איך למות יפה – חן כהן | How to die beautiful / Chen Cohen

English follows Hebrew 

את כותרת – תערוכתה של חן כהן יש לפרק: איך למות? שואלת כהן שמשתפת בטקסט התערוכה שהיא חולה במחלה ניוונית כרונית, ומהו המהות של “יפה”. בשאלה הראשונה מובלעת ההנחה שיש שליטה על איך למות, שיש בחירה. יפה – כאן נתקל בדיון על מודל יופי נשי, על תפיסת היפה כטוב, כאצילי.
בתערוכה הקשה והכנה הזו נוכחת שאלת הזמן, השאלה מתי נמות שנעדרת מהכותרת. המתי קשור בעבותות לתפיסת היפה: מוות של צעירים מצוין, באמנות ובחיים, בדיבור על יופיים, מרומיאו ויוליה השייקספיריים ועד יפי הבלורית והתואר של חיים גורי. כהן, במודעות מחודדת לזמן הנוקף, מתעדת את עצמה בעיקר בצילום ווידיאו (גם בשורת מונפרינטים.) בעירום מלא או חלקי.

Notre -dame 2018 Chen Cohen: How to Die Beautiful

דרך העירום כהן מתייחסת להצגה הנרחבת של נשים בעירום כאידאל יופי אך גם להצגה של מרטירים, עבודת מפתח כמו ישוע של הולביין ועד  לשימוש בעירום בקרב אמני מיצג  בהם ויטו אקוננצי ומרינה אברמוביק (במיצגים המוקדמים משנות ה 60 וה 70 ). היות ורבות מהעבודות עוסקות בתיעוד רצף תנועתי אסוציאציה מרכזית לעבודות היא מחקרי התנועה של מויברידג  (Eadweard Muybridge ) משנות ה 70 וה 80 של המאה ה 19. תנועה היא מסימני החיים המובהקים ביותר. במקרה של כהן, העוקבת אחרי השינויים הניכרים בגוף מחמת המחלה רצף תנועה הוא בבחינת גרף הידרדרות.
התערוכה אינה גדולה  ועדיין יכלה לצאת נשכרת מוויתור על עבודות אחדות. במיוחד אמור הדבר ב”המטפלות”,  שהיא מעין tableau vivant,תיועד מפעולת וידיאו בה כהן שוכבת במיטה, הקלישאה של אשה במיטת חוליה מוקפת מטפלות עירומות. אין בעבודה התיאטרלית במופגן את הדחיפות, העוצמה שיש בעבודות אחרות.

Chen Cohen: How to Die Beautiful

כשכהן נוגעת בטקסיות, מפקיעה את הגופני מהיומיומי, היא במיטבה.  בעבודת וידיאו היא יושבת על במה (או מזבח?) ידיה פרושות לצדדים כצלובה וכאורנט ובכל יד היא אוחזת כלב על רצועה. מאחוריה מתנשא ציור שני כלבים גדולים, כמו שני אריות שומרים בפתח מקדש קדום. כהן מציבה את עצמה כמי שעלולה להיגרר בכל רגע, גופה הדקיק להיקרע עם ימשכו אותה הכלבים. פקעת מיתולוגיות פרטית של צליבה וקורבן וגם כלבים מתקשרים לקרברוס, כלב מרובה ראשים  השומרים את ממלכות השאול במיתולוגיה היוונית. הוא אינו מתיר למבקשים לצאת משם ללכת. במקום בין השאול לגולגלתא בין קורבן לעונש כהן בוחנת את קיומה, בוראת הסבר ותוכן למצבה.
“נוטרדאם” היא עבודה אפוקליפטית ופואטית מצוינת. כהן צילמה עצמה עומדת מול חלון, ידה מושטת קדימה ופניה נשואות החוצה בהבעה מרוכזת. בשיח גלריה צוין שהעבודה נעשתה בעת שהות אמנית בפריס בימים בהם בערה קתדרלת נוטרדאם באפריל 2019. האור שמאיר את הקיר מאחורי  האמנית הוא אור השרפה שהייתה רגע טראומטי עבור רבים. הגוף הצנום, הזקוף, מזכיר את הפיסול הגוטי מראשית המאה ה 13 המעטר את הקתדרלה. האבסטרקציה המסוגננת של גוף ארכני השואף מעלה המאפיין את הגוטיקה  הופך מוחשי בגוף של כהן. העמידה עם היד המושטת קדימה נוראית ואמביוולנטית: האם היא מחווה כלפי השרפה  או מחוללת אותה? האמנות נרמז כאן היא כוח מחולל, יוצר פעולה בעולם כאילו היה כאן לא רק תיעוד עמידה אלא מיצג. כהן מתחברת לאמן כמו ג’יימס לי באיירס ביומרה- אמונה בכוחה של אמנות.
“נוטרדאם” מחולקת לעשרות דפים של צילומי זירוקס בגודל A4,פאזל שיכול בקלות להתפרק, רשת דקה שאוחזת את הדימוי יחד אך בקושי, על חוט השערה. נדמה שעל צילומים המגורענים התפזר אפר פחמי שחור מהשרפה, שכבה דקה של אבק זמן שמכסה ומפרידה אותו מההווה.

