טל ר. ֻ|The Drawing Class |Tal R

תערוכת היחיד של  טל ר., The Drawing Class היא מהתערוכות שהולכים עליהן עם ציפיות גבוהות.  האמן הדני, טל  ר., יליד תל-אביב זוכה להכרה בינלאומית הולכת וגדלה מאז אמצע שנות ה 80 וכיום הוא מיוצג על ידי גלריות מצוינות בהן Cheim & Read  בניו יורק ו Victoria Miro בלונדון ומציג

תדיר בתערוכות במוזיאונים מהשורה הראשונה. ראיתי לא מעט עבודות שלו בעבר ואף שלא הייתי שותפה להערכה הרבה לה זוכות עבודותיו לא זכורה לי תחושה של טיפלות , של תפאורה ובעיקר של ריצוי כפי שיש בתערוכה הנוכחית.
יש משהו כמעט פרודי בעבודות המוצגות כעת בגלריה זומר. אפשר לערוך בעזרתן חידון, לא מאתגר, בתולדות אמנות המאה הקודמת: מאטיס, פיקסו, בונאר, דופי,ובמידה מסוימת גם בלתוס עולים על הדעת ויש גם אזכורים לאמנים גרמניים בהם לודוויג קירכנר וכריסטיאן שאד (שזוכה להכרה מחודשת). ציורי הנשים העירומות שזמינותן המינית מופגנת דומים לאין ספור ציורי מודל,שצוירו על ידי אמנים מודרניים ובהשראתם. לרגע נדמה שזו הצעה למי שידו (בהחלט) משגת אך אינו יכול לקנות ציור של מאטיס פיקסו בונאר או אחרים הנמכרים בעשרות מיליוני דולרים במכירות פומביות.

נותר לתהות אם ציורי המיטות הזוגיות הריקות, רמיזה לא סובטילית במיוחד, נועדו לרצות את טעמם שלי של מי שעבורם העירום ברור מידי.

תאור אופן היווצרות העבודות בטקסט הנלווה לתערוכה מתכתב עם הקלישאות החבוטות ביותר על אמנות– האמן מציע לנשים זרות לדגמן והוא רושם אותן בחדר מלון או בבתיהן (ואחר כך מצייר על פי הרישומים) . התחושה של חוסר מודעות לקלישאה שבתהליך מביכה אחרי העבודות שהשתמשו בו באופן מודע .סופי קאל למשל, בעבודות הרבות שלה עם זרים, יצרה היפוכים מרתקים על הקלישאה/פנטזיה החבוטה הזו.
העבודות מצוירות עם דבק ארנבים ופיגמנט (בטקסט בעברית הטכניקה מתוארת כ “ייחודית” בעוד באנגלית היא מתוארת כמסורתית,ההגדרה המתאימה ,כמובן,

לטכניקה המשמשת ציירים מאז הרנסנס). במרבית העבודות הצבעים מעומעמים במידה מסוימת, והקוויות, לעיתים כגבולות בין צבעים ולעיתים קונטור ממש, חזקים. הניסיון לייצר אינטימיות, עליו נכתב בטקסט הנלווה, אינו צולח. תנוחות הנשים פורנוגראפיות או סמי פורנוגראפיות, הדמויות השוות במשקלן לרקעים המורכבים  מטילות שיממון ציורי– אין את הכאב או היופי של ציורי עירום במיטבו, בטווח הנרחב מאמנות עתיקה,רנסנס או אמנות המאה הקודמת כמו אגון שילה או בת זמננו כמו של ג’ני סיוויל JENNY SAVILLE ,ואיןאת העוצמה של הציירים שטל ר.  מתייחס לעבודותיהם.הריק הזה אינו הופך להתבוננות ב  ennui ( מונח לתיאור שעמום אקזיסטנציאלי )שהעסיק בעבר, במיוחד בעיקר בסוף מאה 19 ותחילת המאה ה 20  הוגים ואמנים ונותר סתמי.

חלק מהרישומים, במיוחד רישומי שורות עיניים מעניינים, במיוחד אחד בו מוצגת בחירה איזו עין להכניס לפני אישה, פעולה כשל פיגמליון או בניית אנדרואידים כמו ב Blade Runnerסרטו של רידלי סקוט מ 1982 .
ציור אחד,”ילדה מותחת צוואר מציירת סחלב”   Crane girl drawing orchid, 2015,  מצויר בשפה שונה מזו של שאר הציורים והרישומים (ועשוי שמן על בד). הוא מנכיח בלב The Drawing Class אופציה ציורית אחרת, מעניינת ומרובדת שנשארת כנגיעה בלבד.

 גלריה זומר , רוטשילד 13 תל- אביב 

נמשכת ההרשמה לקבוצת סיורי אמנות לעונת 2015-2016 שתחל אחרי החגים . ראו פרטים בעמודת ההרצאות  והסיורים באתר.

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

  Tal R., The Drawing Class

Tal R.’s one-man exhibition, The Drawing Class, called for  rather high expectations. Tal R., a Danish artist born in Tel Aviv has been receiving increasing international recognition since the mid-1980s. He is represented by leading galleries such as Cheim& Read, NY and Victoria Miro, London,and  exhibits frequently in first-rate museums.  Former encounters with his works did not leave a profound impression, but I can’t recall such pointlessness, the feeling of a stage setting, and the desire to please, as reflected in his current exhibition.

The exhibition seems almost a parody of the history of 20^th century art: Matisse, Picasso, Bonnard, Dufy and a bit of Balthus come to mind, with hints of German artists such as Ludwig Kirchner and Christian Schad (subject of recent renewed interest). The paintings of nude women with their overt sexuality are similar to innumerable model studies and nudes by modern artists and inspired by them. It remains only to wonder if the empty double beds, a not very subtle hint, wereintended to please those who recoil from too much exposed flesh.
Using rabbit skin glue and pigment, atraditional technique of painters since the Renaissance, Tal R. uses muted colors and strong lines, sometimes as borders between colors and sometimes as actual contour. The attempt to create intimacy, as stated in the gallery textremains unfulfilled. The  pornographic or semi-pornographic poses, equal in weight to the complex backgrounds, create a painterly void lacking the pain or beauty of nude painting from the Greeks through modern masters (e.g. Egon Schiele) or contemporary painters (such as Jenny Saville). Although a few of the drawings are interesting, such as the picture with the choice of woman’s eyes, suggesting Pygmalion or an android-builder (as in Blade Runner, Ridley Scott’s 1982 opus),Tal R.’s work is missing the power of the painters to whom he refers. It does not become a contemplation of ennui, which engaged late 19^th century/early 20^th century thinkers and artists, but remains bland.

The different language of Crane girl drawing orchid (2015), oil on canvas, proposes a different painterly option at the heart of The Drawing Class. This option is more promising and multilayered, but remains only a hint.

13 Rothschild Blvd., Tel-Aviv

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925

Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com