ארבעים וארבעה בוגרות ובוגרים מציגים במחלקה לאמנות בשנקר ואולי בשל היקפה בולט העדר כמעט מוחלט של עיסוק בנושאים פוליטיים או כלכלים (מאפיין שחזר תערוכת תכנית ההמשך של המדרשה ובמידה פחותה את מנשר). מתבקש לחשוב על כך בהקשר הצנזורה העצמית שהופעלה בשנקר בתערוכת הבוגרים לפני שנתיים, כשהוסר ציור שכלל עירום נשי עם פנים דומות לשרת המשפטים איילת שקד.
אחת העבודות המעניינות, וגם אחת המעטות הנוגעות בפוליטי, היא “התמונה כאינפורמציה” של ספיר ברדוש .ברדוש סרגה במכונה תעשייתית פסטיש דימויים בשחור לבן הלקוחים מזירות פיגועים ולצידם מציגה ריבועים צבעוניים שהם ממוצע של צבעי פיקסלים מקבוצות צילומים של פיגועים ידועים בפיגוע באוטובוס קו 5 בירושלים ועד לפיגוע במסעדה בירושלים. מה שנראה כשדה צבע אבסטרקטי אוצר בתוכו סיפורי זוועה שנמחקים ומונצחים במהלך מקביל. העבודה אינה פתורה עד הסוף, שאלת היחס בין שני חלקיה, הסריגה ומשטחי הצבע הממוסגרים, נותרת פתוחה אך מסקרן לעקוב אחר ברדוש.
תומר פרלנדס מציג את EPISODE, עבודת ווידאו סטופמושן בשני מסכים , יפה ומרה בשחור לבן, שיש בה אפלה שמעלה על הדעת אמנות וספרות מרכז ומזרח אירופאית. הסיפור של דמויות ללא פנים ובעלי חיים ספק אנושיים ספק מפלצתיים , מעלה על הדעת את העולמות של קפקא או גוגול והבדידות וחרדה שבו מצמררת.
עבודה נוספת שמתבוננת במודחק, היא Survival of the fittest של מירב גרול שיצרה פסלי בעלי חיים המזכירים כאלו המוכרים לנו. יחד עם הכותרת, מונח דארווינסטי, נוצר מרחב אפוקליפטי בה מוטציות פצועות נלחמות זו בזו. הדמיון לעבודות של אסי משולם, שהמציא בשנות ה90 מיתולוגיה אינדיוסינקרטית של רוע, מעניין.
כמות הציור החלש שמוצגת בלתי מוסברת עד כידי כך שדומה שכדאי לתת את הדעת על השאלה מה השתבש ביחס להבנת המדיה שהפך אותה, שלא בטובתה, למפלט פופולרי.
לטובה בולטים ציורים איה נחשון שעוסקים בקופים ואנשים, נושא בו נפגשים הנרקיסיזם שלנו, ההיקסמות מהדומה לנו ומאידך הפחדים מעומק התגליות הפסיכולוגיות של ההתבוננות בדומה/שונה. כמו בעבודה של גרול גם כאן אפוקליפסה מרחפת כנוכחות מרומזת.
ב”תקיפה” מיצב ציורי של האלה אבו קישק מקבלת הזוועה אופי ישיר. השם מותיר פתוח את השאלה מי ומה תקף אבל אבו קישק, בספוגים רוויי צבע אדום, לא מניחה לצופים לחמוק ממשמעות האלימות אף שעל ידי הגודל האחיד והעדר זיהוי מפורט היא נאחזת באמנות כשפה סובלימטיבית .
עוד בולטות עבודת פיסול של דריה מוריה, שיש בה השפעה ניכרת של מימו פאלדינו ופרנצסקו קלמנטה של שנות ה 80 המאוחרות; סדרת הציורים “גברים ישנים בסלון ” של נועם זונשיין, ומיצב הווידיאו Morendo של שיר הנדלסמן שמתגלה כמספר רב דמיון כשהוא לוקח סיפור של נתק בין הוריו ומשתמש במשחק שפה וסאונד לבניה של מנגנון שלם שכמעט, רק כמעט, יכול להיות מנגנון תיקון.
ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו
thewindowartsite@gmail.com
Follow me on Instagram: smadarsheffi
Graduates’ Exhibition, Shenkar, Department of Multidisciplinary Art
In this large exhibition of 44 Shenkar graduates, what stands out is the almost absolute absence of any engagement in political or economic issues (which also characterizes the graduates of the Midrasha Post-Graduate program; less so at Minshar). Perhaps the self-censorship applied at Shenkar two years ago, when a painting of a nude woman with a face similar to Minister of Justice Ayelet Shaked’s face was removed from the exhibition.
One of the more interesting works, one of the few touching on the political, is Sapir Bardosh’s Picture as Information. Bardosh used an industrial weaving machine to create a pastiche of black and white images taken from the scenes of terror attacks, alongside of which are colorful squares representing the average of the colors of the pixelated photos of terror attacks imprinted on the public consciousness.
Tomer Ferlandes presents Episode, a lovely, bitter stop-motion video film in B/W. The story of the faceless figures brings to mind Kafka’s or Gogol’s worlds. Another work observing the repressed is Meirav Groll’s Survival of the Fittest –sculptures of mutated wounded animals battling each other.
Quite a number of students are exhibiting paintings which are weak, begging the question as to what has happened in terms of understanding the media that has transformed it into a refuge in its negative connotation. Aya Nachshon’s paintings are stronger, depicting monkeys and humans, a theme in which human narcissism and the fascination with apes encounters our deep fears of the psychological discoveries of observing the similar and different.
In Halla Abu Kishek’s installation Attack, the horror is direct. The title leaves the question open as to who and what has attacked. Using sponges saturated with red paint, the artist does not allow viewers to escape the meaning of the violence, yet her use of uniform size and lack of specific identification shows that she is using art as the language of sublimation.
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter –
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours – please write
thewindowartsite@gmail.com
Follow me on Instagram: smadarsheffi
.
