Afro Kismet הוא שם מיצב מצוין שיצר פרד וילסון במוזיאון PERA בשכונת Beyoğlu . זהו מוזיאון פרטי שנפתח ב 2005 ובעת הביאנלה שתי הקומות הראשונות מוקדשות לאוספים היסטוריים , בעיקר של ציור אורינטליסטי וקרמיקה עותמאנית, ושלושת הקומות העליונות הן אתר של הביאנלה. אמנם איאפשר לדבר על תערוכה מהודקת בשלוש הקומות, נושא הביאנלה “שכן טוב” נשאר פרום ביותר, אבל האיכות של מרבית העבודות מפצה על כך.
וילסון עוסק ביצוג שחורים באמנות העותמנאית, במקום אותו תפסו במה שהיתה, במידה רבה, חברה רב תרבותית. הוא ממשיך בכך את אופן הפעולה בו החל בשנות ה 90 בארה”ב , כאשר הוא מאיר מתוך אוספי מוזיאון שאלות חברתיות בקריאה לא קובנציונלית, מפקפק בסיפור שהמוזיאון מספר למבקריו ונחשב כאמת. באיסטנבול הוא חוזר לביתן האמריקאי שהציג בוונציה ב 2003 , מבחינת עיסוק סדימויי של שחורים מחוץלארה”ב. שם האיר את יצוג השחורים באמנות ונציאנית נושא שכמעט לא זכה התיחסות לפניו . פעולת ההטעיה שהוא יוצר היא שכאשר נכנסים לאולם נדמה לרגע שנכנסנו לאולם היסטורי ורק במבט שני מתגלה המארג המורכב של עבודות היסטוריות, עבודות שעברו התערבות ויצירות חדשות .
החלל הגדול , כחצי קומה במוזיאון מתוחם לשלושה חלקים על ידי קירות יפיפים מצופים אריחי קרמיקה שעליהם הקירות כתוב בגדול “אמא אפריקה” ו “שחור הוא יפה”. המשפטים-סיסמאות הללו כתובים בכתב עותמאני שהוחלף לאירופאי בימי אתאטורק והיום אינו קריא לרוב הטורקים,כלומר הם נותרים חתומים.
וילסון לקח ציורים מאוסף המוזיאון ולצידם הוא מגדיל מתוכם דמויות של שחורים : נגניות, פרשים וגם משרתים. בכך הוא מאיר את עצם היצוג ומבקר את האופן בו התרגלנו להתעלם ממנו . שתי מנורות זכוכית מורנו שחורות ענקיות שתלויות בחלל הפכו מאז המיצב של ולסון בונציה למוטיב חוזר בעבודותו : דיבור סוגסטיבי על ההיקסמות המערבית מהשחור, הבוהק, החזק היפה והזר יחד עם האכזריות – חלקיה מנורה ניראים כזרועות קטועות והאסוסיאציות לדימויי לינץ’ מזדחלים לתודעה.
במיצב מבודד מעט ,שנגלה צופים בכניסה לאולם כחלון בלבד וילסון מציב פסל של אשה שחורה בכלוב , אחרת כלואה בין רגלי כסא שבור. וילסון גם אסף צילומים מוקדמים בהם הדגיש את השחורים ועירפל את שאר המצולמים . אוביקטים ארכאוליגיים כמו ראש שחור מהתקופה הפניקית וגלובוס שכולו צבוע שחור משלימים את האמירה הביקרותית החד משמעית של וילסון.
תבוננות במוזיאון כמנגנון וכסמכות חוזרת בעבודות נוספות בביאנלה בהן עבודה מענינת מאד של Dayanita Singh המוצבת בקומות תערוכת הקבע של מוזיאון Pera . סינג בנתה את ה Museum of Shedding 2016 כקבוצת רהיטים בקוים מודרנים הניצבים במרכז אולם מוזאלי : שולחן לאוצר,שולחן למנהל וארון ובו צילומים :של בתים, נופים , אוביקטים כולם ללא דמויות אנושיות.
את סדר הצילומים משנה מידי יום עובדת במוזיאון והיא גם מסירה מידי יום צילום לארון מגירות , כך שבסוף ימי הביאנלה ארון הצילומים ישאר ריק . סינג מנסחת הרהור על אצירה, על מה שמוצג לצופה כאמירה ועל השאלה מה מוסתר ומה גלוי .
בבניין בית הספר היווני בגאלטה,בניין המשמר זיכרון קהילה שגורשה מאיסטנבול מציג מארק דיון מה שנראה כשני ארונות מוזאלים ובהם רישומים ,במיטב המסורת של רישום בוטני ושל בעלי חיים . רישומי הצמחים הם של מיני צמחי בר שממשיכים להתקיים באיסטנבול חרף הפיתוח המואץ והדגה היא זו שעדיין שורדת בבוספורס . דיון מתיחס למהירות בה הווה הופך למוזאלי, למשומר, למנותק וגם למוגן ,לפחות כזיכרון.
בבית הספר היווני מוצגת גם העבודה “Wonderland” של האמן הטורקי Erkan Özgen .ילד סורי , חרש אילם , מספר בו ברהיטות מצמררת על חוויותיו בעת מצור של דעא”ש על העיר קובני בסוריה ב 2015 . זו עבודה קורעת לב שעוצמתה בחוסר אמצעיות המוחלט של הסיפור .
ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com
