ומינמליסטי דימוי של ריבועים המזכירים את העבודות הטעונות – המיסטיות של יוזף אלברס, שלימד בבאוהאוס (שאינו באוסף) והיגר לארהב בעקבות עליית הנאצים .
Kellner Des… (Waiter Of. . .), 1991
Oil on canvas mounted on panel
with wall lights
200×240.5×19
עבודה בולטת של אמן איטלקי נוסף היא, Tutto הכול, 1990 של אליגיירו בואטי. עבודת הרקמה הענקית (רוחבה מעל ארבעה מטרים ) מכילה דימויים רבים ,ממש כפי שמכריזה הכותרת: אותיות, מספרים, דמויות נשיות או גבריות, בעלי חיים, כלי נגינה, צמחים, פרחים ועוד יוצרים ראשון ראשוני של עבודה מופשטת שמזכירה את פולוק.
עבודות של מרטין קיפנברגר , שמוצג רק לעיתים נדירות בארץ מצוינות ,במיוחד Kellner Des… מ 1991 ובה מנורות רחוב אמיתיות . פיליפ גאסטון ויה סלמינס, ו ג’וזף קורנל הם מהמאמנים האמריקאים המצוינים שגם הם אינם מוצגים כאן תדיר שהתערוכה יוצרת הזדמנות להתוודע לעבודתם . מכונת תפירה ,עבודה של קלאס אולדנברג מ 1961 מאירה דמיון לציור של פסח סלובובסקי.
ההצבה של התערוכה יוצרת רגעים יפיפ. באולם שבמרכזו במה יצרה לנדאו שיח בין הפיסול לציור התלוי סביבו: פסל קטן, ולחלוטין לא אופייני, של קארל אנדרה מול העבודות של סטלה , פסל קטן של קלדר מול רישום של ברוס נאומן יוצרים התכתבויות קטנות , קריצות עין בין עבודות.
כמו קדימון לתערוכת היחיד הגדולה שלה העבודות של לואיז בורז’ואה, במיוחד העמוד האינסופי של מה שנדמה ככריות מינטוריות רכות 2002 בולטות באיכותן,גם בהקבץ המשובח שסביבן. בורז’ואה, שמונה שנים לפני מותה בגיל 99, יצרה תשובה סרקסטית לעמוד האיקוני של ברנקוזי מ 1937, למודרניזם המצואיסטי ששלט בכיפה בצעירותה.
אוצרת סוזן לנדאו. מוזיאון תל-אביב לאמנות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
