אסכולת ירושלים, רוח אבן | Jerusalem School, The Spirit Stone

For English Click here

קסמה של “רוח אבן” צפון בהתבוננות הרוחבית בתקופה היסטורית לכאורה מוכרת ועדיין מפתיעה, תקופה שככל היסטוריה, הקריאה שלה משתנה בהתאם לסולם הערכים,  נקודת המוצא של הקורא.ת.

התערוכה, באצירת טל קובו מציגה אמנות עברית בירושלים עד לשנות החמישים של המאה ה־20 כשנקודת המוצא היא שראשית האמנות הזו ב”בצלאל – בית מדרש לאמנות ולמלאכות־אמנות” שיסד בוריס ש”ץ ב 1906. הנחה זו אותגרה במהלך 20 השנים האחרונות בשאלה האם את כתר בית הספר הראשון לאמנות בירושלים אין לקשור ל ‘בית הספר לתורה ולמלאכה’ שפתחה רשת ‘כל ישראל חברים” (כי”ח) כבר ב 1882 ובו למדו, לצד לימודים כללים גם נגרות, חרטות, פיסול באבן ועוד – קוריקולום דומה מאד למחלקות האומנות בבצלאל שנפתח כעשרים וחמש שנים לאחריו.

התערוכה לא מתייחסת לתקופה לפני יסוד בצלאל אבל משרטטת בקווים רחבים את בית הספר ואת קהילות האמנים שהתפתחו בעיר, במידה רבה סביבו. החלוקה ההיסטורית העיקרית, והיא חשובה ועקרונית היא בין התקופה העותמאנית, עד סוף מלחמת העולם הראשונה, תקופת המנדט הבריטי וגם השנים, הספורות, לאחר קום המדינה שכלולות בהגדרת הזמן  המטופל ב”רוח אבן”.

The “Spirit Stone” exhibit in the new gallery at the Tower of David

האמנות העברית בתקופה העות’מאנית נראית כמעט כאוטופיה. אמנם היו אמנים אירופאים שפעלו במאה ה 19 וראשית ה 20 במרכזי הממלכה העות’מאנית, במיוחד באיסטנבול, אך ירושלים בהחלט לא הייתה מרכז. צמיחת קהילת האמנים בה היא כמעט אוטופיסטית, ומעניין לחשוב עליה בהקשר של צמיחת קהילות אמנים במושבות אמנים ברחבי אירופה (מ Pont-Aven בצרפת עד Skagen בדנמרק ו Zakopane בפולין). במושבות אלו פימה בדרך כלל אידאולוגיה של “חזרה” – חזרה לשורשים תרבותיים לאומים וחזרה לטבע. ההבדלים קיימים אך הזיקות – צנועה של חזרה, לאומיות מתגבשת, בהחלט דורשת עיון.

בתערוכה מוצגים סרטי ארכיון המתעדים את החיים ודמויות בירושלים. תיעוד ביקור של  זוג פילנתרופים אמריקאים בבצלאל ב 1911. מקסים במיוחד. שץ ואבל- פן נראים בתלבושת האוריינטליסטית – קולוניאלית שאימצו לעצמם, גלביה לבנה וקסדה לבנה מהסוג ששימשה חוקרי ארצות ואדמיניסטרטורים קולוניאליסטים בעיקר באפריקה.  הם מצולמים מדריכים בסדנאות האריגה והצורפות בהן עבדו פועלים, בעיקר יהודים מארצות המזרח, במיוחד תימן. פועלים אלו יצרו, בכישורים האמנותיים שלהם דגמים אורינטליסטים מובהקים שנחשבו כאמנות יהודית ברוח לאומית. הגיל הצעיר של חלק ניכר מהעובדות והעובדים בולט. בחלק אחר הם נראים משועשעים בחגיגה בחצר בית הספר עם מתעמל ראווה והמון סטודנטים בכובעי בארט וילדות רבות (פועלות?).

