כמו סירה טרופה, הערסל הגדול התלוי בתערוכתו של משה רואס. קונגלומרט של זיכרונות, כאב, אגדות, אמונות, תקוות וגעגוע שעלו על שרטון המציאות. הנדנוד העדין, הקשרי הערסול, והרחם שעולים מהתנועה והצורה המעוגלת נדמים כניסיונות, מהוססים, להקהות את העוקץ, להמתיק את הגלולה של סוף.
(photo: Carmit Hassine)
רואס ממשיך בתערוכה את המהלך שהציג בתערוכת בוגרי לימודי ההמשך במדרשה בקיץ 2018 . The Window במיוחד ממשיך הסירה-ערסל עבודה תלויה שגם בה צבר החומרים יצר קשר גורדי שאינו ניתן להתרה. כאן, רואס מפתח את השפה ומדגיש את המרכיב הקינטי, ואתו את ממד הזמן המחזורי.
התנועה, כמו חומריות העבודה, צומחת מגו, ממחווה מכוון או מקרי, ולא ממקור מכני. טקסטיל, וצמחים ,פיסות עץ ומתכת ושאריות גוף חי כמו שריון צב או מה שנראה כחלקי גוף של בובות מסמרטוטים יוצרים את מה שנראה כמפה טופוגרפית של נפש פצועה.
הקשרי תולדות האמנות העולים מהעבודה, הם באופן מעניין, בעיקר מודרניים: הפופ של רוברט ראשונברג, האקלקטיות של פרנץ ווסט, וארנסטו נטו שהשפעותיהם ניכרו כבר בפיסול שהציג בקיץ שעבר, וגם פיסול הטקסטיל של לואיז בורזואה ומייק קלי, במיוחד חיות הצעצוע המרוטשות. באסוציאציה רחוקה יתר מהדהדת בעבודה רפסודת המדוזה (Le Radeau de la Méduse) של תאודור ז’ריקו, מ 1818. הציור, מהמוכרים ביותר מהמאה ה 19, אמנם מתייחס להיסטוריה הפרטיקולרית של ניצולי סירה שעלתה על שרטון והופקרו לגורלם ב ,1816 אך נקרא כתיאור מצב קיצוני של היזקקות, ייאוש ומוות.
(photo: Carmit Hassine)
מעניין לחשוב על העבודות של רואס במקביל לעבודות עבודות של דוד בן-הרא”ש, חלק מהעבודות של עדן בנט ושל תכלת רם ואמנים נוספים שהוצגו בשנתיים האחרונות. במבט כולל נראה שמתנסחת כעת שפה של פיסול ששונה מהותית ממה שזוהה בעבר כפיסול מקומי.
אוצר: ניר הרמט
‘מקום לאמנות’ בקרית המלאכה, שביל המרץ 6 תל אביב, 03.6725124
שעות פתיחה: ב’ – ה’ 18:00 – 11:00, ו’ – ש’ 14:00 – 10:00 או בתיאום מראש.
הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
סיור ספטמבר לביאנלה באיסטנבול – SOLD OUT
סיור ערב בתל – אביב עם דר’ סמדר שפי
ביקור בתערוכת בוגרי התואר השני לאמנות בבצלאל
וביקור בסטודיו גבי קריכלי
יום רביעי, 22 מאי 2019 , 20:30 – 18:00
להרשמה שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם
עקבו אחרי באינסטגרם- החל מיום רביעי פוסטים וסטורי מהביאנלה בוונציה https://www.instagram.com/smadarsheffi/
(photo: Carmit Hassine)
Moshe Roas / Ex-Sisto
Like a ship gone aground, Moshe Roas’s large hammock, is a conglomerate of memories, pain, legends, beliefs, hopes and yearning wrecked on the reef of reality. The gentle rocking, the contexts of cradling and the womb arising from the movement and rounded form seem experimental, hesitant, dulling the sharp edges and sweetening the pill of the End.
(photo: Carmit Hassine)
The movement, like the work’s materiality, is an outgrowth of the body, from a deliberate or chance gesture, and not from a mechanical source. Textile, plants, pieces of wood and metal with remnants of a living body like a tortoise shell or what seem to be rag puppets create a topography of a wounded soul. Art historical contexts arising from the work are, interestingly, mainly modern: Robert Rauschenberg’s Pop Art, Franz West’s eclecticism, Ernesto Neto’s influence (already evident in last summer’s sculptures by Roas) as well as Mike Kelley and Louise Bourgeois’s textile sculptures, especially the ripped stuffed animal installations. A more distant association resonates with Géricault’s The Raft of the Medusa (1818). Although the painting, one of the most famous of the 19th century, refers to the particular story of the survivors of a shipwreck in 1816 who were left to their fate, it was read as the description of an extreme situation of need, despair, and death.
Curator: Nir Harmat
ים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
