הגוף. בין ישיבה לשכיבה. בין עצמות לעוצמות.Beuys, Beuys ,Beuys

Dov Or Ner,  The museum of  museums, 1979 - 2015

Dov Or Ner,
The museum of museums, 1979 – 2015

לאחר שפרויקט התערוכות  Beuys, Beuys ,Beuys  שאצר ליאב מזרחי עורר דיון נרחב מסיבות שרובן אינן קשורות לשאלות התרבותיות ולאמנות שהוצגה בו  אלא לאופן הדיון התקשרותי בהם,  נפתח חלקו המרכזי בבית האמנים בתל-אביב תחת הכותרת הגוף. בין ישיבה לשכיבה. בין עצמות לעוצמות. מדובר במפעל שאפתני , בפיזור גיאוגרפי נרחב (שדרות, ירושלים ,תל-אביב) שספק אם רבים יראו את כולו וספק אם היקפו מוצדק אוצרותית .
טקסט התערוכות מעמיד את התהייה על ההשפעה המשמעותית של בויס על האמנות הישראלית כשאלה  המרכזית . התהייה היא בשל  עברו של בויס כחייל נאצי נלהב במיוחד. היה מקום לחשוב על כך גם במונחי השפעה אירופאית מול השפעה אמריקאית ( הנחה אקסיומטית רווחת היא שהאמנות הישראלית , מאז שנות ה 70 הושפעה יותר מאמנות אמריקאית ).
התערוכה בבית האמנים אינה אמירה מזוככת . התחושה היא של אינוונטר ופחות של מבחר מנומק אבל חלק ניכרמהעבודות נעות על הציר שבין מעניין למצוין . ציר הזמן, משנות ה 70 עד להווה , מעיד עד כמה קונסיסטנטי העיסוק בבויס  בארץ וזאת גם כשלושים שנה אחרי מותו ב 1986.

Dov Or Ner , Wathching news with a cow , performence 1980

Dov Or Ner ,
Wathching news with a cow , performence 1980

העבודות של דוב אור-נר, של דורית פלדמן ושל חוני המעגל הם שלושה גופי עבודה מוקדמים בולטים. שלושתם שייכם  למה שהיה בזמנו בשולי הזרם המרכזי (הגדרה גמישה אבל אפשר למשל לחשובעל כך שלא הציגו ב”דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית”, תערוכה שהייתה במידה רבה קאנוניזציה של משתתפיה) .
אור- נר, אמן מרתק שפועל לאורך שנים בפריפריה הגיאוגרפית – קיבוץ חצור, הוא מהפוליטיים והמענינים באמנים הישראליים ומתמיהה שאף אחד מהמוזאונים הגדולים טרם ערך תערוכה רטרוספקטיבית של עבודותיו. מזרחי מציג תיעוד ועבודה “ממוזיאון המוזיאונים” גוף פיקטיבי מוזיאון של איש אחד שהקים אור נר ואיתו פעל רבות בארץ ובחו”ל ותיעוד העבודה “פרהוויזיה” ,מיצג שערך בגלריה הקיבוץ ובו צפה יחד עם פרה בשידורי חדשות .  שתי העבודות מהדהדות  את התפיסות והעשייה במזוהות ביותר אם בויס : האמירה שכל אדם הוא אמן (ומכאן שגם כל מעשה יכול להיות אמנות) והעבודה של בויס I Like America and America Likes Me  ב 1974 בה בילה שלושה ימים עם קיוטי (זאב ערבות) בגלריה . המורכבות של מפגש טבע –תרבות,של האמן כשאמן וסיפור יחסי אמריקה והעולם הישן – שונה מאד מהאמירה  של אור נר  על ההתבהמות שבאה לצד התמוטטות החקלאות והקריסה החברתית אך הדיה  ניכרים היטב .(לשתי העבודות גם משותפת אדנות מכוערת כלפי בעלי החיים שבוודאי לא בחרו להשתתף בהן).

