בארמון ברברו Palazzo Barbaro, כמעט צמוד לגשר האקדמיה בוונציה (בצד של Campo Santo Stefano) מוצגת Fire talks to me, עבודת ענק של Almagul Menlibayeva אמנית מאזרבייג’אן המורכבת מסרט ומיצב ווידאו , פיסול ואובייקטים המוצגים במספר אולמות וחדרים בארמון היפיפה .
העבודה עוסקת ביחסי באקו (בירת אזרבייג’ן וונציה), באהבה, באובססיה ובהתקה תרבותית. היא משתמשת בנוסחים סטראוטיפים של טעם מזרח אירופאי ושל אזור מרכז אסיה שנדמה שלקוחים מסרטים גיאורגיים, סרטים טורקיים ואולי גם קולנוע איראני כשד”ר זיווגו , עם עומר שריף עולה שוב ושוב על הדעת) .
Menlibayeva עושה שימוש נרחב באפקטים בולטים ובדימויים ויזואליים שהם כאשד של אקספרסיה: אש שמתוכה ניבט דיוקן, מבטים של גברים עזי מבט ושחורי עיניים, רימונים שמתרסקים ומכתימים מפה לבנה, שמלת כלה ריקה, ים ואופק ריק. העבדה מודעת לעצמה, חוגגת את כוחו של פאתוס, מפלרטטת עם קיטש, מציירת אגדה שהייתה בחלל שהוא תאורה מושלמת, דשנה ומסתורית כמו שרק ארמון בוונציה יכול להיות.
העבודה התפתחה מתוך מיקומה. החלל נשכר על ידי קרן המטפחת אמנות עכשווית YARAT,בבאקו ולאמנית הסתבר שהארמון היה שייך ל Giosafat Barbaro מי שהיה שגריר ונציה לאזרביג’אן בסוף המאה ה15 וכתב רבות על באקו.
ההשראה הישירה לתערוכה לקוחה מבניין שנבנה בבאקו בסגנון ונציאני ב 1912 ע ידי אחד מאילי הנפט הראשונים Murtuza Mukhtarov שהרבה לבקר בעיר. הבניין נבנה עבור רעייתו האהובה. בעקבות ההפיכה הקומוניסטית וניצחון הבולשביקים Mukhtarov הותקף והתאבד וגורלה של אשתו אינו ידוע.
הסרט הוסרט בבאקו אך נדמה כאילו הוסרט בארמון. בחדרים לידו, כאילו מבעד לחלונות הגדולים מוקרנים סרטי וידיאו של ים ואש ושדות נפט (אגב המילה האזרביג’אנית לנפט זהה למילה העברית והכיתוב NEFT מופיע בסרט ובמיצבים מספר פעמים ). בארונות פעורי דלתות מרחפת שמלת כלה ובחדר אחר מוקרן בתוכו ווידיאו של שדה נפט. המיצבים האלו וכן מיצב מרהיב של מדרגות שמסתבכות כמבוך נוצרו בשיתוף Rashad Alakbarovאמן שהציג בביתן של אזרבייג’אן בביאנאלה הקודמת ואחדות מעבודותיו מוצגות כעת בשנית.
לצד הנועזות בצלילה לסטראוטיפיים חזותיים – עלילתיים, ופתוס שיש גם יופי העצום העבודה יוצרת מסתורין וחוט של חלום כמו זה המשוך על “הערים הסמויות מהעין” של איטלו קלווינו שנכתב במידה רבה , על וונציה.
יהיה מעניין לבחון את התערוכה בהקשר לדרך בה מקום שנחשב עד לפני שנים אחדות לשולי מנתב דרכו ללב העשייה העכשווית. אף שהיא מנוסחת כאגדה הצגת היסטוריה ביקורתית למהפכה קומוניסטית שקוטעת חיי אושר, אימוץ של נוסחאות יופי של וונציה שהיא בין מזרח למערב כמו מיועדים למצוא חן בעיני המרכזים הוותיקים של עולם התרבות.
באחד החדרים נבנתה באר, ובה מראה ,אמירה ספק פשטנית, ספק אירונית על מודעות עצמית.
אוצרת : Suad Garayeva
הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
הערות/הארות אנא כיתבו ל thewindowartsite@gmail.com
