VI הביאנלה לרישום בירושלים – רשמים

משה גרשוני, הנייר הוא לבן רק בחוץ, בפנים הוא שחור , עיפרון ודיו על נייר

משה גרשוני, הנייר הוא לבן רק בחוץ, בפנים הוא שחור , עיפרון ודיו על נייר

הביאנלה לרישום הנערכת זו הפעם השישית בירושלים היא תערוכה גדולה שביקרתי בשלושה ממוקדיה : בבית האמנים ובו ריכוז גדול ביותר של עבודות שאצרו עדנה מושנזון וסאלי הפטל נוה שהן גם אוצרות העל הארוע כולו, בסדנאות ההדפס שבו הריכוז השני בגודלו באצירתה של אירנה גורדון וכן ב”ויקטוריה” תערוכת היחיד, המאכזבת, של רועי חפץ בבית טיכו.

ויק יעקבסון טפט

ויק יעקבסון טפט

התערוכות בבית האמנים ובסדנאות ההדפס רציניות, עמוקות וחוקרות. “שובו של הנייר / מחשבות על רישום” , המוצגת בבית האמנים מציעה קווים לקריאה של האמנות הישראלית בעשורים האחרונים הרחק מעבר לגבולות הרישום. “טבע הרישום, קריאת הנייר” בסדנאות ההדפס עוסקת באחת השאלות האבסטרקטיות והמעודנות באמנות– כיצד מניחים דבר ליד דבר ?
שני קירות מהווים מפתחות משמעות ב”שובו של הנייר / מחשבות על רישום”, שמשתתפים בה כארבעים אמנים. מול הכניסה לחלל התחתון , הנמוך, הצנוע של בית האמנים, החלל שמוקדש בדרך כלל לסדרת “נדבך”  לאמנים צעירים, מיקמו האוצרות קיר עבודות מוקדמות של משה גרשוני הפטריארך של האמנות הישראלית העכשווית . הכוונה לסידרת עבודות קונצטפטאליות משנות ה 70 שעוסקות בתהיה על תכניו, טיבו, ואופיו של

הדס חסיד, יכולת ספיגה 2, 2016, אקוורל על שני סוגי נייר, 50X67 סמ

הדס חסיד, יכולת ספיגה 2, 2016, אקוורל על שני סוגי נייר, 50X67 סמ

הנייר,כלומר של אלו של אמצעי היצור הבסיסי של האמן (והאנטלקטואל בכלל) וכן  בהקשה ממנו לאופי האנושי. אלו רחוקות מחושניות עבודות הציור והרישום המאוחרות יותר , אלו שהביאו לגרשוני את ההכרה הרחבה . “הנייר הוא לבן רק בחוץ, בפנים הוא שחור”  כתב גרשוני על דף רגיל ממנו קרע פיסה , מנפץ את תפיסת הדף כחסר נפח ומכוון לניתוץ של כל קונצפיה מוקדמת שלנו של טוב ורע . הלבן, הצח ,הטהור הפשוט מכסה אזור אפל, מאיים ואורב.

במעלה המדרגות לקומה השניה ,המפוארת של בית האמנים , כמעט ממש מעל הקיר התחתון המינמליסטי של גרשוני משתרע קיר טאפט נהדר וציבעוני , המיצב “ארץ הישימון ” 2016 ,של ויק יעקובסון–פריד. על רקע הטאפט העשוי עיבודים דיגיטליים של רישומי פלורה ופאונה תלויים שלושה רישומים בעיפרון וגרפיט על נייר של אתרים בירושלים המקבלים הקשר מאיים וסוראליסטי.  המרחק בין העבודות מסמן תנועה וקריאה והכרה בתעתוע שיוצרת המציאות ומהדהדת באמנות. סידרת העבודות של גרשוני ניראית חדה כאיזמל , מכילה התיחסות ליחסי שליטה, לקולוניאליזם וגזענות לא פחות מאשר  לשאלות האינדוסינקרטיות של אמנות. למרות זאת העבודה של יעקובסון–פריד על שפתה הויקטוראנית אינה ניגוד. תוך נתינת דרור ליופי היא פורשת עולם משמעות אסוסואיטיבי של צמחים וציפורים ועליו ,כמו חלונות למציאות מאיימת, הרישומים הזהירים של פרטים אדריכליים בירושלים שהפכה לישימון בו חיור בר סובבות בדרכי עולי הרגל. בין עושר הטאפט והבטחתו השברירית לדשנות ושובע להתרסה של הנייר הקרוע והתקווה המכזיבה שיצר לשינוי, המעגל סובב.

