לפני המאסות של אמנות עכשווית בהמשך השבוע ביקור ב Pinacoteca di Brera , מוזיאון יפיפה בתוך מילנו האלגנטית להפליא .
אם חדרים שתלויים בהם עבודות מרכזיות של השילוש כמעט קדוש כמו פיירו דלה פרנצסקה לצד רפאל ובראמנטה, או מאנטניה לצד גובני בליני ומיקלה דה ורונה קשה לבקש יותר. אפשר להשוות אתהמוזיאון לאלטה פינקוטק במינכן , לגמלדה גלרי בברלין, או לנשיונל גלרי בלונדון אבל הוא אינטימי יותר ומסביר פנים באופן מיוחד. מחסנים שדתותיהם שקופות מגלים עוד ועוד מכמנים ובחלל שקוף אחר אפשר לראות תהליכי רסטורציה של עבודות מהאוסף .
עם עבודות נפלאות של אלגרקו וברונזינו,גאודיו רני ועוד רבים ומצוינים מדובר בתיבת אוצרות אמיתית.בלי להזכיר את הציור הגוטי האיטלקי ,ציור רנסנס ונציאני ומעט צפוני, כולל רמברנדט.
עבודה של גנטילה וגובאני בליני – מ 1507 לערך ובו סן מרקוס מטיף באלכסנדריה שמתוארת ככיכר סן מרקוס בונציה אבל עם גמלים ושאר סממני אוריינטליזם.
פריס בורדון שלא נחשב לאמן מהבולטים ביותר אבל מתגלה כנהדר עם ירוק מרהיב ומה שנדמה כאירוניה.
הסעודה באמאוס של קרווגו ,שזוהר גם בין היהלומים הרבים שסביבו.
אחרון , היה מעניין להתבונן בשתי הנשים בצד העבודה המפורסמת כלכך של מאנטנייה , הקינה על ישו המת . כשראיתי את העבודה לפני שנים דמות ישו בהקצרה המדהימה הוירטאוזית נחרטה בזיכרוני . היום הנשים , אחת מצוירתבפרופיל חלקי בלבד קיבלו משקל אחר בציור .
