רשימות ניו יורק: פיפילוטי ריסט Prickling Goosebumps & a Humming Horizon.
צ’לסי, כתמיד משופעת בתערוכות מרשימות. עוצמת המנגנון של עולם האמנות עתיר הממון והכוח מפעמת בחללי הענק.
Prickling Goosebumps & a Humming Horizon, תערוכת הענק בשני חלקים של פיפילוטי ריסט היא ספקטקל מלא ברגעים נפלאים והיא גם מניפולציה מודעת היטב לעצמה. השם הכמעט בלתי ניתן לתרגום – עור ברווז מגרד ואופק מזמזם – מכיל תמות המעסיקות את ריסט. במיוחד אמור הדבר בגוף כזירה למטמורפוזות בין אדם לצומח והחי, חומר משתנה תמידית, שגבולותיו, הפנים והחוץ שלו מיטשטשים, כמו תא ענק, ממברנה שמאפשרת מעבר חומרים. ריסט משחקת בדיפוזיות, בזרימה של דימויים ורעיונות – היא צומחת מתוך, ומתכתבת עם, עולמות המועדונים, הוידאו קליפים, הקולנוע, הרשתות החברתיות, הפנטזיה.
הזמן נע בעבודות שלה לא רק קדימה אלא גם בתנועה מעגלית, או קפוא, כלוא בחזרה תמידית. ריסט מציעה לצופה צניחה חופשית לחוויה אסקפיסטית שמותחת את גבולות המציאות אבל אינה מערערת או מאתגרת, אינה מכרסמת באמת בוודאויות שלנו על עצמנו וסביבה. בשני המייצבים משולבות עבודות משנים עברו עם עבודות חדשות. השמות של עבודות כמו Do Not Abandon Me Again (2015) מספרים סיפור שהאוניברסליות שלו הופכת במידה רבה לסימן ריק.
ב Luhring Augustine (Chelsea West 24th Street) החלל הוא חזית וחצר אחורית של בית ה עשוי מערך הקרנות וידיאו הכולל עבודות מהשנים האחרונות כמו Neighbours Without Fences, אובייקטים כמו שולחן גינה גדול, סלעים ו”עננים” עליהם מוקרנים סרטי וידיאו, חלונות שזגוגיותיהם מסכים, ארץ פלאות/סיוט שקשה להתנתק ממנה. בין צמחי ענק למה שנראה כמו שביל החלב או המחשות גלקסיות מפלניטריום נבנה טבע מסתורי שלולא המלאכותיות המודגשת שלו, צבעי הסכרין, אכן יכול היה להיות מאיים.
בחלל השני, מרחק הליכה של דקות ספורות בעולם האמיתי, נכנסים לתוך חלל הבית המכושף בקומת הקרקע ב Hauser & Wirth West 22nd Street. ריסט בנתה חלל מרוהט המוצב על “איי” שטיחים. הקהל מוזמן לחלוץ נעלים ולשבת או להשתרע בחלל. עבודות וידיאו מוקרנות, בתוך, ועל, חפצים בייתים או בגדים, יוצרת פסלים המכונים ” שיני חלב” ומכוסים צבעים מטאליים. ומקרינה העבודות יוצרות מערכים צורניים פסיכדליים משמזכירים חיים תת ימים, גלקסיות בחלל ובעיקר יצוגים באנימציה של סביבות כאלו מסרטי וולט דיסני (פנטזיה) ועד מנגה.
הניגוד בין המייצבים שונים מהותית מהמציאות האורבנית – קפיטליסטית בה הם ממוקמים. בשתי הגלריות ההיא יוצרת מאין אפילוג לתערוכה בעבודה בחזית הגלריה – וילון בדי ציבעוניים ב Luhring Augustine בולט למרחוק בסביבה המונוכרומטית של אפור לבן בז השולטת ברחובות צלס’י ו אילו ב Hauser & Wirth החלון כוסה בחולצות לבנות וכלי פלסטיק שקופים חד פעמים, כאילו הכלים האלו מחכים למחזור. ריסט” ב Hauser & Wirth הצופים מוזמנים אבל בתנאים אמנם מזמינים זרים – מסוימים: כדי לשבת, או להשתרע יש לחלוץ נעלים. האסוציאציה, ממשה החולץ נעליו ועד לכניסה למסגדים ומקדשים ברורה.
ריסט (שוויצרית, ילידת 1962 – כוכבת אמנות בינלאומית מתחילת שנות ה 90 ) נוגעת ספק באירוניה מודעת לעצמה ספק ברצינות גמורה בוורסיה מרוככת, ארוזה היטב של רוחניות בדומה לזו של הזמרת האיסלנדית ביורק ולא פחות מכך יאיוי קוסאמה. העבודות יפות, מצטלמות היטב לאינסטגרם.מה שמרמז לשיברון לב כמו שם העבודה Do Not Abandon Me Again (2015), שם המיטה “בבית”, מספרים סיפור שהאוניברסליות שלו הופכת במידה רבה לסימן ריק. הסאונד, שממלא תפקיד חושב במייצבים נע בין צלילי פסנתר לאמביינט אלקטרוני, לציוץ ציפורים וגלי ים.
ריסט מוכיחה שוב את כוחה להקסים, ליצור בועת מציאות. אחרי ההנאה, והתערוכות מהנות ביותר, נותרת תחושה מסוימת של החמצה- האורות, המוסיקה, התפאורה המודעת לעצמה לא מצליחים להיות מעבר לכך, להיחקק כחוויה, ובכל זאת – אם אפשר – לא להחמיץ.
התערוכות מוצגות עד סוף מרץ.
