“פרוטקטיב אדג'” (Protective Edge), מייצג הנערך בגלריה שלוש (שתי הפעמים האחרונות בסופ”ש הקרוב) מענין. עריכת מייצג בגלריה פרטית נדירה למדי אלא כאירוע פתיחה או נעילה. במקרה זה המייצג הוא הדבר, במקום תערוכה ולא בבחינת נלווה.
רויטל בן–אשר פרץ, יואב כהן, סהר עזימי ומיכל שמיר לוקחים את הקהל לסיור בגלריה ומאין לביקור סטודיו, התיחסות לכך שצפיה באמנות הופכת לדבר הנעשה בקבוצות ,לעיתים גדולות , כאשר המדריכים/מסבירים הם סוג של מציגים וכך גם אמנים. למפגשי סטודיו מוצמד פעמים רבות התואר “אישי” או “אינטימי” אף שהקהל נפגש בדרך כלל עם הפרסונות הציבוריות של האמנים שגם הוא, במיוחד בקרב אמנים שאת הסטודיו שלהם פוקדים מבקרים רבים , בבחינת מופע.
ניכר שהמייצג צמח מתחושת דחיפות אך שחלק מהאמירות נותרו ראשוניות למדי. רויטל בן–אשר פרץ בתפקיד המדריכה ואחר כך אמנית שהצופים מבקרים בסטודיו שלה, מתגלה כמיצגנית מעולה עם חוש תזמון מצוין. בסיור משעשע ברחבי קומת הגלריה הראשונה היא כורכת אמת ובדיה בהסברים על עבודות מאוסף הגלריה, מחזיקה בלוק קרח שנמס ומאזכר את העבר של הגלריה כחדר המתים של בית החולים הדסה שנסגר לפני כרבע מאה. הוא מעטירה קלישאות לתיאור אמנות, דוחקת בקהל לרכוש ולהוסיף לבתיהם “יוקרה” כשכל העת מופעלים מייבשי שיער “מסדרים” את שערה של בן–אשר פרץ. המייצג מצטרף לגל עכשווי של יצירות אמנות המהלכות על התפר בדיה/אמת מ “האספנים” הביתן של שיצרו Elmgreen & Dragset בביאנלה בונציה ב 2013, התערוכה Treasures from the Wreck of the Unbelievable של דמיאן הרסט בונציה ו”הבית של האיש הבוכה” של Mahmoud Khaled שהוצג בביאנלה באיסטנבול שנסגרה בחודש שעבר.
בקומה השניה והשלישית מתברר הקשר של המייצג ל”פרוטקטיב אדג'” שמו הלועזי של “צוק איתן”. בקומה השניה הגלריה היא תפאורה אפורה של איי חורבות מהם מבליחות עבודות מנופצות של מיכל שמיר לצד עבודות וידיאו של מאורררים שסובבים ללא תכלית. המאוררים מאזכרים את התערוכה שערכה שמיר בגלריה לפני שנים אחדות (עם ניר עברון , ליאב מזרחי וציבי גבע) ושם הציבה מאוררים שבורים על הרצפה : ספק מסוקים שהתנפצו, ספק יצורים שלא הצליחו להמריא .
בסטודיו המנופץ נושאת בן- אשר פרץ מונולוג על חלל אחר, סדור למשעי, שהיא דנה בו כאילו הוא גלוי לצופים. ההתעלמות מהמציאות לטובת מציאות שיקרית יוצרת הקשר פוליטי ברור. סהר עזימי בסצנה של בריחה וחקירה, לבוש בקפוצון שמקבל קונטציות של בגדי נידונים למוות. בכניסה לקומה השלישית, חלקו האחרון של המיצג, הוא שרוע על המפתן והקהל עובר מעליו ,במה שמעלה על הדעת את ההשפלה הפומבית של אוריאל אקוסטה, שנחשב כופר, בבית כנסת באמסטרדם במאה ה 17, תזכורת למחיר של חשיבה עצמאית.
ה”מוצר” הנלווה למציג הוא פסל של דמות כורעת, לבושה גלימה עם קפושון , ללא סימני זיהוי תרבותיים מובהקים.( יציקת בטון, 15X14 ס”מ, 1/50) הפסלים,שאחד מהם הוא חלק מהסבר האמנות בגלריה שנותנת בן אשר – פרץ, מוצעים למכירה ב”תולעת ספרים”, שורות שורות כמו בתפילה המונית. הן מזכירות את העבודה של סרגי שוטוב Sergey Shutov. Abacus. מ 2001 ובה רובוטים משמיעים מילמולי תפילות ואת “רוח רפאים” של קאדר עטיה ה 2007 בה יצר מנייר אלומניום דמויות חלולות של נשים מתפללות ללא פנים וגוף.
המיצג קרוי על מלחמה שחלפה וכולו חשש מהבאה. המייצג הוא קריאה להביט נכוחה אבל נשבה בדימוי, שחוק למדי, של אמנות מנותקת ותרבות כטומנת ראשה בחול . המיצג קרוי על מלחמה שחלפה וכולו חשש מהבאה – הקרח נמס והזמן אוזל.
יום ג’ 5.12 20:00, 21:30
יום שבת 9.12 20:00
ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com
