Spirits – Daniel Kiczales רוחות- דניאל קיצ׳לס

For English click here.

רבין ב”בית התה”

“רוחות” העבודה של דניאל קיצ׳לס  מושמעת מרמקול הניצב במבנה “בית התה”  בגינת בית הנסן בירושלים. זהו  תיזמור לקטעי ראיון שנתן יצחק רבין בשנת 1994, שנה לפני הירצחו, לצ’רלי רוז ( אז מהמנחים הפופולריים בטלוויזיה האמריקאית)  ולמקהלת גברים. עבודות סאונד, כך גם זו של קיצ׳לס, מחדדות את תחושת ההווה של הצופה וזו, בישראל של 2024 כבר מושחזת. השימוש בחוש השמיעה  להתוודע לעבודה גורם באופן מעניין לראייה, החוש המרכזי לקשר שלנו עם אמנות, להיות ממוקדת מחפשת – נאחזת במה שהוא לכאורה, המיקום או המסגרת בלבד.

The Tea House Sound Gallery. Photo Gili Marin
The Tea House Sound Gallery

ההצבה של התערוכה מעולה. מבנה הבטון החשוף של בית התה הועבר אל בית הנסן מחצר וילה שרובר לפני כשלוש שנים הוא  תוכנן  על ידי האדריכלים, ליפא יהלום ודן צור ב 1956 לעמוד על שפת הבריכה בגן הווילה הנרחב. צורתו אמנם מזכירה קונכייה (כפי שכתוב בטקסט אודות הביתן) אך גם אוהל. המבנה הוא בסגנון שניתן לכנות ברוטליזם פואטי ברוח מבני מפתח מאותה תקופה כמו הקפלה ב Ronchamp, של לה קרובזייה שהושלם רק שנתיים קודם. הביתן הוצב בנקודה הגבוהה ביותר בגן בית הנסן ומבעד לפתחים המקושתים ניבטים הרי ירושלים. הנוף, והסאונד, קולו של רבין המדבר ממרחק שלושים שנה ומקהלת הגברים יוצרים את ההקשרים התנכ”יים כמו מעליהם: נביאים המתנבאים על העיר הסוררת או משמיעים דברי נחמה.

Yitzhak Rabin in the interview conducted in 1994 by Charlie Rose

רבין, מדבר בראייה היסטורית רחבה, אינו נמנע מהכללות, לפעמים דבריו גובלים בקלישאות אך אלו נשמעות כנות ולא נבובות. השאלות של המראיין, בקול מהוקצע, משמשות כאין כותרות לפרקי תוכן.

 בדומה למקהלה יוונית, מקהלת הגברים היא  ישות שמאירה ומעירה על התכנים, מחזקת את משקלן של אמירות מסוימות והופכות את הראיון להצהרה, לקריאה שמפצירה בצופה לבחון ערכים, להיזכר באופציות נוספות, אלטרנטיביות, ליצירת מציאות שונה מאד מזו הנוכחית. עבודות סאונד יוצרות ריכוז שמציף את נוכחות מה שעלול להישאר מחוץ לתודעה וכך מרחיבה את קריאת העולם שלנו. למרות שכאן מדובר בעבודת סאונד שעשויה קול אפשר להזכר בעבודה של ג’ון קייג 4 33”  שהביאה צופים לשמוע “כלום” – כלומר את שלל הצלילים המתרחשים בתוך ומחוץ לאולם קונצרטים ואינם נחשבים בדרך כלל לראויים להאזנה. העבודה של קיצליס מעניקה משמעות לביתן לנוף (מבט שהוא מעמיק מהמוסכמה “הרי ירושלים יפים” שכמו כל מוסכמה ממסכת את המבט) ובעיקר לטקסט.  

המראיין, צ’רלי רוז הוא  תפקיד כהן, רבין נביא (או אורקל ) והמקהלה משמשת בקודש. המקהלה מדגישה מילים מרכזיות כמו Conflict  או Opposition , מהדהדת משפטים, מכפילה מילים ומוסיפה צלילים ההופכים את הטקסט לפחות בחלקו לטקסט כמו רליגיוזי.

פתיחת  התערוכה הייתה בנובמבר 2023, לאחר הטבח המחריד ב 7 באוקטובר, לפני  שרשרת האסונות הנמשכת – בהם האסונות הצבאיים, ההריגה של שלושת החטופים בירי כוחות צה”ל, ההריגה של הגיבור יובל קסטלמן שהציל אזרחים בעת פיגוע  ונורה בידי חייל מילואים בשעה שזרק את נשקו וסימן תנועות כניעה ( ההסבר המתועב שלו   “כל חיילי צה”ל מתים לעשות ‘איקס”). ההאזנה לעבודה שאורכה 16 דקות מטלטלת. היא מסתיימת כשרבין  מדבר על הצורך להבחין בין לחימה והוצאה להורג ומשאירה את הצופה להרהר על הטשטוש המוחלט בין הדברים, על החשש שההבדל יעלם כליל.

בדממה שמשתרעת אחרי העבודה אפשר לשאת עיניים אל ההרים.

