הספנתעיר = תערוכת יחיד קבוצתית

 הספנתעיר היא תערוכה שובת לב. העבודות של ענבל ניסים, מרב סבירסקי, איל פנקס, יערה צח וחיה רוקין נעות בין המשעשע למהורהר, אינן לוקחות את עצמן ברצינות רבה מידי, אבל את הצופים, ואת מקומו של מעשה האמנות בעולם, בהחלט כן.

חלל החללית מאתגר למדי ולמעשה אינו יותר ממבואה, מהוהה, בין סטודיות ומשרדים של אמנים ומעצבים. במשקפיים ורודים יש לו  חן תל-אביבי (ואפשר אפילו לחשוב על ברלין). מכל מקום העבודות הופכות לחלק בתוכו  בדומה לעבודות בחלל ביתי וכך היבטי הצבה, בעיקר תאורה לוקים, נסלחים.

חיה רוקין,ספר זהב 2012

           באחת הפינות ניצבת העבודה  ספר זהב של חיה רוקין המתקשרת לתולדות האמנות באופן עמוק ומרגש. על עמוד תווים שחור ופשוט, מונח ספר ׁמכוסה עלי זהב. האסוציאציה הראשונית בתולדות אמנות ישראלית היא לעבודות של משה גרשוני,  אבל מעניין יותר לחשוב על העבודה בהקשר לספרים המעוטרים מימי הביניים ואילך, המנוסקריפטים היפים להלל; ספרים נוצריים במיוחד ספרי שעות (תפילות לפי שעות היממה  כמו הTrès Riches Heures du Duc de Berry); סידורים וספרי תורה  יהודיים (חומש רגנסבורג) ; ספרי קוראן ושירה מוסלמיים (הגרסאות הרבות של השאנמה ,ספר המלכים האיראני) שמעוטרים זהב.

      הספר על עמוד התווים מרמז לתווי נגנים,  לעמוד לפני מנצחי מקהלות (במיוחד כנסייתיות), ויוצר מחשבה שאם רק יוצא ספר הזהב מהפינה הרי כמו במיוזיקל, תפרוץ  בחללית שירת הללויה שתישפך לרחוב הסואן בחוץ. המונח ספר הזהב מתקשר למה שאמור להישאר בזיכרון, למה שנחשב לטוב ולמובחר.

 כל תילי האסוציאציות מתערערים כאשר מבט מקרוב בספר מגלה עין קטנה, פקוחה, גזורה מתצלום, שכמו מחזירה מבט לצופים, מפרקת את ההבטחה להתעלות שיש בספר זהב על עמוד תווים והופכת אותו לאובייקט סוריאליסטי ואפילו סרקסטי. התחושה היא שהעין חושפת את הצופים כמי שמתענגים על העושר והדשנות של הזהב ותמהה על כוונתם.

מרב סבירסקי מערבולת_2013

המנעד שבין סוריאליסטי לסרקסטי, לצד מה שאפשר לתאר כקריצה לרליגיוזי ולמטאפיזי חוזרת במרבית העבודות ובעיקר בעבודות  מערבולת , נורה ושולה המתכות המחוברות זו לזו של מירב סבירסקי.  במבואה ליד ספות סתמיות של ה”חללית” שולחן נמוך ועליו כלי זכוכית מלא מים, אגרטל ריק שלא הושמו בו פרחים; סממן של הבטחה לא ממומשת ומידה של הזנחה. גם כאן מתברר שהמראה מטעה: אחת לכמה דקות האגרטל מתעורר לחיים ונוצרת בו מערבולת, עמוד הוריקן מוקטן, מאולף כמו כריש באקווריום. התבוננות בשולחן תגלה עד מהרה את המנגנון החשמלי שמפעיל את המערבולת שמצליחה להיות הרבה יותר מאשר אותה קטגוריה של גימיקים שמכונה “צעצועי מנהלים”. חוטי החשמל מטפסים לחלל

מרב סבירסקי שולה המתכות_2013

סמוך קטן וסגור שם נורת ליבון רגילה לכאורה, מלאת נוזל הנראה כמים, נדלקת ונכבית לסירוגין כהפרה תמידית של חוקים ששוננו לצופים אינספור פעמים. בסמוך, בחלל פתוח ניצב  שולה המתכות: שולחן קטן ועליו מגש עם אומים, ברגים ומסמרים ומעליו, סמוך לתקרה מנגנון גלגלים מעלה ומוריד מגנט. המנגנון חסר התוחלת, הסיזיפי, מקסים באנושיות שלו, באשליית העשייה. השפעות רבות ניכרות בעבודות אלו ובעבודות נוספות של סבירסקי, מאלו של אלכסנדר קלדר (במיוחד ה Cirque Calder) מהמחצית של המאה הקודמת ,  פישלי ווייס שפעלו עד השנים האחרונות, ואורס פישר בן זמננו. סבירסקי יצרה מערך משמעות אבסורדי, מעורר סימפטיה וגם העל גוון קפקאיות אפל.

