על זומו ,המוזיאון הנודד החדש שמעתי כשהיה בשלבי הכנה. ספר קומיקס ששימש לשיווק המיזם נראה חביב, חיובי, רענן – מכולות יוצאות לדרך ומביאות אמנות, קרקס נודד שיאיר עיירות אפרורויות.
עם כל איחולי ההצלחה לזומו, ההודעה שנשלחה לרגל השקת המיזם בירוחם בסוף דצמבר, מחדדת חשש שהכוונות הטובות מתרגמות לביזבוז משאבים חומריים ורוחניים. השאלה היא למה? מה הצורך באריזה מגניבה של מכולות ובינוי ככר עיר זמנית כידי לשוב לרעיון הטוב שעמד בבסיסים של גופים כמו “אמנות לעם” או “פורום המוזיאונים הפריפריאלים” ששניהם חדלו לפעול: אמנות ותרבות כזכות אזרחית שאינה נגזרת ממיקום גאוגרפי. במקום מהלך תרבותי יתקבל פרויקט פוטוגני, ועוד אתר מירוק מצפון לשועי ארץ.
מילנה גיצין-אדירם, יוזמת “זומו” שמאחוריה רקורד עשייה מצוין (גלריה החדר ,מוזיאון בת ים ,הביאנלה לארכיטקטורה) מצוטטת “אנחנו לא מתכוונים ‘לייצא’ אמנות לפריפריה, אלא לפעול בשיתוף פעולה מלא עם הקהילה המקומית” אלא שלשיתוף קהילה ביצירה אין צורך במוזיאון POP UP. חיזוק הקיים, עבודה במתנ”סים למשל (כן כן אותו מוסד מיושן וממשלתי), היתה יכולה להשיג את המטרה תוך הוקרה לעשייה המשוועת לתקציבים, ואולי מהווה אלטרנטיבה לתרבות שתובא במכולות לפריפריה. בטקסט של זומו מודגשת ההנגדה: “אמנים מובילים” וקהילה “מקומית” – יחסי כוחות מסורתיים משוכפלים שוב .
רעיון מוזיאון POP UP כאמצעי להנחיל תרבות מעידה על הפנמת תרבות הפסטיבלים. בנייה תשתית תרבות קשה ליחצ”ן ולצלם למדורי רכילות. השאלות רלבנטיות כשמתברר שזומו “מיזם חברתי פרטי ועצמאי לחלוטין” מומן על ידי קרן אריסון ,ובתיה ועידן עופר.
עם בעלי מאה כאלה נותר רק לתהות מי הוא בעל הדעה. (מפעל הפיס שותף גם כן).
ראיון שערך איתי גואל פינטו ביום חמישי 7 לדצמבר 2017 בנושא “זומו” ב”גם כן תרבות” (החל בדקה ה 043:21 ). לפני הראיון איתי הוא שוחח עם שרון גלזברג מאמני זומו . ראיון לגבי זומו
ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com
