צבע טרי עונה לציפיות מיריד. במהדורתו התשיעית הוא הזדמנות לראות במרוכז תמונה רחבה של הזרם המרכזי בשדה האמנות הישראלי. הוא חוזר וחונך חלל תל אביבי ציבורי שעדיין אינו מוכר, מה שהפך לסימן ההיכר של היריד שפועל ללא חלל קבוע. בהתרשמות כללית נראה שהשנה יש הרבה “צבע” אבל מעט מאד “טרי”. הנכתב כאן הוא על סמך בילוי בערב הפתיחה למוזמנים שהיה כמו ביקור בשמחה משפחתית של עולם האמנות לכן, אולי היו פנינים אמנותיות שלא ראיתי , אבל הן כנראה היו חבויות היטב.
בחממת האמנים ניכר מספרם של האמנים שהציגו גם בשנה הקודמת במסגרת זו ויש בה מעט מאד הפתעות. למרות שמוגזם יהיה לדבר על קונפורמיות התחושה היא שהאמנות היא בעלת מנעד מוגבל למדי וקשה לומר שהיא משקפת את מיטב השדה.
לטובה בלט הקבץ עבודות יפה של ויק עקובסון פריד (שהציגה לאחרונה עבודת מיצב- רישום בבית האמנים בירושלים במסגרת הביאנלה לנייר). במיוחד מדובר ברישומי עיפרון של פרחים ,באיכות של ציור בוטני עליהם שירבה שרבוטים צבעוניים כמי שמציפה רגשות סוערים מעל לטבע מאולף, נטול צבע, מפגישה דיספלינות ציוריות וממחישה סיוט של הרס מה שנדמה כחיקוי מושלם של טבע.
ערן ענבר מציג עבודות רקמה והדפסת צילומים, חלקם של זוועות היסטוריות על מפיות בד. העבודות, רובן מ 2014, עם הדפסות ציאנוטייפ (טכניקת דפוס צילומית בעזרת אור שמש ) מתכתבות עם ההיסטוריה של צילום אך יותר מאשר להתרפק על ההיסטוריה הן מתנגחות בה ,כמו חושפות את ערוות ההבטחה במפיות שמקפלות חלומות של בורגנות שבעה אך עולם מהם דימויים רעילים.
אלה קנדל שמיצב הסיום שלה בשנקר (קירות מחוברים בריתמות סוסים) לפני שלוש שנים אחדות היה מהעבודות הטובות שהציגה המחלקה שם ,מציגה קיר ועליו פיסול תלוי. בעבודות יציקות אלומיניום של כפפות אגרוף שאמנם מרשימות אבל ללא הברק הרעיוני שהיה לעבודות קודמות שלה.
הפיסול של רינת גולדברגר שנעשה באמצעות מדפסות תלת מימד וכולל חיות וחלקי גוף הוא מהפתעות הבודדות בחממה, והיא מהאמנים שכדאי יהיה לעקוב אחרי עבודתם. עם הומור אכזרי משהו – חתול ספינקס (ללא שיער) מול שרימפ תלוי הפיסול שלה אלגנטי ומפלרטט עם המחריד.
גם השנה בולטים בחממה צלמים אחדים בהם, ינאי מנחם שמציג צילום שנעשה במצלמת נקב שבנה בעצמו, ומודפס על זכוכית. העבודות מ 2012 (ושוב לא ממש מצדיק “טרי”) מראות נוף ודיוקנאות מבוימים, ממוסגרים בקופסאות- מסגרות מתכת כבדות שיוצרות תחושה של דבר מה שהתגלה בהריסות, שהבליח כדימוי רפאים . העבודות של רוסטם באירמוב מהשנה החולפת, דיוקנאות , חלקי גוף ונוף מצדיקים לחלוטין את ההבטחה שהיתה גלומה בהם בשנה שעברה (ראו https://www.smadarsheffi.com/?p=5057 ) אך חבל שגם הפעם הם לא מוצגים באופן נרחב יותר.
בחממת הוידיאו בלטה ליליאנה פרבר המציגה את FEED עבודה בשלושה ערוצים שנוצרו בתוכנה . העבודה החדשה מ 2016, המורכבת, האבסטרקטית והמרצדת עוסקת בזיכרון ובדרך בה הוא מתאחסן בתודעתנו לא פחות מאשר בטכנולוגיה . בהחלט מעורר רצון לעקוב אחר עבודתה בעתיד.
שתי העבודות האחרות שבלטו אינן חדשות: עבודה של אלהם רוקני מ 2010 של מיכאל ליאני מ 2014.
