“(מ)ציירות נוף” היא במידה רבה ראשיתו של פרויקט הרבה יותר מכפי שהיא סיכומו. האוצרות רות מרקוס ורותי חינסקי-אמיתי מתייחסות למספר סוגיות: האחת היא שאלת מקומו של ציור הנוף הפתוח בשפה החזותית בתולדות האמנות המקומית מראשית המאה הקודמת, מדוע הפך ממרכזי לזניח וחזר שוב להיות שכיח. בתוך סוגת הציור הספציפית הן מתייחסות לציור של נשים: מי ציירה? כיצד? והאם ציוריה הוצגו או נשארו בבחינת שירים למגירה. נוף מהווה כבר כמה שנים נקודות מוצא לדיון.
בעוד ההיבט הפוליטי הצר של ציור נוף נידון בארץ משנות ה 90 , בעיקר התעלמות חלק מציור הנוף הישראלי משרידי קיום פלשתיני, הרי הדיון במבט המגדרי בראשיתו. מרקוס וחינסקי אמיתי בוחנות היבט זה ומתוות שבילים למחקר עתידי בתערוכה שיש בה כמה פנינים של ממש. בכך הן ממשיכות לעסוק אג’נדה של העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל כפי שהועלתה ב”הסיפור שלה”, תערוכה שהוצגה באותו מקום ב 2016 ובמרכזה תיקון דחיקת אמניות לשולי התודעה התרבותית.
“(מ)ציירות נוף” מאירה עבודת אמניות שהיגרו לארץ ומפגשן עם הנוף מבליע התרשמות האסטטית כחלק מעמדה אידאולוגית, ציונית. יתכן ושיקולי ביוגרפיה של האמניות ואולי רצון להביא מנעד רחב הביא להבדלים גדולים למדי באיכות העבודות, במיוחד המוקדמות.
בין העבודות בולטות עבודות אקוורל ,טכניקה שאינה מוערכת דיה, של מיוריאל בנטוויץ משנות ה 40, של חוה לבנת מרזר שציירה את נופי צפון הארץ (עבודתה המתוארכת היא משנות ה 80) ועבודות כהות ומעניינות של מרגו גראן שנראות כרישומי דיו . חנה נוה מוצגת עם עבודות שמן אפלות שמציעות פרשנות פחות שכיחה של נוף . חיה גרץ רן מציגה שתי עבודות יפות המצוירות על אובייקטים :”נוף העמק ” 2017 על כף טייחים ו”ערכת הנוף” 2014 העשויה בקופסת מעבדה ביולוגית שהשתמרו בה רשימות. “נוף עמק יזרעאל”, 2012 של הדר גד, היא עבודה מרשימה, והיחידה בתערוכה שתופסת את האיכות העוצרת נשימה שיש בנוף, את הרגע בו הוא משרה ענווה אצל העומדים מולו . הציור של גד, גם בזכות גודלו וגם בשל המקומות בהם הוא נפרד מתיאור מציאות, מתכתב עם ההיסטוריה של ציור נוף רומנטי של המאה ה19, במיוחד האמריקאי כמו של תומס קול הבריטי- אמריקאי.
בתערוכה שני תצלומים. האחד, של אמירה זיאן, אמנית דרוזית והשני, של אסתי עלמו וקסלר , אמנית ממוצא אתיופי, כך שתי העבודות היוצאות דופן מבחינת המדיה בתערוכה הן של אמניות השייכות לקבוצות מיעוט , וכאלו שההפליה נגדן לא פעם כפולה ומשולשת. בעבודה היפה של זיאן ניראה מפגש בין שקד פורח וגל אשפה כשבתווך אישה שוכבת בגבה למצלמה,. ההתייחסות לדימוי האודליסק, האישה המזרחית בדמיון האירופאי האוריינטליסטי אירוני וברור. העבודה של עלמו וקסלר היא קטע עזוב ושומם בים המלח הד להלך רוח מלנכולי. הצילומים מצביעים על היבט נוסף שהדיון בנושא נשים ונוף יכול ללבן, ויש לקוות שכך יקרה. בטקסט הנלווה לעבודתה של עלמו וקסלר מאירות האוצרות הסללה נושאית שהופעלה כלפיה כאשר מוריה חשבו שעדיף שתעסוק בנושאי האפליה כלפי הקהילה יוצאת אתיופיה ולא בנוף.
***
“(מ)ציירות נוף ” המוצגת באולם המרכזי בבית האמנים היא כאמור התערוכה השנייה של העמותה לאמנות נשים ומגדר בישראל . לצידה מוצגות בבית האמנים עוד שתי תערוכות יחיד קטנות (דבורה וסרמן ורות זינגר ) גם הן בחסות העמותה כך שהיא הולכת ומסתמנת כגוף שצובר משקל ונפח פעילות.
(מ)ציירות נוף, אוצרות: רות מרקוס ורותי חינסקי-אמיתי
בית האמנים ע”ש זריצקי, תל-אביב
להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו
smadarsheffi עיקבו אחרי באינסטגרם
[Women] Painting Landscape
To a great extent, this exhibition marks the possibilities for further exploration. Curators Ruth Markus and Ruty Chinsky-Amitay refer to several issues: one is the place of landscape painting in the history of local art, and within this specific genre, they refer to paintings by women. Landscape has been the focus of much discussion. While the political aspect has been discussed in Israel since the 1990s, especially ignoring the remnants of Palestinian habitation, the discourse on gender in landscape painting is at its inception.
The works in the exhibition are extremely diverse in quality. Some of the works that stand out are watercolors by Muriel Bentwich from the 1940s, and Chava Livnat Merzer’s landscapes of northern Israel (one is dated 1980). Margot Gran’s interesting paintings look like ink drawings. Haya Graetz Ran is exhibiting two lovely works painted on objects, while Hadar Gad’s Jezreel Valley (2012) is an impressive work, the only one capturing the breathtaking quality of landscape and the moment in which one feels overwhelmed standing before a view. Gad’s work, whether due to its size or the places in which she ceases to describe reality, correspond with the history of the Romantic landscape of the 19th century, especially American painters such as Thomas Cole.
The two works in another medium – photography – are by two artists from minority communities, one photograph is by artist Amira Ziyan, a Druse, the other is by Esti Almo Wexler, from the Ethiopian community. Ziyan’s beautiful work depicts an encounter between a flowering almond tree and a refuse heap with a woman in the center, her back to the camera. The reference to the image of the Odalisque – the Eastern woman as imagined by the Orientalist European- is ironic and clear.
[Women] Painting Landscape
Curators: Ruth Markus and Ruty Chinsky-Amitay
Tel Aviv Artists’ House, Alharizi 9, Tel Aviv
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter –
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours – please write
thewindowartsite@gmail.com
Follow me on Instagram: smadarsheffi