Dorit Feldman, Outline for  alienation' 1980

Dorit Feldman, Outline for alienation’ 1980

העבודות של  דורית פלדמן קשורות לבויס  בקשרים תכניים- אסתטיים ,ברגישויות .העבודות שמשלבות תיעוד פעולות כמו הידיים בכפפות בכוסות התה ב “מתארים לניכור ” 1980 עם התייחסויות לתולדות האמנות הן סיפורים מורכבים של רפלקציה עצמית מרוחקת, הליכה כמעט מסוכנת לתהומות.

Choni Hameagel and Smartut Group 1980 ies

Choni Hameagel and Smartut Group 1980 ies

עם האמירה שכל אדם הוא אמן אפשר לקשר את הפעולות של חוני המעגל , מייצגים של תאטרון אבסורד לבויס אך הדבר אינו עולה כהכרח אסוסיאטיבי.  כמו אור נר , מדובר באמן עם נוכחות ארוכה ובעלת משמעות באמנות ובעיקר בתאטרון הישראלי שלא היתה עד כה התבוננות כוללת, מחקרית רעיונית על עבודתו.העיסוק שלו במיצגים ובתאטרון בנושאים פוליטיים  ובשואה תוך התנערות ממה שהיה ,בוודאי ב 1980 הקונבנציות ההגמוניות מרתקים,ובין היתר דווקא בשל הדרך בה הואפועל בתוך מימסדים כמו פסטיבל עכו או מוזיאון ינקו דאדא.
העבודה של מיכל היימן .Which animals are most like each other ?  מ 2011 משירה מבט ונוגעת בלב ליבו של הפצע עליו מצביעה התהייה על השפעת בויס המוזכרת בטקסט התערוכה וחוזרת ועולה בדיונים רבים על אמנות ישראלית עכשווית לאורך השנים . היימן מציעה תשובה לא נוחה , מותחת קו לחלוטין לא מרומז בין רשע וכוחניות למה שהוא סוג הסובלימציה שלהן, או הדיון אודותיהן. העבודה היא דיפטיך : מאמר על  מכתב של אייכמן קנצלר לאדנאוור  בו ביקש לשוב לגרמניה בזהותו האמיתית (רעיון לגמרי לא מופרך בהתחשב בנאצים  הרבים בצמרת המערב גרמנית) צילום של אייכמן שעבד בארגנטינה כמנהל חווה לגידול ארנבות אוחז ארנבת גדולה. בצד השני בויס במיצג “כיצד מסבירים אמנות לארנבת מתה” עם מסכת זהב ודבש על ראשו . היימן מפרקת את מוסכמת ההבדל , ההתפתחות, וההכרה  המחודשת שמיוחסת לבויס ושואלת את השאלה מעוררת החלחלה אם לא קיים דימיון, אם אין קווים מקבילים בין האיש שנראה כל כך לא מיוחד לאמן שעשה כל מאמץ לפעול  מחוץ לנורמות בורגניות של זמנו.הטלת הספק, האפשרות לבחון מחדש את מה שהתקבע כסוג של סמל חופש (בויס נחשב ככזה נוסף לזיהוי שלו עם  שינויי תפיסה אקלוגיים)  הופכים את העבודה לעבודה בעלת משקל רב .

Michal Heyman, Which animals are most like each other ?   2011

Michal Heyman, Which animals are most like each other ? 2011

עוד עבודות יפות הן שמיכת צמר הפדה של אוה שלו והעבודות היפות של אסף אבוטבול.

לצד  התערוכה שאצר מזרחי מוצגת תערוכת הדפסים של אילייה בוגדנובסקי – I Like America_and_America Likes Me”    שאצר אריה ברקוביץ . זו תערוכה קטנה ווירטואוזית  שמתייחסת  לתולדות האמנות, מהארנב המפורסם והאמן המצייר פרספקטיבה שניהם של דירר ועד רמזים לקונסטרוקטיביזם רוסי יחד עם הדמות שבויס עיצב לעצמו. בוגדנובסקי בונה מערכים צורנים שקשה ולומר עם התגבשו או הם מתפרקים, שבה שבורה של צורות שלמות.