רוקני שיצרה כמה מעבודות הוידיאו הברוקיות והמעניינות של העשור האחרון מציגה כאן את “לחצות את הדיונה ” עבודה שמזכירה יותר את הכיוון של סיפורי האבסורד של עבודות הוידיאו של פרנסיס אליס : גבר על אופניים בדיונת חול מעביר קרשים כידי ליצור דרך לאופניו, צורת התקדמות סיזיפית ואבסורדית שזועקת זרות.
לטובה בולטת גם עבודתו של מיכאל ליאני AA ובה התייחסות לשאלות מגדר, סטראוטיפים מזרחיים ותרבות ישראלית , בדומה למה שהציג לפני כשנה בקו 16 . לראות מה עשה מאז.
תחת הכותרת “פרויקטים” מציגות גלריות, סוחרי אמנות ומספר פרויקטים מיוחדים. בגלריות אין הפתעות מיוחדות מלבד אכזבה מגלריה “גורדון” עם תערוכה של אורי ליפשיץ שכנראה מנסה לתפוס את מומנטום בתערוכה שהיתה בהרצליה (ולא שינתה במאום את דעתי שמלבד תקופה קצרה בסוף שנות ה 60 וראשית ה 70 ליפשיץ היה מוערך יתר על המידה). מאכזבת היא גם התערוכה The Finger של גלריה רו-ארט וגלריה ראסטר, שיתוף פעולה ישראלי פולני) שכמעט אפשר לחוש בזיעת המאמץ שנעשה להראות “עכשווית” עם הקוקטייל של מעט פסוידו-פרונוגרפיה, פסוידו – דוקומנטציה וצילום “רע” . הביתן של רו-ארט עם אמני הגלריה , במיוחד העבודות החדשות של רוני חג’ג מעניינת בהרבה.
שוות,הפרויקט של קרן ברוזה ושירי ברוזה מעלה שורת הירהורים: הפרויקט חשוב אך עצוב שעדיין יצוג נפרד לאמניות אתיופיות אכן נדרש. עבודות הפחם של זוודיתו יוסף הן בחלקן מסיום לימודיה במכללת ספיר לפני ארבע שנים, והדימוי המרכזי של אור טסמה אברהם, הדיוקן בגופיה הלבנה הוא מתערוכתה בבית האמנים בירושלים ב 2012 (עליה כתבתי http://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.1654592) . נירית טקלה, בוגרת שנקר לפני שנתיים ,זכתה ב”פרס הפטיש” , הפרס החשוב שיותר שמעניק היריד על ציוריה בנושאים הקשורים לקהילה של יוצאי אתיופיה בארץ.
ביריד הנוכחי העניקה חברת בירה מכבי 100 אלף ₪ לבניית מיצב זמני ליריד. התקציב הנדיב עורר ציפיות שרחוקות מלהתגשם בעבודה טל אנגלשטיין. בין צמרות ברושים נכלא אופנוע שטח, במה שאמור לדמות תוצאות תאונה . ממנו מועברים זרמים חשמליים לברושים כל שישי מידי פעם ניצוצי אורות וצלילים בוקעים מהאופנוע. בדף שהודיע על הזכייה נכתב שמדובר בעבודה ששואבת השראה מהציור ״אי המתים״ של ארנולד בקלין . בעוד הקשר עם הציור מ 1880 נראה רופף ביותר (מלבד היות ברושים בשתי העבודות) הרי המיצב נראה כהד חלוש במיוחד להשפעה של אדוארד קינהולץ ומכל מקום גם כאן נוצרת התחושה שבאופן כלשהו,הלוז של העשייה העכשווית אינו מה שמוצג ביריד.
***
ירידי אמנות כתופעה מרכזית ומעצבת בעולם האמנות העכשווי / ד”ר סמדר שפי
ביום חמישי ארצה במסגרת “סלון צבע טרי” על ירידי אמנות כתופעה מרכזית ומעצבת בעולם האמנות העכשווי.אסקור את התפתחות ירידי האמנות בחמשים השנים האחרונות, החל ב” Art Cologne” שנערך ב 1967. היום הם מציגים פרויקטים שאצורים בדומה לתערוכות מוזאליות, ולא פעם בקנה מידה תקציבי ובשטח העולים על אלו שניתן לראות במרבית המוזאונים.טשטוש האבחנה בין יריד לביאנלה, בין אצירה לקנינות, ידונו בהרצאה זו.
פרטים
http://www.freshpaint.co.il/he/art-fair/9/salon?field_salon_date_value_selective=2017-03-30%2000%3A00%3A00
הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי אנא כיתבו לכתובת thewindowartsite@gmail.com
הסיור הקרוב ב 29 לאפריל 2017 – כיתבו לקבלת פרטים