קובו מציגה מבחר מהשטחים ועבודות המתכת שלצד התיעוד נטענים משמעיות נוספות מעבר להיותם הסמלים המובהקים של עבריות התקופה. מעניין גם לראות את שיקוף חיי הסטודנטים ברישומים של נחמיה בדרשי אמן לא מוכר לי שהיה בן כיתתם של נחום גוטמן, ראובן רובין, תלמה ילין וציונה תג’ר.

Nehemia Badarshi , in The “Spirit Stone”

האמנות בתקופת המנדט כוללת את המהגרים המגיעים בשנות העשרים ממרכז אירופה ובהם גרטה וולף- קרקואר ולאופולד קרקואר. וולף קרקואר שהגיעה בסוף 1924,מסיבות ציוניות וסוציאליסטיות,  הייתה נושא עבודת הדוקטורט שלי. ב 2018 אצרתי את “גרטה וולף קרקואר: מווינה לירושלים”, תערוכה נרחבת מעבודותיה במוזיאון עין חרוד(על התערוכה , כולל קטלוג מלא, במדור פרויקטים). מבחר הדיוקנאות שבתערוכה הנוכחית מראה עד כמה הייתה נטועה בלב ממסד המוסדות המיישבים כמו קרן היסוד והקק”ל,  אך מאידך היא לא הייתה חלק מחבורת בצלאל ואחרי פעמיים שאצרה, יחד עם יוסף זריצקי תערוכות אמנות עכשווית במגדל דוד היא נדחקה לשולי עולם האמנות. בתערוכה גם מבחר קטן מהבובות שישמשו אותה בתאטרון בובות שהקימה בשנות ה שלושים (ואליו אני כותבת מחקר בימים אלו).                    

Grete Wolf -krakauer , Portrait of an Arab lady , (probably from the Nashashibi clan) , 1930
Grete Wolf Krakauer, Portrait of Trude, 1929, oil on canvas, 50x43.5

קבוצת האמנים מהארצות הדוברות גרמנית שהגיעו בעקבות עליית הנאציזם, עשור אחר כך, הפכו, יחד עם “ותיקים” כמו אנה טיכו ובני הזוג קרקואר לקהילה תרבותית מרתקת בפני עצמה. העבודות של אלזה לסקר שילר, הזרקור על מרדכי ארדון הן רק חלק מההתייחסויות לקבוצה זו.

עיצוב כתב עברי של אמן בצלאלי מובהק כמו זאב רבן, לצד עיצוב כתב וגרפיקה מבצלאל החדש חותמים את התערוכה.

זו התערוכה הראשונה בחלל החדש לתערוכות מתחלפות במוזאון והיא מהווה מאין רשימה רעיונית אפשרית לשורת תערוכות מתבקשת שיתעמקו בנושאים ודמויות המוזכרות ב”רוח אבן” במיוחד במקום שמהווה במה לאמנות עכשווית מעל מאה שנים .

אוצרת: טל קובו
מגדל דוד, מוזיאון ירושלים
יום א’ בין 12:00 ל-20:00
ימים ב’-ה’ + שבת בין 9:00 ל-17:00
יום ו’ בין 9:00 ל-15:00
The “Spirit Stone” exhibit in the new gallery at the Tower of David

The charm of the exhibition “Spirit Stone” lies in its broad observation of trends over a seemingly well-known historical period which remains surprising, and which like all history, is undergoing a re-reading according to each reader’s origin and hierarchy of values.

Tal Kobo has curated an exhibition presenting Hebrew art in Jerusalem through the 1950s, stating that the beginning of Israeli art lies with the founding of the Bezalel School of Arts and Crafts by Boris Shatz in 1906. This hypothesis was challenged during the past two decades proposing that the title of the first art school in Jerusalem rests with the Alliance Israélite Universelle’s school founded in 1882. Along with general education courses, the students studied applied arts such as carpentry, turning and machining, stonecarving, and more – a curriculum very similar to the art departments that opened in Bezalel 25 years later.

