בוגרי שנקר מחלקת אמנות רב-תחומית | Art Graduates’ Show – Shenkar College

English follows Hebrew 

תערוכת הבוגרים של שנקר בינונית. זהו המחזור העשירי בלבד של בית הספר וחוט של לאות משוך על התערוכה. שתי נקודות חלשות במיוחד הן הציור שיש לא מעט ממנו אך רובו מביך . מביכים לא פחות הם הטקסטים הנלווים, לכאורה פן חשוב פחות בתערוכת בוגרים ובכל זאת איאפשר שלא  להתכווץ למחשבה  שאוסף הקלישאות וההכרזות הריקות נכתב על ידי בוגרי תואר אקדמי (כך למשל “אני חושפת את האמת על עולמנו”).

Tair Uria , 2021

עבודות אחדות מצדיקות, בכל זאת את הביקור. המיצב של תאיר אוריה “אלגוריתם תניני: שם זמני” מצוין. ניכר שנעשה מתוך הבנה של החלל ויצירת יחסים בין מרכיביו. אוריה טווה סיפור אבסורדי, אכזרי ומצחיק בו דמויות נשים שחייניות פוגשות  יצור ורוד עם שיני תנין, ובחלל רישומים סובבים  בעזרת גלגלי אופניים. הכניסה לחלל ה היא דרך וילון העשוי כהמשך הרצפה האפורה -אדמדמה  של האולם כך שהתחושה היא  של כניסה למעין מנהרת ארנב, חלל מוסתר שם חוקי ההיגיון משתבשים. בין סצנות  מצוירות בווידיאו המזכירות את סרטי  המיוסיקלס במים בכיכובה של אסתר ויליאמס בשנות ה 40, למערכות הגלגלים המסתובבים שמזכירים פיסול של פישלי וויס, אוריה מדברת על אימה וסובלימציה.

Natalia Nosov, 2021

מיצב מוצלח נוסף הוא “גוקים בראש ” של נטליה נוסוב. היא הקיפה חלל בדגמים בשחור לבן על מבחר חומרים בהם הדפס לינולאום הדפסי עץ ועוד לסביבה ששולט בה  דיסאורינטציה ודיאינטגרציה של המבט. אפשר לחשוב על עבודות ההדפסים מקיפי החלל של יאיוי קוסמה בשנות ה 60 , ושל אנדי וורהול בעקבותיה. מסקרן יהיה לעקוב אחר העבודה של נוסוב בהמשך.

Job 16:16 מיצב של ליז שניידר בנוי צורות פשוטות צבעוניות מנייר וקונסטרוקציות עץ מהן היא בונה יצורים שמזכירים בעלי חיים מוכרים לנו אך  נותרים דמיוניים.  הצורות הזוויתיות מעלות על הדעת אמנות ישראלית של שנות ה 50 (גומפל) אך גם את מירו וקלדר. על הקיר המרכזי צורה שמזכירה את הסימון של זיהום רדיואקטיבי תחת ציטוט מספר איוב (מכאן שם העבודה). ציור מרשים בירוק זרחני של דמות גברית מזכירה את הציור האיטלקי של סוף שנות  ה 80, במיוחד פרנצסקו קלמנטה. שניידר מציעה התייחסות מעניינת לנושאים סביבתיים, לשיבוש גנטי, תוך שהיא משתמשת בתנ”ך אך נמנעת מהטון המטיף של הקבלות נבואות וההווה.

Liz Schnider, 2021

גם המיצב Nice and gooey    של יוהד ארקין בולט. מבחר החומרים שנעשה בהם שימוש , ממאדי שמנים חשמליים, מקרר, מסגרות פרספקס ופלסטלינה הופכים את המיצב ליוצא דופן. ארקין משתמש באסטטיקה מתקתקה, מעט מתיילדת, ובתוכה טומן רמזים לאופל הרוחש תחת צבעי הגלידה: החבלים נראים כחבלי תליה, המאדים שפולטים אדים מרושעים ומראות הפרספקס מכוסות הפלסטלינה כעיניים אטומות. ההצבה יפה, השימוש בחומרים מוצלח אבל העבודה לא מצליחה להיות מעבר לכך .

Johad Arkin , 2021

סטודנטים, כמו כולנו, מושפעים מעבודת אחרים ולשאלה היכן השפעה הופכת לציטוט וציטוט להעתקה אין בדרך כלל תשובה חד משמעית. שני מיקרים של השפעה בולטת אך עבודות מוצלחות , ואולי מוצלחות הן העבודה של טל בר מאיר Pluto R   שקרבתה לגוף העבודות של שרה לוקאס  ניכרת ביותר וסידרת הצילומים “זיכרונות שווא” של פבל יפנוב שהקשר לסינדי שירמן (ועוד שורת אמני צילום) בולטת, אך שוב מדובר בעבודות טובות .

