אין כמו בבית|No Place Like Home

אין כמו בבית התערוכה החדשה במוזיאון ישראל מצטרפת לשורה הולכת ומתארכת של תערוכות ועבודות העוסקות בביתיות כרעיון ובאופן ספציפי בהבניה שלו דרך הפופולריות הבינלאומית האדירה של רשת איקאה. סימון  החללים בתערוכה מהדהד את סידור חנויות איקאה והקטלוג מעוצב בדומה לקטלוגים השנתיים של הרשת  שמחולקים מידי שנה במעל 212 מיליון עותקים (מספר כפול מהתנ”ך).

2017 No Place like home

2017 No Place like home

התערוכה היא כאמור חלק מ zeitgeist בדומה  The Dream of Modern Living? Contemporary Artists Explore IKEA שהוצגה באנגליה ב 2015 או עבודות כמו Ikea Disobedients של Andrés Jaque מ 2011 שנרכשה והוצגה ב MOMA בניו יורק https://www.moma.org/collection/works/156886 . ל Stealing beauty ווידיאו של גיא בן –נר מ 2008 בו משפחתו והוא “חיים” בסניף איקאה שמור מקום בכל בחינה של התופעה.https://www.youtube.com/watch?v=q8ygeihSPlk

באופן מעניין איקאה, רשת שהוקמה בשבדיה ב 1943 מגשימה את הרעיונות המודרניסטים של וולטר גרופיוס כפי שנוסחו  עבור הבאוהאוס ב 1923. גרופיוס דיבר על ייצור מודרני עבור ההמונים. מה שנשאר בעיקר כסיסמה בבית הספר שפעלו בו טובי המעצבים של ראשית המאה הקודמת, שיצרו עיצוב עילית בדרך כלל יקר מאד, מוגשם בחנויות ענק אחידות ברחבי העולם.
הפופולריות של הרשת, שעיצוביה דומיננטים ביותר ויותר חללים מסבירה רק חלקית את גאות העיסוק בביתיות. סיבה נוספת היא ההפיכה של הבית מ”מבצר” לממברנה שמאפשרת כניסה הולכת וגדלה של חומרים מהחוץ, בעיקר דרך האינטרנט ואיתו חשיפה גדלה של התרחשויות הבית בזמן אמיתי . תוכניות כמו בית האח הגדול בוורסיות השונות שלו הן דוגמאות קיצוניות לשינוי החשיבה על בית, להתפוררות המאיימת על אידאל הבית כפי שנתפס בעבר . שתי תופעות אלו מצטרפות למודעות ולדיון  ב”אל-ביתי”, התרגום לעברית של מונח ה Unheimliche הגרמני שפרויד דן בו במאמר מ 1919. המונח הפך קריטי כבר שנים בניתוח אמנות המתיחסות לחפצים מהסביבה הביתית בהן מחלחל איום,חשש פחד שמתעצמים בשל המתח בין המוכר לבין הלא מוכר  כשהדוגמא השכיחה ביותר לכך היא עבודתם של סוראליסטים כמו מאן ריי שעבודתיו מוצגות גם בתערוכה בירושלים.  מעל לכל אלו מרחף הזיכרון ההיסטורי של מוזיאונים שצמחו מאוסיפים פרטיים שהוצגו בתוך ארמונות ובתי מידות ומכך שעד היום בתים היסטוריים מהווים חלק ניכר ממוזאוני האמנות בעולם.
עדינה קמיאן-קשדן, אוצרת התערוכה, יצרה  במבנה המודרני  של המוזיאון חללים שמאוכלסים בעבודות שחלקן הגדול מוכר והתערוכה מדגישה את הקשרן הביתי. הצלחתה של התערוכה צפונה במרחק שנשמר בה מתצוגה נוסח חנות ,או חדר היסטורי במוזיאון (ולמוזיאון ישראל סידרה יפה של חדרים כאלו) ואם זאת איזכור של אלו.
לצד עבודות מוכרות ,  במיוחד המזרקה של דושאן שבימים אלו נחגגים מאה שנה ליצירתה או טלוויזיות של נאם ג’ון פייק התערוכה היא הזדמנות לראות עבודות חדשות או מוכרות פחות .
בחלל המוגדר ככניסה מוצבת בית האלמנה מס’ 6 – 1995 של דוריס סלסדו הנפלאה שהופכת מה שנראה כדלתות שנעקרו מציריהן למאין מצבות. באותו חלל מוצגת גם העבודה של יעל אפרתי בין שתיים לארבע  מ 2014, עבודה שיש בה הקשר ישראלי מאד הן תכני,אותן שעות מנוחה שהיו פעם כמעט חוק והן פנים אמנותיות  לעבודות הסורגים של ציבי גבע שהפכו לדימוי משמעותי בדיבור על פנים וחוץ ,חיץ וגבול באמנות הישראלית.
