צבע טרי 10|Fresh Paint 10

פתיחת יריד צבע טרי העשירי הייתה כמו אירוע משפחתי מוצלח של עולם האמנות:  באווירה טובה ובמיטב המחלצות, עם חיבוקים נישוקים ולחיצות ידיים. לשעה קלה טואטאו הבעיות מתחת לשטיח לטובת חגיגה.
צבע טרי 10 דומה לקודמיו: הוא מספק, כפי שטוענים פרסומיו,  תמונת מצב של שדה האמנות הישראלי אך זו תמונה  חלקית, של המרכז, של מה שכבר התקבל או יתקבל  לחיק הקונצנזוס. חממת אמנים שמציגה את מי שמוגדרים כ”אמנים מבטיחים בתחילת דרכם המקצועית”  מנוקדת אמנם בכמה אמנים שאכן מבטיחים ומבליחים מבינות לבינוניות,  אך גם כך  קשה לדבר על הפתעות. בגלריות התחושה הבולטת היא שרק מיעוט מבוטל ניסה ליצור תערוכה ורובן הסתפקו בתליית עבודות ממחסנים.

חגיגות העשור מצוינות ב  “אין מקום אחר – תערוכת העשור” ובה עבודות של אמנים שהציגו בעבר החממת האמנים העצמאיים. לטובה בולטות עבודות של אורי הולבן שמציג את “דרך האמצע” שעשויה כשלט ניאון צעקני על רקע תמונות טבע צפוני מתקתק להחליא , עבודות דיוקן קטנות ומקסימות של עידו מרקוס, רישום משובח של דנה יואלי וצילום של אסף שחם. מעבר לכך התערוכה מעוררת תהיות נוגות על עבודות אמנים אחדים כמו עלמה יצחקי או איווה כפרי שכוכבן דרך.

הכותרת “פרויקטים אמנות” מקיפה השנה ביתני גלריות ותיקות לצד פרויקטים אישים של אמנים  (מאין תערוכות יחד) הצרוף של הגלריות והפרויקטים האישים ממסך במידה מסוימת את מיעוט השתתפות הגלריות. הרשימה כוללת 23 גלריות שמתוכן אחדות הן גלריות שיתופיות וגלריות אורחות מחו”ל (ביניהן מיוון, רומניה , הונגריה ) . לא נדרשת רגישות רבה להבחין בהעדר גלריות ישראליות מרכזיות שהציגו בעבר בהן אלון שגב, גלריה גבעון, גלריה RAWART   ועוד ועוד.

בגלריות בולטות לטובה גלריה גורדון ששמה במרכז תערוכה של פאטמה אבו רומי וארז אהרון פסל של יחיאל שמי , אחד הצעדים האוצרותיים המעניינים המעטים שאיתרתי באזור הגלריות, סדנת ההדפס ע”ש גוטסמן מכברי עם קיר עבודות יפיפיות של עדו מרקוס באדום (מרקוס שבולט גם בעשור לחממה).

“אחיזה פרומה” היא שם התערוכה בביתן של P8  (שמספרו בהיגיון ישראלי אופייני הוא  P12  בביתנים).הביתן שיש בו תחושה ברורה של חשיבה כוללת כתערוכה  מוצלח במיוחד עם עבודות מצוינות של מידד אליהו, שיר לוסקי, ויק יעקובסון – פריד, כרמלה וייס.

בפרויקטים של יוחאי מטוס שמכריז על פרישה מעולם האמנות ומוכר עבודות במחירים זולים (הדהוד לפרויקט המתוקשר Free Art Fair 2007-2009 שנערך במקביל ל Frieze הלונדוני ובו חולקו בחינם או נמכרו בפרוטות עבודות של Gavin Turk ,Stella Vine Marlene Dumas) . רותם ריטוב מציגה פרויקט אמנות פוליטי בלתי מתנצל  “ביאוטופיה: עזה – נדידת המונרך 3 ” הממשיך את  פיתוח הדימוי של הפרפר – כלי נשק שהחלה בו בתערוכה ” קניין ופֶטיש”  שאצרתי בבית ביאליק ב 2016 . חבל שהפרויקט לא קיבל חלל גדול יותר אך יתכן שתחושת הצפיפות הייתה בשל הפתיחה הצפופה.

איתי זלאיט מציג פסלי ביבי מוזהבים מוקטנים , המשך מוצלח מאד להצבת הפסל שעשה לפני שנתיים בכיכר רבין. וחבל מאד שלא הסתפק בכך אלא הוא מציג עבודות שיותר משהן מדברות על קיטש, הן חלשות ומשמימות .

חברי קבוצת הפרפורמנס פרוטקטיב אדג’ ממשיכים גם הם פעולה קודמת, את המיצג המעניין שהעלו לפני שחצי שנה בגלריה שלוש (ראו : https://www.smadarsheffi.com/?p=8517)  הם מציעים, על מגש פסל בטון יצוק בדמות עצור כורע ומוצלחים במיוחד הפסלים שצופו בצבע מכוניות מבריק בצבעי פסטל. היה משעשע לקרוא בטקסט הפעולה שזהו קו פעולה “חתרני” (בכל זאת בדלת הקדמית של יריד בחסות עיריית תל אביב ) אך הוא כן נוגע באופן מעניין  ומעורר מחשבה במפגש הפוליטי/ אמנות /מסחר.