עוד עבודות מעניינות הן 01:23:45 של פבל מץ . שם העבודה הוא השעה בה אירע האסון הגרעיני בצרנוביל ומץ שמשפחתו מהעיר צילם בעת ביקור במקום שהיום הוא שטח צבאי שהביקור בו נעשה רק בליווי רשמי . הצילומים הגדולים , הכהים הם כפי תהום בה נבלע הקיום שהיה.  חבל שעתליה אופריכטר לא הסתפקה בהצגת פחות ציורים ממה שהיא מציגה תחת הכותרת המתחכמת Insight – Out . אחדות מהעבודות שלה כמו “פורטרט עצמי מתחת למים” ודיוקן גבר שפניו מעורפלות היושב תחת שתי מראות, מצוינים.

אוצרים: ד”ר חנה פרוינד -שרתוק ,פרופ’ גלעד אפרת, פרופ’ אוריאל מירון

האקדמיה של החלון – הקלטות הרצאות  ד”ר סמדר שפי 
                                          אמנות מודרנית ועכשווית 

הקלטות האקדמיה של החלון – הרצאות ד”ר סמדר שפי ב ZOOM

 סדרת הרצאות עומק על מבחר נושאים אמניות, אמנים וזרמים. בכל הרצאה מבט מקיף, בחינה לא קונבציונלית של המוכר ולא מעט עידכונים ממחקר וקריאות חדשות  לרשימה מלאה היכנסו לעמודה  –     

Department of Multidisciplinary Art Graduates’ Show – Shenkar College of Engineering, Design and Art 

This year’s graduates’ exhibition is mediocre. Although only the 10th graduating class, it seems weary. Two especially weak points are the many, mostly embarrassing paintings and the no less embarrassing texts. Although text is less important in a BFA show, it is hard not to cringe at the thought that the writers of the clichés and empty declarations (e.g., “I am revealing the truth about our world”) received academic degrees.

Nevertheless, several artworks justify a visit. Tair Uria’s installation, Crocodile Algorithm: Temporary title is excellent, with its evident understanding of the space and relationships between the compositional elements. In Uria’s absurd, cruel, and funny narrative, women swimmers encounter a pink creature with crocodile teeth, while drawings revolve in the space with the aid of bicycle wheels. Visitors enter through a curtain made as the continuation of the greyish-reddish floor of the hall, with a sensation of entering a kind of rabbit-hole, a concealed space where the rules of logic become disrupted. Scenes on the video are reminiscent of the Esther Williams synchronized swimming musical films of the 1940s, while the revolving wheels evoke Fischli +Weiss sculptures, as Uria speaks about terror and sublimation.

Another successful installation is by Natalia Nosov. She enveloped the space in black and white patterns using a variety of materials including linoleum prints, woodcuts, and more, to create an environment dominated by disorientation and disintegration of the gaze. This brings to mind Yayoi Kusama’s 1960s prints dissolving space and Andy Warhol’s works which followed. Interesting to see how Nosov’s art will continues from here.

Job 16:16, the installation by Liz Schnider, is made of simple colorful forms of paper and wooden constructions making familiar yet imaginary creatures. The angular forms bring to mind Israeli art of the 1950s (Gumpel) but also Miro and Calder. The central wall features a form reminiscent of the radioactivity warning, underneath a quotation from Job 16 which gives the work its name. An impressive drawing in fluorescent green of a male figure evokes Italian painting of the late 1980s, especially Francesco Clemente. Schnider proposes an interesting reference to environmental issues, genetic manipulation, while using the Bible but avoiding any preaching tones about prophecies and the present.

Johad Arkin’s installation Nice and gooey stands out due to its extraordinary use of materials, from oil vaporizers to a refrigerator, perspex frames and plasticine. His aesthetic of somewhat childlike sweetness contains hints of the darkness lurking underneath the ice-cream colors: the ropes look like nooses, the vaporizers emit evil mists, and the perspex mirrors are covered with plasticine like blank eyes. The installation looks good, amd he uses materials successfully, but the work does not succeed beyond this.

Like all of us, students are influenced by others, and there is never a clear answer to the question of where influence becomes quotation and a quote becomes a copy…In two cases here the influence is evident, yet the works are successful: Tal Bar Meir’s Pluto R shows the impact of Sarah Lucas, while Pawel Efanov’s photography series “Vain Memories” seems associated with Cindy Sherman (and many other photographers), but these are good works.

Pavel Metz’s 01:23:45 is another interesting work, the title taken from the exact time of the nuclear disaster in Chernobyl. Metz’s family is from the city, now a closed military site. Metz went back to photograph the site, which is now possible only with official escort. The photographs are large and dark, as the void in which the city was swallowed up.  Atalya Aufrichter should have exhibited fewer paintings under the wannabe sophisticated title Insight-Out. Some of her works are excellent, such as the Self Portrait Under the Water and the portrait of a man with an obscured face, sitting underneath two mirrors.

Curators: Dr. Hanna Freund-Chertok, Prof. Gilad Efrat, Prof. Uriel Miron

 

                         

Atalya Aufrichter, 2021

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא המייסדת והאוצרת הראשית של CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והאוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב. היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

פוסטים אחרונים

Accessibility