אוצר: אמיר בולצמן 
ייעוץ מוזיקלי: לילה מזל יינישן
מקהלה: אריאל לייקין, גדעון לוי, דניאל קיצ׳לס
מיקס: אמיר בולצמן, דניאל קיצ׳לס, אורי קדישאי

ניהול אמנותי גלריית בית התה: מרכז לאמנות ומחקר מעמותה בשיתוף בית הנסן
 ב׳-ה׳ 10:00 – 20:00  ו׳ 10:00 – 14:00

The Tea House Sound Gallery. Photo Gili Marin

קטעים מתוך טקסט הרעיון של צ’רלי רוז עם רבין, 1994 .

Transcript of portions of an interview with Yitzhak Rabin conducted in 1994 by Charlie Rose.

Norms of Behavior

Norms of behavior

of morality

of what should be done and should not be done

for us

even in fighting

few years ago

terrorists crossed the border in Lebanon

paratroopers patrol went there

they opened fire they killed two soldiers

the soldiers opened fire

and one of the terrorists

I believe it was the one that killed the two soldiers

raised his hands

the paratroopers didn’t fire at him

once he raised his hands

gave in

it’s not a fighting

it’s murder

this is the line that we taught, educated our people to realize

This Fabric of Relations 

and I believe that

whoever wants really to change realities

will face antagonism

on the most conservative

way of thinking

approaching to the problem

and no doubt

with those false messianic

religious

conceptions

that everything was given to God only God decides

there is no problem

to believe in God

but to assume  

that since you believe in God

you have no responsibility

in a democracy

to the laws of the democracy

and to except

the fact that the government in a democracy

is elected by the people

Spirits |Daniel Kiczales

In his sound piece “Spirits,” Daniel  Kiczales orchestrated sections from a 1994 TV interview with Yitzhak Rabin with a male choir.  The 1994 interview with Yitzhak Rabin was with Charlie Rose, then  a leading American TV talk show host, took place a year before Rabin was assassinated. His voice and Kiczales’s sound design make the acute feelings of 2024 even sharper. Using the sense of hearing causes the sense of vision – the major sense used to connect with art – to focus solely on location and frame.

The installation is superb. The exposed concrete structure of the Tea House was transferred into the Hansen House from the yard nearby Villa Sherover  some three years ago. It was designed by Lipa Yahalom and Dan Tsur in 1956 to stand at the edge of the pool in the villa’s expansive garden. Although its shape is reminiscent of a conch shell (as written in the text on the pavilion) but it also evokes a tent. The Tea House may  be called poetic Brutalism similar to the spirit of the era, such as the chapel in Ronchamp by Le Corbusier, completed  just two years prior to the Villa Sherover.  The pavilion was installed at the highest point of the garden of the former leper hospital, with a view of the Jerusalem hills beyond the arched openings. The landscape and sound of Rabin’s voice speaking from a distance of 30 years, together with the male choir create biblical associations such of prophets with admonitions to the wicked city or declaiming prophecies of consolation.

The Tea House Sound Gallery. Photo Gili Marin
The Tea House Sound Gallery. Photo Gili Marin

Rabin, speaking with a broad historical perspective, does not refrain from generalizations, and clichés at times, but they seem sincere and not hollow. The questions by the interviewer, with his polished professional voice, seem like titles for sections of content. Similar to a Greek chorus, the male choir is an entity illuminating the contents and commenting on them, reinforcing certain statements and transforming the interview into a declaration, into a call to visitors to examine their values, to remember additional alternative options for the creation of a new reality very different from the present.

Sound pieces create concentration flooding the presence of what may remain outside of awareness, thus expanding the reading of our universe. Despite this sound piece being made of voices, we may remember John Cage’s composition “4:33” which led the audience to hear “nothingness,” i.e., the sounds that take place inside and outside the concert hall which are usually not considered worthy of attentive listening. Kiczales’s work imbues the pavilion and landscape with meaning in a gaze deeper than the consensus that “the Jerusalem hills are beautiful,” which like all cliché’s screens the gaze), but most importantly, provides meaning to the text.

Interviewer Charlie Rose functions as a priest, Rabin as prophet (or oracle), while the male voices seem like a worship choir. The chorus emphasizes important words such as conflict or opposition, echoes sentences, doubles words, and adds sounds that transform at least part of the text into a quasi-religious text.

The exhibition opened in November 2023, after the horrific massacre of October 7th, before the continuous chain of terrible events, including military accidents, hostages mistakenly shot by IDF soldiers, heroic Yuval Kestelman who saved civilians during a terrorist attack and was shot by a reservist (with a disgusting explanation of his actions). The 16 minute sound piece grips its  audience . It ends   with Rabin speaking about the need to distinguish between fighting and murder, leaving listeners to think about the absolute blurring between the two that has recently occurred ,and the fear that the difference between the two will disappear forever.

Choir: Ariel Leykin, Gidon Levy, Daniel Kiczales

Curator: Amir Bolzman | Musical Consultation: Laila Mazal Yenishen  | Mix: Amir Bolzman, Daniel Kiczales, Ori Kadishay | Project Manager: Naama Mokady | Artistic Directors: Mamuta Art and Research Center and Hansen House

ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא מבקרת אמנות, אוצרת וחוקרת אמנות ותרבות עכשווית. מאז 2013 היא האוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב.
ב 2019 ייסדה את CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והייתה האוצרת הראשית שלו עד לסגירתו ב 2024.היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

Accessibility