“גיל יפמן: קיבוץ בוכנוולד” היא תערוכה שמצטרפת לנחשול הבלתי שוכך של עיסוק בזוועה של השואה מהמאפיינים הבולטים של אמנות ישראלית עכשווית. סיגלית לנדאו , ארז ישראלי, בלו סימון פיינרו, יעל ברתבנא , דנה יואלי, רועי רוזן, אלדר פרבר, ותומר ספיר הם אחדים מהשמות שעולים מיד על הדעת .
מעניין לעקוב אחר הקבלות בין עבודתם של אמנים ישראלים לבין עבודות אמנים בינלאומיים המתייחסים לעבר הנאצי . דוגמאות בולטות בעשרים השנים שחלפו מתחילת המילניום כוללות את Him פיסלו של מאוריציו קאטלן של היטלר מוקטן כילד , כורע בתפילה מ 2001 , גם ציור דיוקן היטלר כילד של Annie Kevans מ 2004 או Mao – Hitler של Gehard Demetz, והעבודות של האחים צ’פמן ושל דארן אלמונד הבריטים כולן יצירות שהוצגו במוזאונים מובילים בעולם וזכו להכרה נרחבת, לרבות מסחרית (Him נמכר במעל 17 מיליון דולר) .
ריחוק, אבסורד ואפילו הומור מסוים הן אסטרטגיות מקובלות בעיסוק בזיכרון שואה ההופכות נפוצות יותר ככל שההבנה של התקופה נעשית ממרחק הזמן ומזוויות חדשות, במיוחד מגדריות, ותעשיית הזיכרון מנותחת במונחי כלכלה, צרכנות ותיירות. עם זאת יש לזכור שהומור ואבסורד שימשו כבר בעת ההתרחשויות – כך “הדיקטטור הגדול” של צפלין או המונטאז’ים של גון הרטפילד .
מרבית התערוכה מצוינת. החלק החלש הוא החלל המוקדש לנושא של בתי הבושת בעת המלחמה. הנושא של מין כאמצעי במנגנון הזוועה הנאצי החל להחקר רק בעשורים האחרונים כחלק מההכרה בשוני של חיי נשים בשואה ושל פגיעותן ודיכוין הכפול. מדהים לגלות שבזמנו הנושא נדחק הצידה , בין היתר בשל הנחה שלא היו תקיפות מיניות של יהודיות על ידי גרמנים בשל האיסור על יחסים בין ארים ליהודים. יפמן יצר חדר שמידותיו והצבתו מדמים חדרים שנועדו ליחסי מין לאסירים “מיוחסים” כלומר לאונס שיטתי של אסירות).החלל הזה, בו בובה סרוגה מרובת איברי מין מונחת על מיטה וכמו מתאמצת לזעזע, לייצג את הסיטואציה המחרידה, הוא הפחות מצמרר בתערוכה .
בסרט הווידיאו של גיל יפמן ודב אור־נר ,”בד רנרוא ופנלופה בקיבוץ בוכנוולד” שתי דמויות מומצאות מטיילות באתר מדומיין , צרוף של קיבוץ נצר סרני, הקיבוץ שכשהוקם אכן נקרא “קיבוץ בוכנוולד”, ומחנה הריכוז שהפך לאתר תיירות היסטורי . הדמות בד רנרוא שהמציא אור נר (בהיפוך אותיות שמו ) היא היטלר קטן וקשיש, פרודיה על מכשף . הקשר להיטלר המוקטן הילדי, של קטאלן , אותו צרוף של מחריד ונלעג ומכמיר לב . פנלופה , גיל יפמן , היא דמות אנדרוגינית עם כובע גרב שחור ושמלה , ועל ראשו מספק איבר מין גברי אבסורדי . הסרט נע בין סצנה בו מקעקעת דמות מוכפלת של היטלר על “פנלופה” , מה שנראה כאונס קבוצתי סימבולי ואחר כך הדמויות ממריאות כגיבורי על , צוללות לתוך ארובות כבשנים הקורסים לתוך עצמם והדמויות של אור נר ויפמן זוועות זרע עץ גינקו יפני בגדם עץ. העץ זוהה על ידי תושבי האזור הגרמנים כ”אלון של גתה” ושומר במחנה הריכוז, כיד זיכרון אבסורדית ליומרות התרבות הגרמניות, עד שנשרף לקראת סוף המלחמה .
ההקשרים לאמנות קודמת שעסקה זיכרון נרחבים . בראשית הסרט עולות הדמויות לאוטובוס בקו רגיל עליו מתנוסס שם המקום , בוכנוולד. הצרימה בשימוש בשמות מחנות הריכוז בחיי היום יום בולטת לרבים . בתערוכה Terminus העתיק Darren Almond ממקומן תחנות אוטובוס מאושוינצים , העיירה הפולנית והתיחס לפער בין חיי היומיום שהתנהלו בעיירה בשנות המלחמה לבין תעשיית הרצח שהתנהלה ממש לידה .
