השדרות הגדולות – התבוננות בציור אחד| Pierre-Auguste Renoir, Les Grands Boulevards, 1875

“השדרות הגדולות”  של  רנואר, ציור  המוצג בתערוכה החדשה “זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה לאמנות” , חוגג התחדשות עירונית ,שבע רצון מעצמו, אולי תמים להפליא.  בשנה בה צויר , 1875 , עדיין היה פרויקט שינוי פני פריז בעיצומו אבל חלקים גדולים ממנו כבר הושלמו.  כמו חלק רוב העבודות באולם הפותח את  התערוכה מדובר בעבודה שמבטאת את השגשוג והעלייה הניכרת באיכות החיים של הבורגנות הפריזאית .

Pierre-Auguste Renoir (1841–1919)
The Grands Boulevards, 1875

התוכנית האדריכלית השאפתנית  של הברון ז’ורז’־אז’ן אוסמן שיזם  נפוליאון השלישי הפכה את פריז מעיר ימי ביניימית של סמטאות מתעקלות וסניטציה מזעזעת ,לעיר בה  התגבשו דפוסי הפנאי והבילוי של שכבות הבינים במקביל לצמיחת חברה צרכנית, ולדמוקרטיזציה של מסוימת של התרבות. חלק בדמוקרטיזציה היה גם לצילום.  באופן מעניין כמה מהצילומים המוקדמים ביותר מספקים את העדויות המהימנות ביותר למה שנמחק בתנופת הפיתוח של הרפובליקה השלישית . “השדרות הגדולות” צויר שנה אחרי שהוצגה התערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה בפריז. התערוכה שזכורה כרגע ההכרה ( גם אם תחילה בלעג ) בסגנון חדש הייתה חלק מאותה דמוקרטיזציה. רנואר , לאחר דחיות מ”הסלון”  הרשמי חבר למונה, סיסלי, פיסארו ואמנים נוספים להצגת תערוכה משל עצמם .

Charles Marville, Rue du Jardinet, Paris ca. 1853–70

בשנים בהן צויר “השדרות הגדולות” רנואר  הרבה לצייר בחוץ  וכמו מונה בחן  את השלכות ההבנה החדשה של צבע וראיה . במבט מההווה, הפרויקט  הפריזאי הגדול מסופר רק מנקודת הראות של הבורגנות . החלשים , דרי משכנות העוני  הוגלו מן העיר בפעולה מובהקת של גנטריפיקציה. במרכז הציור של רנואר אנשים לבושים היטב : שני גברים במגבעות  ואשה עם שלושה ילדים . באותה שנה ממש , כשרנואר מציר את הסצנה השוקקת , הדשנה גוסטב קלאבו Gustave Caillebotte מצייר התבוננות מהורהרת, מבחוץ על השדרות ואת הבדידות בהמון .
זו פריז חדשה, לא זו של ויקטור הוגו שנעלמה  בפינוי בינוי של אוסמן  , ובה , בתוך האור המופז כבר צומחת הדמות האמביוולנטית של  ה”משוטט ” ה flâneur או ה boulevardier, הבטלן  או החוקר של החיים האורבניים, אליו כתב  בודלר במאמר “צייר הזמנים המודרניים” (1863) וממנו לקוח  שם התערוכה. למעלה מחמישים שנה  אחר כך , המשוטט הוא גיבור פרויקט הארקדות של וולטר בנימין, המנתח אותו  לאור הניכור העירוני והקפיטליזם .

“זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה לאמנות במוזיאון תל אביב לאמנות
ג’ניפר א’ תומפסון, אוצרת ציור ופיסול אירופי ע”ש גלוריה וג’ק דרוסדיק – מוזיאון פילדלפיה לאמנות
אוצרת אחראית ישראל : סוזן לנדאו

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

   סיור עומק לתערוכה  “זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה לאמנות במוזיאון תל אביב לאמנות  –
עם דר’ סמדר שפי יום שלישי, 6 נובמבר 2018,
לפרטים נוספים שלחו Whatsapp ל 0507431106 

או כיתבו לכתובת: 

thewindowartsite@gmail.com

 עקבו אחרי  באינסטגרם

https://www.instagram.com/smadarsheffi/     

Gustave Caillebotte ,Young Man at His Window, 1875

Pierre-Auguste Renoir Les Grands Boulevards, 1875

Renoir’s painting, Les Grands Boulevards, 1875, on view at the Tel Aviv Museum of Art as part of the exhibition “Modern Times” celebrates urban renewal. It is self-satisfied, yet perhaps extremely innocent. In 1875 when it was painted, Paris was still in the midst of the renewal process, but large parts of the project were already completed.

Pierre-Auguste Renoir (1841–1919)
The Grands Boulevards, 1875

Baron Georges-Eugène Haussmann’s ambitious architectural plan, initiated by Napoleon III, transformed Paris from a medieval city with winding alleyways into a city in which the patterns of leisure and entertainment of the middle classes were formulated in parallel to the growth of a consumer society and a certain democratization of culture. Photography also took part in this democratization, and interestingly, some of the earliest photographs provide the most reliable testimony of what was demolished in the Third Republic’s momentum for development.  In the years in which Renoir’s Les Grands Boulevards was painted, he painted outside, and, like Monet, examined the implications of the new understanding of color and vision. Looking back, the large-scale project of renewing Paris is told only from the viewpoint of the bourgeoisie. The weaker sectors, residents of the poorer areas, were evacuated from the city center in a clear act of gentrification.

Charles Marville, Rue du Jardinet, Paris ca. 1853–70

This was a new Paris – not the city of Victor Hugo, which disappeared as sections were rebuilt according to Haussmann’s design. This was now the city in whose diffuse light the ambivalent figure of the flâneur or the boulevardier could be seen, the figure strolling through the city researching urban life. This is the figure about whom Baudelaire wrote in his article “Painter of Modern Times” (source of the exhibition title). More than 50 years later, the flâneur became the “protagonist” of Walter Benjamin’s Arcades project in which the author analysed the character in light of urban alienation and capitalism.

MODERN TIMES: Masterpieces from the Philadelphia Museum of Art

Tel Aviv Museum of Art

Guest Curator: Jennifer. Thompson Curator in charge: Suzanne Landau

 Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about the next upcoming Art tour,Modern Times
Masterpieces from the Philadelphia Museum  , Novembr 6th 
 at  17:30   please send a whatsapp message to 0507431106  or write
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram:

http://www.instagram.com/smadarsheffi/

Print Friendly, PDF & Email
This entry was posted in ציור, צילום. Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art