אוצר ד”ר נעם גל
CCA תל אביב

                     האקדמיה של החלון – הקלטות הרצאות  ד”ר סמדר שפי 
                                          אמנות מודרנית ועכשווית 

 סדרת הרצאות עומק על מבחר נושאים אמניות, אמנים וזרמים. בכל הרצאה מבט מקיף, בחינה לא קונבציונלית של   המוכר ולא מעט עידכונים ממחקר וקריאות חדשות  לרשימה מלאה היכנסו לעמודה  –     https://www.smadarsheffi.com/?page_id=13571

Nan Goldinת Misty and Jimmy Paulette in a taxi, NYC 1991

 

 

 

How to die beautiful / Chen Cohen

The title of Chen Cohen’s exhibition should be read in two parts, as Cohen asks “How to die?” and shares in the text that she is ill with a chronic degenerative disease. She further queries, “What is the essence of the beautiful’? The first question embodies the assumption that one can control how one dies, positing a choice. As for the beautiful, here she enters into the discussion of the model of female beauty and the perception of the beautiful as good, as noble.
In this challenging, sincere exhibition, the issue of Time is present, the question of when we die absent from the title. Mortality is closely associated with the perception of the beautiful: the death of young people is noted in art and in life with mentions of their beauty, from Shakespeare’s Romeo and Juliet to the Palmahniks with their “beautiful lock of hair and handsome countenance,” as written by Haim Gouri. Cohen, with awareness sharpened by passing time, documents herself mainly in photographs and on video (as well as in a series of monoprints) fully or partially nude.

Chen Cohen: How to Die Beautiful

Through her nudity, Cohen refers to the extensive presentation of nude women as the ideal of beauty as well as to the depiction of martyrs, and in the body of the dead Christ in the masterpiece by Holbeinrpiece of Jesus by Holbein, through the use of nudity in performances by artists such as Vito Acconci and Marina Abramovic (in her early works of the 1960s and ‘70s). Since many of the works engage in the documentation of a sequence of movements, a major association to her works is Eadweard Muybridge’s motion studies. Movement is one of the prominent signs of life. In Cohen’s case, as she follows the evident physical changes due to her illness, the sequence of movements is a kind of graph of decline.
The exhibit is not a large one, but could still benefit from winnowing out a few works, especially The Caregivers, which is a kind of tableau vivant, documentation from a video action in which Cohen lies in bed in a cliché of a woman in her sickbed. Here she is surrounded by nude caregivers. This demonstrably theatrical work lacks the urgency and power in the other works on view.
When Cohen touches upon ceremony, expropriates the physical out of the daily, she is at her best. In the video in which she is on a stage (or is it an altar?) her hands outstretched as if crucified or as an orant, a dog leash in each hand, a dog on each side. Behind her is a picture of two dogs like two lions guarding an ancient temple’s gate. Cohen places herself in a position as if the dogs could drag her away any second, her thin body likely to be torn if the dogs pull in different directions. In her private version of mythology of crucifixion and sacrifice, the dogs may be linked to Cerberus, the dog with the multiple heads guarding the entrance to Hades in Greek mythology. No one can leave. Between Hades and Golgotha, between sacrifice and punishment, Cohen examines her existence and creates an explanation and content for her state.

Chen Cohen: How to Die Beautiful

Notre-Dame is an apocalyptic, poetic work. Cohen photographed herself standing in front of a window, her arm stretched forward and looking outside in a concentrated gaze. In the gallery talk, she noted that the work was made during an artist’s residency in Paris when the Notre Dame Cathedral burned down in April 2019. The light illuminating the wall behind her is the fire, a traumatic occurrence for many.  Her erect slender body is

Notre -dame 2018 Chen Cohen: How to Die Beautiful

reminiscent of the 13th century Gothic sculptures decorating the cathedral. The stylized abstraction of the arcane body striving upwards characterizing the Gothic, becomes concrete in Cohen’s body. Her stance with the arm stretched forward is arresting and ambivalent: is she gesturing towards the fire, or dancing with it? There is a suggestion here that art is a generative power, creating an act in the world, as if it were not only a documentation of a stance but a performance. Cohen associates herself here with artists such as James Lee Byars in her suggestive belief in the power of art.
Notre-Dame is divided into dozens of Xeroxed pages on A4 size, a puzzle that can easily break down, a thin network holding the image together –but barely. It seems that the grainy pictures have dark coal colored ashes spread over them from the fire, a thin layer of the dust of Time that covers and perhaps isolates the present.

 

Curator: Dr. Noam Gal
CCA-Center for Contemporary Art, Tel Aviv

 

 

ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא המייסדת והאוצרת הראשית של CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והאוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב. היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

Accessibility