מישל פלטניק – גבולי | Michel Platnic Bordermine

English follows Hebrew

רבות אפשר לכתוב  על Bordermine, תערוכתו של מישל פלטניק (ודומה שתוכננה לשם כך) אך מעציב לראותה. בטכניקה משוכללת פלטניק מפחלץ, מרוקן, מקהה ומרדד את האמנות של אגון שילה וזאת מבלי לומר אליה דבר או חצי דבר.  דימויים על פי שילה הופכים ללא יותר מאביזר שאפשר לתלות על קיר כתעודת אנינות לכאורה לבעליהן, התהדרות בפוסט מודרניזם ורפרנסים בתולדות אמנות כאחד.

Michel Platnic :Double Portrait 2020 Photography 69×105 cm

בטכניקה שכוללת שימוש בווידאו וסטילס, ציור, רישום ופרפורמנס,  פלטניק “מחייה” עבודות של שילה, מהאמנים המצוינים של תחילת המאה הקודמת,  והשאלה  למה?  נראה שנעדר לכך כל צידוק ממשי.
שילה, יליד 1890 פעל בימי הגסיסה המפוארת של האימפריה האוסטרו הונגרית. הוא  הפך את היוגנדשטיל הוינאי הדשן והשבע עליו צמח לאמנות שחודרת מתחת לעור, שאינה מניחה למתבוננים בה להתבשם ולו לרגע בשביעות רצון.  הקו בציורים וברישומים שיצר בין  1907 – 1918 מתוח עד כאב, מרוסק, מדמם ומשרטט דמויות (וגם נוף)  שבריריות ופגיעות שמנהלות קשר כנוע ומסתייג כאחת עם מבט האמן והצופים. סיפור חייו הקצרים , הוא מת בן 28 ,רק הוסיף להילה שלו באמנות עכשווית: הוא  העריץ  את גוסטב קלימט וזה האחרון קידם אותו ועזר לו . הכרה בכישרונו הייתה כמעט מידית ועבודותיו הוצגו בחללים חשובים, בעיקר בגרמניה, ופורסמו בכתבי יד מרכזים.  לצד ההצלחה נעצר על התנהגות לא מוסרית (שופט שרף עבודה שלו בבית משפט ) ולבסוף, כפי שהוזכר לא אחת באחרונה, מת ב 1918, מהשפעת הספרדית, שלושה ימים אחרי שבת זוגו ההרה מתה גם היא במגפה.
פלטניק לוקח את העבודות המזוהות ביותר של שילה, בהם דיוקנאות עצמיים קשים ,ומדלל אותם למשהו שנע בין העתק חיוור להלצה קודרת. הדמיון למיני “אתגרי אמנות” באינסטגרם בולט. הכוונה לפרויקטים של “החייאת” אמנות דיגיטלית או משחקי פנטומימה ומייצגים אורקוליים לפי עבודות אמנים מוכרים מלאונרדו ועד  ואן גוך.
אין בעבודות/מחוות האלו את הנשכנות שיש בדיון בניכוס התרבותי שמתקיים בגוף העבודה הגדול של Yasumasa Morimura היפני שעוסק כבר עשורים אחדים במתח בין זהותו כאמן, גבר יפני ודמויות ונושאים מעולם האמנות המערבי מסינדי שירמן (שהוא מנכס דמויות הג’נריות שהיא עצמה מתחפשת להן) ועד רמברנדט ומאנה , ומרלין מונרו. לא נמצא בעבודות גם דיון מודע לעצמו בשאלת ההעתק כמו בפרויקטים של (Elaine Frances Sturtevant  (1924-2014  האמריקאית. Sturtevant שהעתיקה עבודות אמנים , חלק ניכר מהם לפני שקיבלו הכרה רחבה עסקה בניסיון מתמשך אחר לשד העבודות שבחרה והתבוננות במונח ההעתקה, ההשפעה והשיכפול.
פלטניק כבר עשה פרויקטים דומים למוצג ב”גבולי”. בלטה במיוחד הסדרה שעשה לפי פנסיס בייקון ,אך בה היה עניין ומורכבות רבה מבסדרה הנוכחית.  הלהט, הנוירוזה, הנגיעה במודחק (ווינה של שילה היא  ווינה של פרויד ) ששילה יצר נכנסו כולם לתרדמת קלינית שגם עיינים מעפעפות ותנועות קלות של בגד מצויר אינן מחיות.