בסלון , מול שפת שפתיים נוסח דאלי, דימוי גבולי של טעם טוב או קיטש מוצגת העבודה שמש של סוף יום  של נבט יצחק  מ 2013, אחד מהשטיחים הדיגיטליים שהפכו מזוהים ביותר עם עבודתה .יצחק משרטטת מפה מורכבת של אבסורדיים ואסוסיאציות בין אורינטליזם , מסורות מזרחיות , אידיאליזיה של העבר ואימוץ שפת אמנות בעיצוב פופולרי משחקי מחשב, בין אשליית שלווה לאלימות מפעפעת.2017 No Place like home_IMJ1431
כפיות  של סוּבוד גופטה, 2009 מוצגת בחלל חדר האוכל והיא אחת העבודות בתערוכה  בהן שינוי קנה מידה של חפץ  הוא כלי מפתח בידי האמנים . גופטה יצר כפיות ענק בצבע מוזהב וצבע כסף ,זו על זו .הוא מתיחס לאמירות מטאפוריות שכיחות כמו “נולדו עם כפית כסף” או “איאפשר לאכול בשתי כפיות זהב באותו הזמן” ,או לכך שתנוחת שינה אינטימית מכונה “כפיות” אך גם יוצר חפץ אימתני בשל גודלו.
מחיצת פומפייה של מונה חאטוּם מ -2002 (וכן רגל שולחן של  רוברט ת’ריאן המוצגת בחדר העבודה)  פועלת על אותו עקרון של הגדלה , עקרון שהסיוט שבותואר היטב ב”עליזה בארץ הפלאות” של לואיס קרול מ 1865 או ה”גלגול” של קפקא מ 1915 . הפומפייה המצוינת של חאטום מוצגת תדיר. היא מוצגת ב”מטבח” לצד טובות מאד הכנסת כלה, עבודה מצמררת של בלו  סימיון פיינרו מ 1991 בה מקרר אמקור 10 ,  שהיה פעם שכיח במטבחים ישראלים הופך לקבר מקפיא  ומקבע זיכרון שמתקשר כמעט בהכרח לשואה. עבודות של יואב מילר ,מרט אופנהיים, הווידיאו של מרתה רוסלרסמיוטיקה של המטבח“מ 1975 ועוד עבודותרבות הופכותאת החלל הזה למרכזי בתערוכה.
בחדר השירות קרש גיהוץ מכוסה פאלוסים עבודה מוקדמת ומוסיטת מ 1963 של יָיוֹי קוּסאמָה  לצד Plan B של יערה צח מ 2011   בה שולחן,קרש גיהוץ, כיור תעשייתי, מוט הברגה אומים ועוד הופכים לחפץ מוכר – לא מוכר שנדמה שעוד רגע יופחו בו חיים .
חדר האמבטיה עם המשתנה מזרקה של דושאן , ארון תרופות של ויליאם קנטרידג מצוין.בולטת בו מקלחת דבש של הדסה גולדויכט. גולדויכט מצליחה שוב ושוב לחבר פואטי וקונקרטי, אישי וקולקטיבי . כאן היא משתמשת בדבש ששימש אותה בסרטי הוידיאו שעסקו באהבת דעת ותורה עם דימוי זיכרון תלמידי חדר שליקקו דבש ומסתתרת גם חרדת המקלחות והחומרים שהם עלולות להעביר, זיכרון שואה במה שאמור להיות מקדש מעט לגוף .2017 No Place like home_IMJ1464
בחדר השינה עבודות נהדרות-כואבות אירוניות של לואיז בורז’ואה שככל שנוקפות השנים תופסת מקום חשוב יותר ויותר בתודעת האמנות .דמות קמורה  מ 1993, דמות חסרת ראש שגווה קמור מעל מיטה ללא מצעים אומרת מתח בלתי נסבל, אובדן כל מנוחה, הפיכת המטה למזבח אכזרי לקורבן אדם .
יפה מאד גם בית/ארון של דו־הו סו, אמן יליד קוריאה בית בסאול/ בית בלוס אנג’לס/ בית בניו־יורק/ בית בבלטימור/ בית בלונדון/ בית בסיאטל 2012-2000 . סו בונה מיצבים אדריכליים מבדי משי וניילון שקופים ומבוססים על חתך בגודל טבעי של בתים בהם חי (לאחרונה הוצגה תערוכה גדולה שלו בויקטוריה מירו בלונדון ).
קמיאן-קשדן לא התעלמה מההקשר המקומי אך בחרה לשמור ממנו מרחק .  מוצגת עבודה גדולה של בן גיתאי ממ”ד מ 2017 אך  זו התיחסות  כמעט יחידה לדימוי הבית בהקשר הסיכסוך הישראלי ערבי שבו הוא ממלא תפקיד מרכזי. בולטת גם העדר התיחסות להיבטים הכלכלים חברתיים למרות שאלו עדיין טריים בתודעה “ב’ זה אוהל”-פרפרזה על “א’ אוהל ב’ זה בית” משיר הילדים .
ההזמנה לצופים לשבת במקומות שונים הופכים אותה לתערוכה הקוראת לשהיה ארוכה וריבוי העבודות המשובחות, היסטוריות ועכשוויות, מצדיק זאת.

