For English click here
מיצב הסאונד של ניב גפני יוצר רגע ומקום של שקט גבישי. עם מנגנון חשוף וישירות נרטיבית הוא מכוון ומצליח ליצור התנסות שיש לה גוונים רליגיוזיים מבלי להיות נטועים בדת זו או אחרת.
הכניסה לחלל הגלריה הוא בירידה במדרגות לחלל מקושת המעלה על הדעת מאגר מים, חללי קבורה (קטקומבות) או מושג השאול – מקומות שמתקשרים באופן סימבולי למעגל החיים כולו – מוות ולידה, מקור, ותת מודע וסוף. בעבודה של גפני הירידה הקצרה מנתקת מהחצר של נווה שכטר ובית הקפה. מאחורי וילון מתגלה בחושך קטיפתי ענבל חום-זהוב שמכה במעין גונג המהווה קונכייה אקוסטית.
הכניסה מוגבלת לשלושה א.נשים בכל רגע נתון ואלו מוזמנות/ים לשבת על ספסל שחור, גבם מוכל בקונכיית הגונג ומולם שדה של גבעולי מתכת דקיקים שפיסות מתכת נוצצות כמו פרחים בקצותיהם. האור שמאיר במרכז הקיר המקושת הופך אותו לדמוי אפסיס כניסתי, המקום בו בכנסיה יתרחש הטקס. מה שבקלות רבה יכול לגלוש לניו אייג, לקיטש ,לשיח שביני לביני אני מכנה “אמנות כאקמול”, לא נופל למחוזות אלו בזכות האלגנטיות, תכונה חמקמקה אך מורגשת היטב ובעיקר משום שמנגנון ההפעלה של העבודה הוא כאמור חשוף.
העבודה היא כסוג של אורגניזם פועם שמקיים את עצמו – בעזרת לחץ אויר מופעל הענבל וכך הסאונד נוצר באופן מחזורי, מרעיד את הגונג ואת מי שיושבים בחלל. ההדהוד מורגש בגוף כך שהצופה, לרגע חלק מאותו האורגניזם וחל טשטוש-שיבוש בין חי לדומם.
המיצב אמנם שונה אך ממשיך את “שמועות” הפסל המעולה של גפני בחוף הים סמוך לנמל תל אביב. בשמועות הצופה עולה במספר מדרגות לשבת בתוך הקונכייה הלבנה. בפנים נוצרת בועה מבודדת של צלילי ים. יחד עם מראה הים הפתוח הפסל יוצר מקום להתכנסות ואם נתרפק על התקופה הרומנטית -“הנזיר מול הים ” של דוד קספר פרידריך 1810- אפשר להזדהות עם השאיפה לגעת בנשגב.
טקסט התערוכה מדבר על הסנה הבוער, הסנה שלא אוכל ובמיוחד תופעה אופטית בהר כרכום ב 21 בדצמבר , היום הקצר בשנה כהשראה למיצב חיזיון. הקישור קלוש למדי. דומה שהאיכות של “חיזיון” הוא דווקא באוניברסליזם שלו.
אסוציאטיבית המיצב מתקשר לעבודה של שילפה גופטה, Shilpa Gupta אמנית הודית שעושה שימוש נרחב בסאונד , For, In Your Tongue, I Cannot Fit (2017–2018). בשל הדמיון בשדה גבעולי המתכת של גפני, לשדה המקלות והרמקולים בעבודה של גופטה היא מזכירה אותה . גופטה השתמשה בקטעים מעבודות מאה משוררים שנרדפו על ידי משטרים טוטליטריים במדינות שונות ביצירת פסקול ועל מקלות מתכת שיפדה קטעי שירה. בימים בהם המונח “להשמיע קול” הפך פוליטי דומה שבכל עבודת סאונד צפונה אמירה על חופש.
***
העבודות של גפני הן חלק מהנוכחות הגוברת של עבודות סאונד בשדה הישראלי. חשוב להדגיש שלא מדובר בחידוש – עבודות סאונד נעשות בארץ מאז שנות ה 70. המוקדמת למיטב ידיעתי, הייתה פרויקט “נהר ירושלים”, שיצרו יהושע נוישטיין, ז’ורז’ט בלייה וג’ררד מרקס ב 1970. בחודשים האחרונים הוצגו מספר רב יחסית של עבודות סאונד בהם מיצב מצוין”עלייה” של ליאור תמים Lior Tamim (אצרה דרורית גור – אריה) עבודה מעניינת של גלעד רטמן Gilad Ratman ב CCA . בבית הנסן מוצגים באופן עקבי למדי עבודות סאונד בהן המבריקה של Daniel Kiczales אליו כתבתי. לפני שבוע הושקה עבודת הסאונד לפענח פיסת עיר של יונתן רון ורותם וולק שנעשתה במסגרת פרויקט “פרק – תל אביב – פרק” שאני אוצרת במכון הצרפתי (ויוקדש לו בלוג נפרד) והיא מיועדת להאזנה במרחב העירוני או הביתי. בימים אלו נפתח גם מיצב סאונד חדש של יובל אביטל במוזיאון ישראל תחת הכותרת “אלמה מאטר”.
