אחת התופעות הבולטות, והמעודדות, בביאנלה הנוכחית בונציה היא התחושה שמעגל האמנות העכשווית ממשיך להתרחב אל אף הגלים העכורים של קסנופוביה ששוטפים חלקים בעולם ביתר שאת. הביתנים של גאורגיה, סינגפור, טוניסיה, טורקיה הם מהבולטים ההופכים את הארסנלה לריכוז ביתנים מרתק. למעט הביתן הטורקי, מדובר במדינות שביתניהן נחשבו בעבר הלא רחוק לשוליים, כאלו שמרבית המבקרים יבכרו על פניהם את הביתנים של מי שנחשבו למעצמות התרבות – בריטניה, גרמניה, צרפת ארה”ב ורוסיה הסמוכים זה לזה באזור הוותיק, המיוחס יש לומר, בג’רדיני. מדובר על המשך מהלך שתחילתו נראתה כבר בשנות ה 90. שתי הביאנלות האחרונות, שאצרו מסימיליאנו ג’וני “הארמון האנציקפולדי” ב 2013 ( https://www.smadarsheffi.com/?p=642) ואוקי אנווזר (Okwui Enwezor) All the World’s Futures”” ב 2015 (https://www.smadarsheffi.com/?p=3395) היו פוליטיות במוצהר והפנו זרקור למרכזים חדשים וגם למבט מחודש על מה שנוצר בעבר באפריקה, אסיה ומזרח אירופה ונחשב בעבר לשולי או חקייני בלבד.
השנה,על רקע תחושת שמרנות והימנעות מהבעת עמדות לא קונזנסאליות בתערוכה הבינלאומית שאצרה כריסטין מסל, ביתנים אלו, על החריפות והישירות
בהם, בולטים במיוחד.
גאורגיה :
Vajiko Chachkhiani מציג בביתן האפלולי והאפוף ריח שתן את “A Living Dog in the Midst of Dead Lions” צריף דולף, עלוב שניתן להציץ בחלונותיו לתעמת עם עליבות, ריקבון ועוני. הצריף הובא,במה שניתן לכנות בקושי שלמותו מגאורגיה .תהליך הצפוררות ימשיך לאורך חמישה חודשי הביאנלה. העבודה מעלה על הדעת את The Toilet (1992) , עבודה של איליה קבאקוב שהטצגה בדוקונהטה 1992 ובה העתק של שרותים ציבוריים סובייטים בתוכם היה מיצב של בית משפחה.
סינגפור :
שלד אוניה עצום עומד במרכז ביתן שכותרתו . Dapunta Hyang: Transmission of Knowledge הוא מבוסס על מחקר של האמן Zai Kuning העוסק במחקר של תרבות מלאית ושאלות זהות בכלל וזאת בתוך ההקשר של בניית תודעת הלאום הסינגפורית שנמשכת מאז קיבלה המושבה עצמאות מהבריטים בשנות ה 60 .
singapore pavilion
טוניסיה :
ביתן בו מחתימים בעזרת טביעת אצבע Freesas, על משקל Visas .כותרת הביתן The Absence of Paths , העדר דרך אינו מותיר כל מקום לטעות אשר לתחושת יאוש המהגרים שהוא מבקש ל העביר לקהל השבע של באי הבינאלה. מעבר לביתן בביאנלה הוצבו עוד שלושה ביתנים קטנים , זהים ברחבי ונציה.
טורקיה:
Cevdet Erek אמן שחי ופועל בטורקיה יצר מיצב אדרכלות ובשם, ÇIN, 2017,מילה שהיא אונומטופיאה לרעש בטורקית.ה תחושה היא כשל איצטדיון ,או בית סוהר , או אתר שהוסב לאתר כליאה (כמו איצטדיונים בפריס על ידי הנאצים, או על ידי משטר האימים של פינושה בצ’ילה בשנות ה 70 ) . בהקשר חמצב בטורקיה השאלה האם מדובר באזהרה או תיאור מצב נותרת פתוחה וקריאה של המיצב במונחים אקזיסטנציאליסטים בלבד מנותקת ומעוקרת מידי. Cevdet Erek יצר עבודה שעוסקת במציאות מסויטת.
הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
