מיכל שמיר – יחיד +

ערפול ותחושה של  נזילות מאפיינות את “יחיד +” תערוכתה של מיכל שמיר בגלריה שלוש. עם מאווררים שנראים כמו מלאכים שנפלו וספרים עטופי מאסקינגטייפ ב”תולעת ספרים ” (הקפה וחנות הספרים ) שמיר מספרת סיפורים על מטאמורפוזות

       חלקה המרכזי של התערוכה מוצג בקומה הראשונה של הגלריה. אלו מיצבים נפרדים המוצגים בסמיכות שווצרים יחד תחושה של חלל שהתרחש בו  אירוע קשה, ספק טבעי ספק מעשה ידי אדם, והשפעותיו עוד ניכרות: רצפות שבורות עליהן ציורי ציפורים על ניירות מקומטים, מוטלים כמו גוויות; במעלית השקופה מוצבת, כאילו נשכחו, קבוצת כיסאות מפלסטיק שחבושים גם הם לדבוקה אחת במאסקינגטיפ.

     סרט וידיאו שמוקרן על פאת קיר בפינה של החלל, מהווה  מיצב אינטימי עם שני מאווררים המונחים על הרצפה . בסרט הוידיאו מה שנראה כדימוי בדי עץ עירומים, דימוי שכיח של סתיו היוצר תחושה של מלנכוליה נעימה, רכה, כזו שבמתנדנדת על סף הקיטש.

מיכל שמיר ללא כותרת 2012

        המאווררים  הם אובייקט מורכב. האסוציאציה הראשונה שלי היא  לעיצוב הנפלא של המנורה Lucellino של המעצב הגרמני אינגו מאוואר  מ 1992.  מאוואר הפך את מנורת הליבון הפשוטה,גם היא עיצוב מודרני ופונקציונלי כמו המאורר, לאובייקט שמרמז על תעופה, ציפורים ומלאכים על ידי הוספת כנפיים וכל הדלקה או כיבוי מקבל קריאה איקונוגראפית רליגיוזית ממש.שמיר הצמידה לכנפי המאווררים נייר פרגמנט לבן שנראה כשמלה רחבה או ענן ותנועתם המעגלית מתחילה  כשעין אלקטרונית המותקנת בהם מאתרת תנועה בחלל. העננים הלבנים על הרצפה, אובייקטים שנעקרן ממקומם , יפים, חסרי ישע ונחושים כאחד. הסיבובים המהירים, שיוצרים רשרוש, מעלים על הדעת דרווישים מסתובבים במטרה להגיע להתעלות דתית ולהתקרב לאל, אך בו בעת התנועה של המאווררים היא חסרת תוחלת ומכמירת לב.

אינגו מאואר Lucellino 1992

      קריאת המיצב משתנה כשמתברר שהדימוי אינו של עץ אלא של עורקים בלב ושהסרט כולו הוא תיעוד רפואי ששמיר עשתה מניפולציה במקצבו . הלב שפעימתו התמידית היא דיבור על יצר חיים, הישרדות במובן הראשוני ביותר, משליך על המאווררים  שנהיים כאיקרוס שנפל בשל גאוותו או מלאכים שנפלו מהשמים משום שחטאו לפני האל. קריאת המיצב הופך ממנלנכולית לאלגית .

העבודה של ליאב מזרחי, ביג מאמא #1, 2012 היא אחת העבודות של שלושה אמנים ששמיר הזמינה להציג איתה כאורחים (שני הנוספים הם ציבי גבע וניר עברון). עבודתו העשויה פיח נרות על נייר מהדהדת את התחושות של  סרט הוידיאו על תחושה של בין רכות לתחושת קץ שמעביר פיח נרות. העבודה היא השנייה של מזרחי בטכניקה זו המוצגת לאחרונה (הראשונה היתה בשברים טקטוניים שהוצגה עד לאחרונה בבית מני) . זו עבודה יפה להפליא, מעודנת, כזו שכמעט עולה ממנה מוסיקה.

   הציפורים הקטנות ששמיר ציירה על פיסות הנייר הקמוטות מזכירות את הציפורים שהיו מוטיב חוזר בעבודות של ציבי

מיכל שמיר ,ללא כותרת 2012

גבע בשנות השמונים והתשעים המוקדמות. אצלו היו אלה ציפורים שנלמדו בשיעורי מולדת , אהבת טבע שהתקשרה להקניית אהבת המקום הישראלי. שמיר יוצרת באמצעות הציפורים דימוי לירי שיש בו תחושה של מוות. הציפורים כמעט שקופות, צללי רפאים  על הניירות הקמוטים כמו לפני השלכה לסל ניירות .צילום פנס גדול מהסוג המשמש במגרשי ספורט “ללא כותרת (עכשווי)” 2008 של ניר עברון הוא עבודה יפה אבל מיותרת למדי בהקשר המיצבים של שמיר. הוא הופך את מרצפות הבטון השבורות שעליהן הציפורים המצוירות על נייר מוטלות לדימוי חד משמעי של שדה קטל באופן ישיר ומחוספס מידי, וודאי לתערוכה זו.

ציור  מופשט גדול של ציבי גבע  תלוי כשלמרגלותיו מאוורר שרק שתים מכנפיו נותרו והוא גלמוד וחבול ומשותק. הציור מורכב משני קנווסים שנראה שהיחס ביניהם הוא כשל חתך הזהב (האחד מהווה 2/3 מהיצירה) . העבודה היא דימוי של התנפצות, כאילו היו נחשולי צבע משתברים והמאוורר הוא כניצול שנפלט .

ציור ציבי גבע 2012, מאורר מיכל שמיר 2012

 בארבעה מסכים קטנים מוקרנת בלופ עבודת הוידאו “ללא כותרת”, 2012. שמיר  מדברת על ניסיון אפיסטמולוגי להבין את האופן בו אנו מקטלגים ידע ואת העולם: במסכים מופיעות הקטגוריות של המשחק הפופולארי “ארץ עיר” כשהן נכתבות ונמסות-נשטפות שוב ושוב כך שתבנית הידע לא מצליחה להבנות .

    העבודה הזו מתקשרת להצבה ב”תולעת ספרים” בה שמיר הציבה ספרים עטופים -חנוטים במאסקינג טייפ בין מדפי הספרים ושולחנות התצוגה.  הספרים הופכים לצורה ריקה, צללים של תוכן שמפוזרים בחלל הצבעוני כמו כתמים של מחלה שמאיימים להתפשט ולכלות את ההבנה, את הסיפור, ולכסות הכל במעטפת העבה והאטומה של המאסקינג טייפ.

מיכל שמיר ללא כותרת 2012 בתולעת ספרים

צילומי האבנים בקומה העליונה יפים אך מעניינים פחות משאר חלקי התערוכה. כוחה של שמיר הוא בביטוי  שהיא מעניקה למה שכמעט אינו ניתן למלל, לוכמיהה אחר היגיון פנימי שאולי יכול להוביל ליציבות ושלווה.

גלריה שלוש לאמנות עכשווית ,רחוב מז”אה 7 תל-אביב

 

ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא מבקרת אמנות, אוצרת וחוקרת אמנות ותרבות עכשווית. מאז 2013 היא האוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב.
ב 2019 ייסדה את CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והייתה האוצרת הראשית שלו עד לסגירתו ב 2024.היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

Accessibility