גלריה גורדון, הזרם 5 תל אביב

האקדמיה של החלון – הרצאות ד”ר סמדר שפי ב ZOOM

  וינה 1900 – קלימט, שילה, הופמן.  
 10  אוגוסט 2020 ,יום שני – 20:00

במעבר המאה וינה מלאה בכישרון, שמרנות, חדשנות ומתח. קלימט, שילה, הופמן, קולמן מוזר, אמלי פולגה ,קוקושקה ועוד אמנים ואדריכלים סופרים ומחזאים פועלים בעיר היפה, האנטישמית, הרקובה עד היסוד. פרויד מפרסם בה את מחקריו פורצי הדרך ושנברג יוצר מוסיקה חדשנית .רגע מרהיב של לפני התרסקות ממנו נותרו יצירות נפלאות.
תשלום
המחיר להרצאה 75 ₪ . אורך המפגש כשעה ורבע .
תשלום ב PAYPAL  BIT או בהעברה בנקאית .
להרשמה שלחו אישור תשלום עם טלפון וכתובת אימייל שלכם ל WhatsApp       0507431106

לינק למפגש ב  ZOOM ישלח לאחר קבלת אישור התשלום, כארבע שעות לפני המפגש .

 

Michel Platnic : Portrait with Chinese Lantern 2020

Michel Platnic | Bordermine

Much can be written about Bordermine, the new exhibition by Michel Platnic, which seems to have been planned to generate publicity, but it saddened me to see it. With consummate technical skills, Platnic disembowels Egon Schiele’s art, dulling its edge, and making it shallow, yet makes not the slightest statement about it.

Michel Platnic : Sitting girl with Raised Head 2020

Schiele’s images become no more than an accessory, a certificate of connoisseurship, as it were, for the owner, resonating postmodernism and art history references alike.

Using video, stills, painting, drawing, and performance, Platnic “resuscitates” works by Schiele, one of the superb artists of the early 20th century, but the question remains as to why. It seems that there is no real justification. Schiele (1890-1918), was active during the glorious decline of the Austro-Hungarian Empire. He transformed the rich, self-satisfied Viennese Jugendstil on which he was raised into art that got under the skin, allowing not a moment’s rest. The lines in the drawings made between 1907-1918 are tensed to the point of pain: shattered and bleeding, they delineate fragile figures (and landscapes) that maintain eye contact with the artist and viewers that is both submissive and apprehensive. His short life, which ended at age 28, only made him more admired in contemporary art; he was mentored by Gustav Klimt, who promoted him and helped him. Recognition was almost immediate, as Schiele’s works were exhibited at important venues, especially in Germany, and published in major periodicals. Along with his artistic success, he was arrested for immoral behavior (the judge burned one of his drawings in court). As mentioned quite frequently during the current pandemic, he died from Spanish flu in 1918, three days after his pregnant wife died in the epidemic.

Platnic took the works most identified with Schiele, including painful self-portraits, and diluted them into something between a pale copy and dark humor. The similarity to all sorts of “art challenges” on Instagram is too apparent. such as the challenge to digitally “animate” a work of art, or pantomimes or audiovisual representations of famous artworks from Leonardo to van Gogh.

These homages/artworks lack the bite present in the discussion on cultural appropriation in the large oeuvre of Japanese artist Yasumasa Morimura (b. 1951). For several decades he has been engaging in the tension between his identity as an artist, a Japanese man, and figures and issues from western art, from Cindy Sherman (whose generic images in which she appeared he appropriated) through Rembrandt and Manet to Marilyn Monroe. There is no conscious awareness of the discourse on the issue of copies, such as raised in projects by American artist Elaine Frances Sturtevant (1924-2014). Sturtevant, who made copies of works by artists, most of whom she identified and copied before they received broad recognition from the art world, engaged in a continuing attempt to adhere to the core essence of the works she chose and to explore the concepts of copying, influence, and replication.

Platnic has exhibited projects similar to Borderline, especially the high profile series after Francis Bacon, which were much more interesting and complex than the present series. The passion and the neurosis, touches of the repressed in Schiele’s artworks, (Schiele’s Vienna was also Freud’s), seem to be in an induced coma in which even fluttering eyelids and slight movements of painted clothing are unable to revive.

Gordon Gallery, 5 Hazerem, Tel Aviv

Michel Platnic :Self-portrait with Checkered Blouse 2020

Print Friendly, PDF & Email
This entry was posted in Video, וידיאו, צילום and tagged , , , , . Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art