“מנורת לילה” – אירוע אמנות לילי בשכונת נווה שאנן, מתרחשת באחד המרחבים העירונים המורכבים בתל אביב שמרוכזת בו אוכלוסיית מהגרים גדולה. השכונה עוברת כעת שינוי שנראה היטב בשטח. תחנת משטרה גדולה, לצד גן משחקים ברחוב סולמן, הבניין הלבן של “הרציף”, מרכז התחנה המרכזית הישנה שהפך מרכז ליזמות קהילתית, ובעיקר בתי מגורים בשלבי בנייה שונים מעדידים על כך. למרות אלו, אם יורדים מהשבילים המוארים ניכר היטב העוני, אתרי הזנות פתוחים וזנאים נכנסים בהם ללא חשש.
“החזית לשחרור דרום תל- אביב”, ארגון תושבים המתנגד לנוכחות מהגרים, בעיקר מאפריקה, הציג מיצג וידיאו עצמאי, שאינו מופיע בתוכנית הפסטיבל. קולא’ז קשה, בוטה וכואב מסרטי וידיאו (מוסרטים בטלפונים) מתעד התנגשויות ישראלים ותיקים עם מהגרים בחיי היום יום, בדיוק ברחובות שבמהלך שלושה לילות הופכים למוארים ומתוירים. העבודה הדוקומנטרית של התושבים הוקרנה על גדר המתכת התוחמת את מגרש בית הבאר בו מוקרן מיצב הוידיאו “כנאפה ” של סיגלית לנדאו (2014) ברחוב בני ברק 24 . 
שילוט העבודה של לנדאו, בצורת להבה, כמו כל שלטי האמנות בארוע, כוסתה על ידי הקרנת הוידיאו של התושבים כך שנראה היה שהיא מתיחסת אליה ולא למיצב מאחורי הגדר. אחד המבקרים פירש לחבריו בהתיחס ל”כנאפה” אותו הבין כשם סרט התושבים ” כנאפה – ערבים וסודנים אותו הדבר”. הרגע של מאין הכלאה בין וידיאו אודות המצב הבלתי נסבל שנוצר בו דווקא אוכלוסיה מוחלשת נדרשת להתמודד עם הגירה ענייה, לבין העבודה של לנדאו העוסקת בשאלות רב תרבותיות באופן מרוחק, הוא רגע מלמד ומקום למחשבה. שפת הוידיאו – פעם בשימוש התושבים (בדומה לפרויקט הוידיאו של ארגון “בצלם” בשטחים הכבושים) ופעם בעבודה של לנדאו מרתקת.
חלק גדול מהעבודות במרחב הציבורי מאכזבות. התערוכה “האוגר :הגירה וזיכרון” ב”רציף” חלשה . רגע מעניין נוצר בעבודת סאונד של יונתן גירון,אור רימר יואב בירך ודניס. ס שמבוצעת בתוך בית כנסת פעיל ברחוב יסוד המעלה 13. המיצב של שאול צמח “מדבר מידע” ברחוב בני ברק 20 יפה- בין מה שנראה כמגזרת נייר למשחק וידיאו שהשתבש הוא מדבר על פער בין חלום,תיכנון וביצוע.
הריבוי התרבותי הוא הנושא ב”מנת הבית” של עידו שרף הקרנה על צלחות לווין הפונות לרחוב של ערוצי טלוויזיה שונים במקביל. מה שיכול היה להתקבל כקלישאה ריקה במקום אחר פועל כאן היטב. בדומה לכך פועלת גם העבודה “קולנוע מרכז “של יואב רודה רון גואטה ואלון הלל המקרינים קטעי סרטים על חזית הקולנוע המתפורר. כמו נושאים רבים בארוע יש כאן יפוי של המציאות שהיתה שהרי לפחות בעשורים המאוחרים של פעילתו בית הקולנוע שהקרין פורנוגרפיה היה חלק מאינפרנו זנות וסמים.
הפסטיבל פורש תמונה של רב תרבותיות, הכרות לקהלים נרחבים עם האזור שיש בו נוכחות מהגרים מאסיבית. קולה של האוכלוסיה הותיקה כמעט אינו עולה ממנו, למעט המחאה ושיתוף הפעולה יוצא הדופן עם בית הכנסת. קדמה לארוע אפיזודה שבו תלתה העירייה דגלי מדינות אפריקאיות שתושביהן מתגוררות בשכונה, כחלק מהקישוט לארועים הלילים ואלו הורדו במהירות בלחץ “החזית לשחרור דרום תל- אביב” . בערב הראשון של הפסטיבל , יום חמישי, עמדו תושבות השכונה עם דגלים והתריסו במבקרים את השאלה עם היו נותנים לבנות שלהם להסתובב לבד בשכונה.
הפצע וותיקים מול מהגרים מבעבע בשכונה. במקום בו עמד מרכז מתנוסס ציור קיר גדול של רותם מנור. מנורת לילה שממנה יוצאים צללים ארוכים.
הערב משעה 18:00 עד 23:00
ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com