Ilya Bogdanovsky, 2015

Ilya Bogdanovsky, 2015

אוצר: ליאב מזרחי
בית האמנים ע”ש זריצקי ,תל אביב, אלחריזי 9

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

Beuys, Beuys,Beuys.The body. Sitting and reclining.

The Beuys, Beuys, Beuys project curated by Liav Mizrahi is ambitious. It is a questionably broad, multisite exhibition, which viewers will probably not be able to encompass. Its major part is The Body, on view at the Tel Aviv Artist’s House. The gallery text explores Beuys’s great impacton Israeli art in view of his enthusiastic service as a soldier under the Nazi regime. (It would be interesting if the text would also address his great impact on European art).

Dov Or Ner , Wathching news with a cow , performence 1980

Dov Or Ner ,
Wathching news with a cow , performence 1980

The works on exhibit by Dov Or-Ner, Dorit Feldman and HoniHame’agel are outstanding early works, considered out of the mainstream at the time they were originally exhibited. Or-Ner is a fascinating artist who has been working for years, based in Israel’s geographical periphery. He is one of the most political and interesting Israeli artists;surprisingly enough, he has not had a retrospective in one of the museums. Mizrahi selected documentation and a work from Or-Ner’s “Museum of Museums,” a fictitious one-man museum he established and worked on for years in Israel and abroad and the documentation of “Cowvision,” a performance originally stages in the Kibbutz Gallery in which the artist and a cow watched the television news. The works resonate the perceptions and actions identified with Beuys: the statement that everyone is an artist (ergo, each act can be an art act) and Beuys’s 1974 performance, “I Like America and America Likes Me,” in which he spent three days with a coyote in a gallery. The complexity of the nature-culture encounter, the artist’s reflection of the relations between America and the Old World, differs from Or-Ner’s statement about the bestialization of humans coinciding with the collapse of agriculture and social order butechoes Beuys.(Both works share an ugly mastery over the animals which obviously did not choose to participate in the performances)

Dorit Feldman, Outline for  alienation' 1980

Dorit Feldman, Outline for alienation’ 1980

Feldman’s artworks combining documentation with actions have a technical-aesthetic connection to Beuys in their sensitivities. For example, the gloved hands in the teacups in “Contours of Alienation” (1980) referring to art history are complex narratives of distant self-reflection, walking dangerously on the edge of the abyss.

Choni Hameagel and Smartut Group 1980 ies

Choni Hameagel and Smartut Group 1980 ies

We can associate HoniHame’agel’s art actions and performances  with the statement that everyone is an artist, but not necessarily so. HoniHame’agel’s engagement in performances and theatre on political issues and the Holocaust were challenging conventions in the ‘80s, especially due to the way in which he works with institutions such as the Acre Theatre Festival or the Janco-Dada Museum.
Michal Heiman’s “Which animals are most like each other?”(2011)  turns a direct, revealing gaze on the very heart of the matter – Beuys’s impact on Israeli art, mentioned in the exhibition text and raised in numerous discussions on contemporary Israeli art over the years. In this artwork, featuring Eichmann and Beuys, Heiman proposes an

Michal Heyman, Which animals are most like each other ?   2011

Michal Heyman, Which animals are most like each other ? 2011

uncomfortable answer, pulling no punches in drawing a clear line between evil and aggressive force and a kind of sublimation of those forces or the discussion of them. Heiman dares to ask whether there is any similarity between the “grey bureaucrat” and the artist who made every effort to act outside of his contemporary bourgeois constraints. Casting doubt, allowing the option to reevaluate everything that has been accepted as a fixed symbol of freedom (such as Beuys being identified with the Green Revolution) transforms the work into a very weighty piece, challenging Beuys’s sanctity.

Curator: Liav Mizrahi

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com

Print Friendly, PDF & Email
This entry was posted in וידיאו, מייצג, צילום. Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art