“אם הייתי שר התרבות הייתי כופה ” | “If I were Minister of Culture I would force…”

זליגה.

“אם הייתי שר התרבות הייתי כופה על מיכאל רורברגר להוציא ספר מצילומיו” הכותרת לביקורת אמנות של אבי פיטשון ביום שישי החולף צורמת. אולי רק הומור לא מוצלח, אבל המילה “כפייה” בהקשרי תרבות בעייתית. כשזה מה שמציעה כותרת ב”הארץ” כאידאל פעולה, ההומור שלי נעלם. אולי “מציע” או “מפציר” או, אם מדובר ברצון אופרטיבי, “מממן”. כפייה? שר תרבות? בהשקפת העולם שלי המילים האלו לא מצטופפות באותו משפט. וכפייה, ככלל, לא מצטיירת עבורי כמשהו שיש לשאוף אליו.

“רק בצלאל” – זועקת מודעת ההרשמה החדשה של אקדמיה לאמנות, ממש בסמוך לכותרת עם משאלת הכפייה. הכוחניות שקנתה שביתה בשיח הפוליטי (שיש לקוות שהפך לנחלת העבר) אמורה לשמש לגיוס סטודנטים. “רק בצלאל” על משקל “רק ביבי”, “רק הליכוד יכול”. לא להירשם כי מדובר באקדמיה מצוינת שמציעה משהו שונה ממקומות אחרים, אלא מחיקה של כל מה שאינו “בצלאל”. יש רק אקדמיה אחת ואין בלתה.

כפייה ובלעדיות – נורה אדומה (קטנה) נדלקת.

 

“If I were Minister of Culture, I would force Michael Rorberger to publish a book of his photographs”: this header of Avi Pitchon’s art criticism published last Friday is disturbing. Perhaps it’s only that the humor doesn’t work, but the word “force” in a cultural context is problematic. When this is offered in a headline in Haaretz as an ideal action, my sense of humor disappears. Maybe “suggest” or “beg” or if this were an operational desire it could be “finance,” but to use the word “force” for a Minister of Culture? As I see it, these words should not exist in the same sentence. Force in general is not something that I feel we should strive for.

Screaming out “Only Bezalel,” the new poster announcing registration for the Bezalel Academy of Art and Design appears adjacent to the headline wishing for force. The aggressive power that strikes acquired in the political discourse (that we hope has become a thing of the past) is supposed to be useful in recruiting students, similar to the slogans “Only Bibi,” or “Only the Likud can.” It is not calling students to register because this is an excellent academy offering something different from other schools, but is nullifying all that is not “Bezalel,” implying that there is only one academy and nothing else exists.

Force and exclusivity – a (small) red light goes on.

ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא המייסדת והאוצרת הראשית של CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והאוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב. היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

פוסטים אחרונים

Accessibility