The exhibition does not refer to the period before the founding of Bezalel but broadly delineates the school and the community of artists that developed in the city, which to a great extent flourished around the school. The major historical divisions in principle are from the Ottoman Era, to the end of the World War II, the British Mandatory period, and the very few years of early statehood included in the timeline defined by “Spirit Stone.”

The “Spirit Stone” exhibit in the new gallery at the Tower of David

Hebrew art during the Ottoman Era seems almost like a utopia. Although there were European artists active in the 19th century and early 20th in centers of the Ottoman Empire – especially in Istanbul –Jerusalem certainly was no center. The growth of the artist community in Jerusalem is almost utopian, and is interesting to think about it in the context of other artist colonies throughout Europe, from France’s Port Aven, through Skagen, Denmark, through Zakopane, Poland. These art colonies usually advocated “return” to national cultural roots and to nature. The differences do exist between the movements of return and national formation, but the similarities definitely require a closer look.

Archival film clips on view document life and leading personalities in Jerusalem; the visit of an American philanthropist couple to Bezalel in 1911 is especially charming. Shatz and Abel Pann are visible in the Orientalist-colonial outfits they adopted: a white jalabiyah and pith helmet such as worn by explorers and colonial administrators mainly in Africa. They were filmed while instructing the weaving and silversmithing workshops in which the workers were mostly Jews from Middle Eastern countries, especially Yemen. With their artistic talents, these workers created obviously Orientalist samples thought of as nationalist Jewish art. The workers’ young age stands out in the majority of these works; in another section, they look amused at the school party with an acrobatic exhibition and many students in berets, and many girls (were they workers, too?).

Kobo is exhibiting a selection of the carpets and metalwork along with the documentation, charged with additional meanings beyond being the clear symbols of the new Hebrew character of the period. It is also interesting to see a reflection of student life in Nehemia Bardarshi’s drawings – an artist with whom I was not familiar who was in the same class as Nahum Gutman, Reuven Rubin, Thelma Yellin, and Siona Tagger.

Art from the Mandate period comprises the immigrants who arrived in the 1920s from Central Europe including Grete Wolf and Leopold Krakauer. Wolf Krakauer who arrived in late 1924 motivated by Zionist and socialist reasons was the subject of my doctoral dissertation. In 2018 I curated the extensive exhibition “Grete Wolf Krakauer: From Vienna to Jerusalem,” at the Mishkan Museum of Israeli Art, Ein Harod (see the Projects section, www.smadarsheffi.com)

The selection of portraits in the present exhibition demonstrates just how deeply rooted Grete Wolf Krakauer was at the heart of the establishment among the institutions settling the country, such as the Joint Distribution Committee and the Jewish National Fund. On the other hand, she was not part of the Bezalel clique, and after twice curating exhibitions of contemporary art at the Tower of David (along with Joseph Zaritsky) she was pushed to the margins of the art world. There is also a selection of the puppets that she used in the puppet theatre she established in the 1930s (on which I am currently writing a research paper). 

The group of artists from German-speaking countries who arrived in Mandatory Palestine following the rise of Nazism, one decade later, together with the “old-timers” such as Anna Ticho and the Krakauers, became a fascinating cultural community, fascinating in and of itself. The works by Elsa Lasker Schuler, the spotlight on Mordechai Ardon are only some of the references to this group.

Letter design of Hebrew letters by an artist identified clearly with Bezalel such as Zeev Raban along with type design and graphics from the New Bezalel form the final items in the exhibition.

This is the first exhibition in the new gallery for temporary exhibits in the Museum, creating options for a list of possible ideas for a series of exhibitions on subjects and personalities mentioned in “Spirit Stone” – especially in a place that has been the platform for contemporary art exhibitions for more than 100 years.

Curator: Tal Kobo

Tower of David, Museum of the History of Jerusalem

Open Sun. 12 noon-8 p.m.

Mon. – Thurs., Sat. 9 a.m.-5 p.m.

Fri. 9 a.m.-3 p.m.

 

ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא המייסדת והאוצרת הראשית של CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והאוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב. היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

Accessibility