מורן קליגר, לפנות בוקר, 2016, מיצב רישומים, עט ודיו כחול על נייר יפני, 270X250 סמ

מורן קליגר, לפנות בוקר, 2016, מיצב רישומים, עט ודיו כחול על נייר יפני, 270X250 סמ

ריכוז העבודות המעולות משובב ממש : הדס חסיד, אמנית שלא פעם תהיתי מדוע לא קיבלה הכרה רחבה יותר מציגה את הסידרה “יכולות ספיגה” ציור צורני וציבעוני כמעט זהה על סוגי נייר שונים.   יונתן צופי נציג סידרת עבודות מעולות של לרישומי עיפרון וגרפיט על נייר. הוא מעתיק את הדימויים שהוא מצייר

לניירות אחרים באמעות לחיצה ויותר דיומים מרוככים מסתוריים.  דנה לוי יצרה אנימציה מבריקה של התפרקות. “כובד הדברים”  לפי תחריט צרפת מהמאה ה 19 הואפרימה הדרגתית של  מכלול האובייקטים בחדר . עוד בולטות עבודות של נעמה ערד,גיל שחם, דרור בן עמי , מיכה אולמן .למרות המספר הרב של האמנים הרי רק במקרים ספורים כמו הרישימם של ליהי תורגמן או שחר יהלום נוצרת ההרגשה שהעבודות נלקחו בשל זהות האמן ולא איכות העבודות.
“טבע הרישום, קריאת הנייר” שאצרה אירנה גורדון נוגע בשאלות של

אביטל כנעני, מעמקים, 2016, תצריב ואקווטינטה

אביטל כנעני, מעמקים, 2016, תצריב ואקווטינטה

חיכוך : חומרים עם צורות, זיכרונות עם מראות,וכיצד יוצרים את המקום שההנחה הזו מקבלת משמעות, בו חומר או רעיון יוצאים מגבולתיהם וניטענים בתעוזה לטעון טענה בעולם. העבודה מעמקים 2016 ,  של אביטל כנעני היא מטובות בעבודות שהציגה עד כה. שם מתיחס היטב לאופן בו היא יוצרת חלל  עם פסל הרומז לסירות טרופות וסידרת רישומים בכחול בהיר כמו עננים שנכלאו לחלל. העבודות של נעמי בריקמן בדיוקנאות אדם ודיוקנאות קופים מצוריים בצבע הדפס לבן על נייר שחור והם מחוספסים ומופנמים , כואבים ומנותקים. עבודות בולטות הן של עדי ברנדה, אילנה חמאווי , שי זילברמן ,מיה גורביץ, ירון לפיד ואנדי ארונוביץ .

נעמי בריקמן, קצת חתול, 2016, רישום בצבע הדפס לבן על נייר מחוספס

נעמי בריקמן, קצת חתול, 2016, רישום בצבע הדפס לבן על נייר מחוספס

סיור עם ד”ר סמדר שפי יערך בביאנלה לרישום בירושלים בינואר.ראו פרטים בעמודת סיורים והרצאות :

http://www.smadarsheffi.com/?page_id=18

הסיורים אינם מתפרסמים ב FACEBOOK
לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com 

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

Print Friendly, PDF & Email
This entry was posted in אירועים. Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art