הפריחה בעבודות סאונד, נקודה בה אמנות מתקרבת במידה זו או אחרת למוסיקה, אולי האבסטרקטית שבאומנויות מתרחשת בתקופה בה זיהום רעש נחשב לאחד מסוגי הזיהומים הסביבתיים המסוכנים ואנחנו מוקפים במכשירים ומכונות שמצפים אותנו בצלילים והתראות. עבודות הסאונד יוצרות הקשבה פעילה, מכוונת ובאופן מסוים גם אינטימית.
אוצר: בר ירושלמי
שלוש 42, תל אביב-יפו
א’, ב’, ג’, ה’, ו’ – 09:00-14:00
ד’ 09:00-19:00
שבת סגור
Niv Gafni’s sound installation creates a moment and place of crystallized quiet. With an exposed mechanism and narrative directness, he aims to create an experiment with religious shades without being specifically rooted in any particular religion – and succeeds in doing so.
The entrance to the gallery space is through stairs descending into an arched space that looks like a cistern, a catacomb, or a borrowed concept – sites that are symbolically linked to the cycle of life – death and birth, source, the subconscious. Gafni’s work, is thus isolated from the Neve Schechter courtyard and the cafe. Behind a curtain, a brownish-gold bell clapper is revealed in the velvet darkness, hitting a kind of gong constituting an acoustic shell.
The entrance is limited to three people at any given moment. Visitors are invited to be seated on a black bench, their back included in the gong shell, facing a field of thin metal stalks with glistening metal pieces at the top of each like flowers. The illumination at the center of the curved wall transforms the site into an image of a church apsis, the place in the church where the ritual takes place. What could very easily become “new age,” or kitsch (which I privately call “art as aspirin”) does not fall into those categories thanks to its elegance. The elusive quality is very palpable, mainly because the work’s operating system is exposed.
The is a type of beating organism that keeps itself going with the aid of air pressure that operates the bell clapper. The ensuing sound is cyclical, making the gong vibrate as well as those in the space. The echoing is felt in the body, making visitors part of the organism for a moment. Thus, there is a blurring and disruption between living and inanimate.
The installation differs from Gafni’s excellent sculpture Rumors (2023), installed on the coast near the Tel Aviv Port but derives from it . The viewer must ascend several steps to sit inside of the white shell, where an isolated “bubble” contains the sounds of the sea. Along with the sight of the open sea, the sculpture forms a place of drawing inwards. If we pause to consider works of Romanticism, such as Caspar David Friedrich’s The Monk by the Sea (1810), one can identify with the ambition to touch the sublime.
The exhibition text refers to the biblical Burning Bush which was not consumed, and especially to the optical phenomenon of Mt. Karkom on December 21st, the shortest day of the year, which inspired the installation of the light show. The link is too thin, and it seems that the quality of the “light show” lies in its universalism.
The association is also to Indian artist Shilpa Gupta’s installation For, In Your Tongue, I Cannot Fit (2017-2018), which makes wide use of sound. Gafni’s field of metal stalks bears a similarity to Gupta’s field of stalks and amplifiers. Gupta used extracts from the works of 100 poets persecuted by totalitarian regimes in different countries in her soundtrack, and on sections of poems “skewered” on the metal stakes. At the time, the concept of “making one’s voice heard” became political, as it seems that each sound work embodies a statement about freedom.
***
Gafni’s oeuvre is part of the increasing presence of sound pieces in the Israeli art world. It is important to emphasize that this is not an innovation, as sound works have been made in Israel since the 1970s. To the best of my knowledge, the earliest was The Jerusalem River Project (1970) by Joshua Neustein, Georgette Batlle, and Gerard Marx. Over recent months, a relatively large number of sound works have been exhibited, among them Aaliyah by Lior Tamim (curated by Drorit Gur Ari), and an interesting work by Gilad Ratman at the CCA. Hansen House has quite consistently exhibited sound works, among them a brilliant piece by Daniel Kiczales (which I reviewed on January 25, 2024, https://www.smadarsheffi.com/?p=19150). About a week ago, the new sound piece by Jonathan Ron and Rotem Volk, Decoding a piece of the city was launched at the French Institute Tel Aviv as part of the project “Perec-Tel Aviv-Perec” which I curated (and will write about separately). The sound piece is designed to be listened to in the urban or domestic space. A new sound installation by Yuval Avital, Alma Mater, is being launched this week at the Israel Museum, Jerusalem.
The flowering of the genre, the point at which visual art comes close to music to some extent, music being the most abstract art, is taking place at a time when noise pollution is considered one of the most dangerous types of pollution. We are surrounded by devices and machines that are flooding us with sounds and warnings. Sound pieces create active directed listening, and, in a certain way, also forms intimacy.
Curator: Bar Yerushalmi
Chelouche 42, Tel Aviv-Yafo Sun., Mon., Tues., Thurs., Fri. 9 a.m.-2 p.m. Wed. 9 a.m.-7 p.m. Sat. Closed