ההפיכה של הדמויות לגיבורי על, הן של היטלר הנלעג ושל “פנלופה” , ההפקעה של השיח ממציאות לפנטזיה מהדהדת את החשיבה הרומנטית המעוותת שנשבה כרוח גבית מאחורי התנועה הנאצית וגם את הנואשות בה נאחזו נרדפים בפנטזיה . אפשר אפילו לחשוב על גיבורי העל בתור הזהב של הקומיקס האמריקאי , רבים מהם יהודים , שיצרו עולם של מלחמות טובים ורעים , נציגי החופש נגד הפשיזם (עליהם ביסס מייקל שייבון את הספר הנפלא The Amazing Adventures of Kavalier & Clay) .
“גדר חיה” המיצב הסרוג הגדול (750× 250 ס”מ) הניצב בפתח התערוכה הוא אחד החלקים המרשימים בה . הגדר , גפן משורגת נסרג בפעולה אמנותית יחד עם נשות נוצר קולקטיב קוצ’ינטה קולקטיב פליטות אפריקניות וסורגות מתנדבות . זו עבודה יפה, חושנית שצופנת בתוכה התייחסות למכתב שהתגלה בו הזמין מפקד מחנה הריכוז שתילת צמחיה שנועדה
להסתיר מהעין את המשרפות. יפמן מותח קו בין הפליטות מאפריקה להיסטוריה של נרדפים יהודים בגדור הנראית כגפן משורגת . הסימבוליקה של גפן, אחד משבעת המינים וסמל למצב של שלווה (“איש תחת גפנו” ) עוברת כאן שיבוש
מחריד ומי שיביט יראה גם חוטים אדומים כטיפות דם במקומות אחדים . אפשר לחשוב על הגפן המשתרגת, המדממת גם בהקשר של גפן כנושאת סיפור גנאלוגי. גפן הצומחת מחלציו של ישי , אבי דוד המלך, הוצגה לעתים קרובות באמנות כנסייתית כ”גזע ישי”, עץ המשפחה של ישו שנחשב צאצא של דוד המלך. עצי משפחה דומים חזותית שימשו לנאצים לחישוב אחוז טוהר הגזע, כלומר כלי ברדיפה, בהחלטה אם לחיים או למוות. הגדר החיה היפה, המטעה.
אוצרת: עדי דהן
מוזיאון תל אביב
להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
להזמנת הרצאות במגוון נושאים, בהם על זיכרון שואה באמנות ישראלית כתבו ל thewindowartsite@gmail.com
סיורי עומק מיוחדים עם דר’ סמדר שפי
הסיור הבא: סיור ערב מרתק בתל אביב ב 13 מרץ 2019
סיור באתרים מוכרים פחות : מסדנת הדפס מסורתית שמפיקה אמנות עכשווית מרהיבה, ביקור סטודיו מרתק ועבודה חד פעמית בחלל עצמאי חדש שנוסף לאזור המתעורר בקצה רחוב הרצל בואכה יפו .
לפרטים שלחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת המייל שלכן/ם
“Gil Yefman: Kibbutz Buchenwald”
“Gil Yefman: Kibbutz Buchenwald,” joins the unceasing wave of exhibitions engaged in the horrors of the Shoah, one of the characteristics of contemporary Israeli art.
It is interesting to trace the parallels between artworks by Israelis and international artists addressing the Nazi past. Some examples from the past two decades since the turn of the millennium comprise Him, Mauricio Catalan’s 2001 sculpture of a child-sized Hitler kneeling in prayer; Annie Kevans’s portrait of Hitler as a child (2004); Mao-Hitler by Gehard Demetz; works by the Chapman Brothers and by Darren Almond.
In the video by Gil Yefman and Dov Or-Ner, Bad Renro and Penelope at Kibbutz Buchwald, 2018, two invented figures stroll through an imagined site, a combination of Kibbutz Netzer Sereni, the kibbutz originally founded with the name Kibbutz Buchenwald, and the Buchenwald Concentration Camp grounds, which is now a site of historical tourism.
Transforming the figures into superheroes – both the figure of Hitler and the ridiculous “Penelope” – and the displacement of the discourse from reality to fantasy, resonates the distorted Romanticism leading to Nazism as well as the despairing grasp at fantasy exhibited by persecuted Jews. We can even think about the superheroes as the “gold” of the American comic book industry, many of them Jews, who created a world of good vs. evil, representatives of freedom vs. Fascism (on whom Michael Chabon based his wonderful book, The Amazing Adventures of Kavalier & Clay.
Hedgerow, 2008, a large crocheted installation (250x750cm) installed at the entrance to the exhibition is one of its most impressive parts. The “hedgerow,” vines crocheted in an art action along with the Kuchinate Collective of African refugee women and volunteer crocheters. This is a lovely, sensuous artwork, embodying references to the letter written by the concentration camp commandant ordering vegetation to be planted designed to conceal the crematoria. Yefman draws a line between the African women refugees to Jews who were persecuted in his living fence looking like a woven grapevine. The symbolism of the vine, one of the Seven Species and the symbol of peaceful existence (“And each man will sit under his own vine…”) is disrupted and made into something terrifying. Some viewers will see the red threads as drops of blood in several places. The bleeding vine can also be seen in the context of a genealogical narrative. The vine growing out of Jesse’s loins, father of King David, has frequently been depicted in church art as the “stem of Jesse,” Jesus’s family tree, Jesus as the descendant of King David. Visually similar family trees were used by the Nazis to calculate the percentage of “racial purity,” a tool of persecution, critical for decisions of life and death. The beautiful hedgerow is misleading.