על חממת האמנים , מה שאמור להיות נזר היריד אפשר לומר שלא הייתה גרועה. חבל מאד שלא נעשתה עבודת אצירה מהודקת יותר כי בכמה וכמה מקרים אמנים מציגים עבודות טובות ליד כאלו שעדיף היה שיישארו בסטודיו. הדבר בולט במיוחד בעבודות של אביב גרינברג ששני מיצבי בקבוקי הניקוי שלו (עם האזכורים הברורים לכל הקשת ההיסטורית מוורהול ועד חיים סטינבך ) היו מעבודות הבולטות ביותר לטובה לולא הציורים הסמוכים.  הצילומים של אסף הינדן מעניינים. עבודות הצילום של מאיה זהבי, על העיסוק שלה בדו ותלת ממד בתוך נוף וטבע עירוני מצוינות ואשמח לעקוב אחר התפתחותן.
האסמבלאז’ים של לילך מדר, עם זכוכיות מגדלת, בולים, ציורים  ואובייקטים זעירים  אינטליגנטיות ומרתקות ומייצגות כיוון שכמעט לא קיים באמנות ישראלית (אפשר לחשוב על קשר מסוים לצביקה קנטור. ביקורת המודרניזם שצפונה בהם , מאדריכלות בסגנון הבינלאומי ,כשהיא משתמשת במכוון במינוח השגוי באוהאוס , ועד מחווה לסוראליסט מאן ריי  יוצרת הרגשה ברורה שכדאי לעקוב אחר עבודתה.

רתם עמיצור, בשורת קולאז’ים מנייר צבוע מציגה  אופציה ציורית מעניינת . השפעה של קן קיולי האמריקאי וזיכרונות מאטיס וקצת סזאן  ניכרים היטב ועמיצור יוצרת מהם רגע יפה ,ששוב מעורר סקרנות לעתיד.

עוד עבודות טובות הן של גיא קניגנשטיין (שגם במקרה שלו פחות היה יותר) , עבודות טקסטיל של אנה פרח , ניפוח הזכוכית של אלינה אורלב ,הקולאז’ים של ליאת קליין (השפעה רבה ומבורכת של גדעון גכטמן ) ורישומי הדיו ואקריליק של תמר רודד שבתאי .

בחממת הווידאו בולט סרטה של משי קופלביץ  “סימני מלחמה”  בגלל עולם הדימויים הפנטסטי (כמו חייל יוצא מאבוקדו שגלעינו ופך לקסדה ועוד ועוד) והטכניקה היפה בצבעי מים .
בסיבוב מהיר ב” פרויקטים עיצוב” בלטו העבודות של טל בטיט (בחירתו המוצדקת של מוזיאון העיצוב בחולון) בטיט משלב כלי טרקוטה מוכנים עם חלקים שהוא מייצר לאסופה נהדרת של כלים שמדברים על תולדות תרבות חומרית מהעבר (כלים אטרוסקיים ורומיים) ועכשוויים (ישראלים ופלשתינים) עם נגיעה של זיכרונות קבוצות עיצוב של שנות ה 80 ובעיקר “ממפיס” האיטלקית. העבודות החכמות והמקסימות האלו יכלו להיות מוצגות  ללא הרמת גבה באזור האמנות של היריד אבל השאלה האם זו מחמאה היא בהחלט דיון ארוך .

עד 30  באפריל 2018.

Fresh Paint 10

As advertised, FRESH PAINT 10 does provide a snapshot of the Israeli art scene – but only a partial one, of the center, of what has already been accepted or will be accepted by the consensus.
In the Projects section, veteran galleries and individual artist projects are showing side by side, somewhat screening the paucity of galleries. No great sensitivity is required to notice the absence of major galleries that have exhibited in the past, such as Alon Segev or the Givon Gallery.
Loose Grip is the exhibition presented in the P8 pavilion, especially successful with excellent works by Meydad Eliyahu, Shir Lusky, Vik JF and Carmela Weiss.
Rotem Ritov presents an unapologetic political art exhibit, Biotopia: Gaza – Monarch Migration #3, continuing the development of the butterfly /weapons imagery she began in the exhibit Property and Fetish I curated at the Beit Bialik Museum, 2016.

The Protective Edge performance group continue their interesting performance presented about six months ago at the Chelouche Gallery. They are proposing an interesting and thought-provoking piece about the juncture between art/politics/commerce by offering visitors a cast concrete image of a kneeling detainee on a tray.
As for the Art Greenhouse section, I can say it was not bad. Lilach Madar’s assemblages with magnifying glass, stamps, paintings and miniature objects are intelligent and fascinating, representing a direction which is almost nonexistent in Israeli art with its critique of modernism. She is someone to watch.
In the Video Greenhouse, Meshi Koplewitz’s War Marks, 2017, stands out with its fantastic world of images, and lovely watercolor technique.

Tal Batit’s Hybrids stood out in the Design/Projects, vessels made of terracotta combined with parts she created out of a different clay referring to material culture of the past (Etruscan and Roman ceramics) as well as contemporary (Israeli and Palestinian) with touches of memories of design groups of the 1980s, mainly the Italian Memphis group. These works can be exhibited in the art projects section without batting an eyelash: the question remains as to whether this is a compliment or not — which requires a lengthy discussion.

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com