ענבל ניסים, ספרים פתוחים, 2013

ספרים פתוחים, מיצב ציורים של ענבל ניסים הוא דיון על התבוננות. ניסים היא אמנית מסקרנת שכבר שנים אחדות היא בולטת במה שאפשר בהכללה לאפיים כציור הישראלי פיגורטיבי שהושפע מלוק טימנס הבלגי  (ועבר כאן גלגולים שונים) .כאן היא מציגה ציורים של ספרי אמנות בהם תצלומים של כלים קראמיים. הספרים מצוירים ללא רמיזה על סביבתם אבל אופן ההנחה, הפתיחה מתייחס למונח ה Coffee Table Books, ספרי אמנות ועיצוב בהוצאות מרשימות במיוחד שנועדו להיות אביזר המעיד על טעמם המעודן של בעליהם יותר מאשר להתבוננות. מעגל המשמעות עם ההיסטוריה של ציור טבע דומם, צילום אמנות, וסוג האמנות/אומנות  שמצויר הופך את ההקבץ לגישוש אחר משקלה של האמנות. בסבך המשמעות מקבלת הכותרת טעם אירוני.

איל פנקס, מנורות שולחן 2012

צילומי מנורות שולחן של איל פנקס והעבודה סרגל הם רפלקציה על מלאכת האמן. אם המנורות הן מבט חשוף על סביבת עבודה ודיבור על סנוור הרי סרגל, גליל טפט דמוי עץ שהשותל בו צילום סרגל, מדבר על טבע שהועתק וכך אולף ועל ניסיון למדוד, להכניס סדר, שכנראה נידון לכישלון. הגליל מגולגל על הרצפה, צופן המשך וסוד. מעניין לחשוב על העבודה של פנקס כהמשך לעבודות של גדעון גכטמן ובמידה מסוימת הן גם מתקשורת לעבודות חיים סטינבך האמריקאי (יליד הארץ).

יערה צח, Somethings blue, 2012

זיקה לעבודותיו של סטינבך יש בעבודה של יערה צח Somethings Blue   בה אגס וכדור כחולים ומושלמים מוצבים על מדף כסוף קטן.  העבודה, כמו של פנקס מתייחסת לאובייקטים כסוג של שירה. השם הלקוח משיר עממי באנגלית המדבר על מה שדרוש לכלה כקמעות למזל טוב בנישואיה מוביל לקריאה של העבודה המהוקצעת כל כך כדימוי אומלל למדי של זוגיות.

  בקומה השנייה של החללית, לצד עבודה משותפת של האמנים ( שהם כנראה נהנו מעשייתה)  תלוי הצילום Whole Hug collage של חיה רוקין,

חיה רוקין ,Whole Hug collage 2011

עבודה קטנה ואינטליגנטית שלוקחת את הזוג החבוק והירח שמעליו, תמונה קלאסית של סוף סרט רומנטי, ומשנה כך שהירח הוא עיגול גדול המסתיר ומחליף את ראשיהם של בני הזוג מאחד אותם וגם מוחק את זהותם.

הספנתעיר: תערובת לא שכיחה של משחקיות אינטליגנטית ורצינות – הנאה גדולה .

 * הספנתעיר הוא משחק לשון על שיר הילדים הפופולארי של ביאליק:קן לציפור בין העצים, ובקן לה שלוש ביצים. ובכל-ביצה? הַס, פֶּן תָּעִיר – יָשֵׁן לוֹ אֶפְרוֹחַ זָעִיר

אוצר כרם הלברכט

החללית בירקון שבעים | תל אביב-יפו שעות פתיחה | א’-ה’ 11:00-18:00 ו’ 11:00-14:00

 נעילה | 21.3.2013

ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא המייסדת והאוצרת הראשית של CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והאוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב. היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

Accessibility