תערוכת הבוגרים של המחלקה לאמנות בשנקר 2017

תערוכת הבוגרים של המחלקה לאמנות בשנקר היא תערוכה מענינית, קביעה משמחת ביחס למרבית תערוכות בוגר התואר הראשון שהוצגו בשנים האחרונות. מציגים בה שלושים ושלושה בוגרים. לצד עבודות בינוניות, רובן ציור בינוני, יש לא מעט עבודות שיהיה מסקרן לעקוב אחר יוצריהם בעתיד. אשר לכמות הציור הבינוני אפשר להרהר הירוהורים נוגים על האופן בו הציור, תחום שמאתגר את תבניות ההתבוננות שרווחות היום בתרבות, נתפס, כך נדמה, כ”קל”.

בין העבודות הבולטות “זיכרון” מיצב ציור של אליסה ליסוב. העבודה מבוססת על תצלומים של ההגעה לארץ של האמנית ומשפחתה מקזחסטן בשנות ה 90 ובכך היא חלק מהעיסוק  בזהות והגירה , אך מעבר לכך היא גם היגד על התבוננות . העבודות הדו מימדיות הן דימויים צילומיים מפורקים הנראים  כהכנה לאריגת שטיח או רקימת גובלן. במרכז החלל  שולחן צד ועליו עציץ,  כהתגלמות הכמיהה לביתיות, וסביבו תלויות עיניות של דלתות המורכבות על ידיות (כך שהן מזכירות מכשיר רפואי להתבוננות).

הדימויים מתגלים בברור רק כשמביטים מבעד לעיניות ובאופן מעניין גם בצילום בסלולארי.  ליסוב נוגעת בשאלות של טעם (גובלנים נחשבו שנים רבות להתגלמות טעם רע), זיכרון ובשאלה של זוויות ראיה ועיצוב זיכרון .
“שימור לקוחות” מיצב, וידיאו ופיסול  של רביד פרידמן דחוס ברפרנטים לעייפה ובכל זאת השאפתנות והדחיפות שבו מרשימים.

פרידמן מציגה סרט שיווק למכון פיקטיבי לטיפוח על ידי משיחה בדבש, התיחסות ישירה למיתוסים שהמציא בויס אודות גאולתו על ידי טטרים. בסרטי וידיאו היא מקשרת טיפוח,גבריות וציונות, ניו אייג  ואלו מוצגים בחלל שרהיטיו עטופים שכבות שכבות של בועות נייליון (פצפצים) כמו חניטה או חבישה של פצע אין סופי. הצרוף של השפה השיווקית הכאילו נוצצת,

שמוכרת חלומות זולים לצד המאמץ להגן ולכסות ולאחות מצליחים לגעת ללב מעבר לציניות המוחצנת של העבודה שניכר כבר בכותרתה על משחק משמעויות המונח “שימור”.
עוד בולטת סדרת תחריטים קטנים ופים מאד של אסתר דוינסקי. נדרש לא מעט אומץ להציג סדרת תחריטים, הנחשבים בארף כטכניקה משנית, כעבודת גמר, במיוחד שאין כל מניפולציה מבחינת טכניקה או גודל. יחודן באיכות של שקט והתבוננות וגם בהישענות, תמימה בפתיחותה, על אמני המודרניזם המוקדם: פיקסו , מאטיס ובונאר.  העבודות הן תפנימים קטנים בהם דמויות ספק ישנות, ספק מתות. האווירה שקטה ומלנכולית ויש בהן איכות מובהקת של זרות, כמיהה וטעם פרנקו-פילי.

עבודות מענינות נוספות הן “לחץ אוויר” של  שירי מירביס שעוסק בצלקות ומתכתב עם דור  הביניפ של האמנות הישראלית כמו נחום טבת, עדו בראל וגם עבודות מוקדמות של סיגלית לנדאו.

מבוך הדלתות והחפצים הפשוטים, מדברים על מודרניזם המתורגם לדלות.
המיצב פיסול והקרנת וידיאו של  אלי כהן “אנטינומיה” מבטיח גם הוא. חלקו הראשון, המורכב משטיח ועליו גוף אבסטרקטי (שאפשר לראות בו רמז למצלמה נוסח המאה ה19) הוא מהיפים והצלולים בתערוכה. היחס בין הגוף לשטיח, שני סוגים של אבסטרקט, שתי השקפות עולם המתמצות בחפץ מוצלח במיוחד.

דיכוטומיה לצד טשטוש גבולות הוא גם המפתח לחלקה השני של העבודה הווידיאו , בו משפחתה של האמנית בחג הפורים ,מרוכזת סביב בני משפחה חרדים שהשתכרו “עד לא ידע”. בחסות התחפושות והיתרי החג ניכרת הנזילות  בין הנשי והגברי,הדתי והחילוני, הגשמי והרוחני.

אוצרים:טלי תמיר וגל וינשטין

לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות   

 www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

החלה ההרשמה לקבוצת סיורי האמנות הקבועה  2017-18 לפרטים כיתבו ל