 אוצרת: עדינה קמיאן-קשדן.
מוזיאון ישראל, ירושלים


הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com
 הסיור הקרוב ב 29 לאפריל 2017 –  ראו פרטים

 http://www.smadarsheffi.com/?page_id=18

 

No Place Like Home

No Place Like Home at the Israel Museum joins an increasingly long list of exhibitions and artworks engaged in domesticity as an idea, and specifically in the restructuring of the idea through the popularity of IKEA. The labeling of spaces in the exhibition resonates the arrangement in IKEA stores, and the catalog design deliberately echoes IKEA’s annual catalog in over 212million copies.
The exhibition is part of the Zeitgeist. Stealing Beauty, 2008 made by Guy Ben-Ner in 2008, depicting the artist and his family “living” in an IKEA store, is a forerunner of this phenomenon (not exhibited in this exhibition (https://www.youtube.com/watch?v=q8ygeihSPlk).

No Place Like Home 2017

No Place Like Home 2017

The chain’s popularity can only provide a partial explanation for the intensive exploration of domestic themes. An additional reason is the transformation of the home from one’s “castle” to a membrane allowing increasing entry of materials into the home from the outside, especially via the internet.
In the “Living Room” area, a sofa in the shape of lips à la Dali faces Nevet Yitzhak’s video work Sun Before Sunset, 2013, one of the digital carpets most identified with her oeuvre. Spooning, 2009 by Subodh Gupta, exhibited in the “Dining Room” space, is one of the works in the exhibition in which change of scale is a key instrument in the work.
Mona Hatoum’s Grater Divide 2002, a partition in the shape of a grater (as well as Robert Therrien’s Table Leg exhibited in the “Study” ) operate on the same principle of magnification whose nightmare aspect was so well described by Lewis Carroll in Alice in Wonderland (1865) or Kafka’s “Metamorphosis” (1915).
Curator Kamien-Kazhdan did not ignore the local context, but chose to keep a safe distance from both the Israeli-Arab conflict and socioeconomic issues.
Various places in the exhibition beckon to viewers to sit down and spend time in the exhibition space. The multiplicity of intriguing historical and contemporary artworks thoroughly justifies this.

Curator: Adina Kamien-Kazhdan. The Israel Museum, Jerusalem.

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write to thewindowartsite@gmail.com
Details about  art tour on April 29 see in the lectures  and tours page .

Print Friendly
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art