“מחוט ועד פסל”, תערוכה קבוצתית בגלריה גבעון, חורגת מהקונבנציה של תערוכות קיץ למרות שהיא שומרת על הפורמט המוכר: תערוכה קבוצתית של אמני הגלריה הנפתחת בראשית הקיץ ומסתיימת בחגים. מדובר בתערוכה שהיא בבחינת הצעה להמשך פיתוח, לשיכלול של המבט על היסטוריית האמנות הישראלית. היא מתאפשרת משום שהגלריה הציגה במהלך השנים האחרונות מספר תערוכות מעולות שעבודות מהן מוצגות כאן וברשותה מחסן עבודות מרתק.

5.2.1991
מהמחסן נמשה הטריפטיך “יצירה, נפש, מלחמה” עבודה מעולה של פנחס כהן גן מ 1991, שנעשתה בזמן מלחמת המפרץ. כהן- גן הניח כלי עבודה, מפסלת, פטיש וכף טיח (שפכטל) על בד, הפקיע אותם משימוש, והטמיר אותם לכדי אוביקטיים אמנותים. לפטיש ולמפסלת הצמיד את ראש הכל- אדם האופיני לו. אפשר לדבר על העבודה בהקשר של ready made ושל הפופ נוסח ראשונברג שהשפיע (ולא פעם שימש מקור לחיקוי) בארץ אך מהותה בעמדה ההומניטרית של כהן- גן המבליחה גם בעבודותיו הקונמפטואליות ביותר. המפסלת והפטיש הופכים אחד עם הראשים המוצמדים, כקדושים צלובים, עקודים-מחוברים למכשיר העינויים בו נענשו על אמונותם. בכף הטיח מתגלה צללית כמעט אנושית. על הרקע השחור כמצבה, או קטיפה שנועדה להבליט תכשיט, כהן גן כתב בכתב חיוור “יצירה, נפש, מלחמה” והמילים הן כשיר קצרצר על מעגל הגעש והמוות שנקרא חיים.

עבודות הריקמה של מריק לכנר שוקקות במפלצות כאב וגעגוע . המדיה בו הן עשויות היא בבחינת ויכוח עם הגמוניות העבר שדנו ריקמה ועבודות גובלן למינהן לגלות מהזרם המרכזי למחוזות הטעם הרע והנחות. לכנר בוחן בהם התנהגות של קו וכתם שממשכים את העולם הדשן והזר שמאכלס את ציוריו כבר שנים. העבודות המתיחסות ומשתמשות בחומריות של טקסטיל מקבלות הקשר מעניין כשהן ליד עבודות של של אפרת נתן שצמחה בלב קונצזוס הטעם הישראלי. טריפטיכון של שלוש גופייות “סבא”קרועות -מתפוררות של נתן, גופיות שדובר רבות על היותן מייצגות את הגבריות הישראלית, הקיבוצניקית, של שרירים ועבודה, נפגשות עם הרקמות של לכנר, המהגר הנצחי, הלא מתערה, ברגישויות של פרימה ופגיעות.

– תצלומי שחור לבן
שני ראשים מנייר אלומניום המונחים על שרפרף ניראים כמו התפתחות מענינת של עבודות קודמות של אורי קצנשטיין אך מסתבר שהן של גבי קלזמר. הדימיון הרב בין עבודה של קלזמר לעבודה של קצנשטיין, ממנו היה כל כך שונה בעבר, היא נקודה למחשבה.

עוד בולטות בתערוכה העבודות של מאיה אטון ובמיוחד מיצב חדר אמבטיה, והכרובית היצוקה החמודה- מטרידה של גבי קריכלי. העבודות של ארז ישראלי אינן במיטבן בהקשר הקבוצתי הזה למעט כי שני תופי המרים עם סכיני הגילוח, הפותחים את התערוכה. לסיום, כקרשנדו דרמטי העמידה גבעון זה ליד זה עבודות של שני פטריארכים של האמנות הישראלית: גרשוני עם פסלים אקספרסיבים שיצר בערוב ימיו (וכאן ניראים טוב בהרבה מאשר בתערוכה הרטרוספקטיבית שהיתה לו במוזיאון תל – אביב) ומיכה אולמן בעבודה משנה שעברה שהוצגה בתערוכתו המצוינת ” כלים שלובים” (ראו ביקורת על התערוכה https://www.smadarsheffi.com/?p=6483)
אוצרת : נעמי גבעון
גבעון גלריה לאמנות עד 18.9.2017
לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )