תכלת רם, ללא כותרת, (שולחן), 2018| Tchelet Ram, Untitled (Table), 2018.

מזלג נעוץ בצד “ללא כותרת, (שולחן)”, 2018  של תכלת רם. שיני המזלג תחובות למשטח ההגדלה הנשלף של שולחן כאילו היה המזלג ידית למשיכת המשטח החוצה.  המזלג אינו בהכרח הפרט הראשון שבולט בעבודה, צרוף של שולחן,  וילון לבן וצמח שצומח מעציץ ומטפס מבעד לעיגול שנפער במשטח השולחן.

Tchelet Ram, detail from Untitled (table),2018

 עם הווילון וצללית הצמחת השולחן נראה כאילו הפך  לתיאטרון  בובות או  צלליות שילדים יצרו כעולם משלהם, מוקטן ומוגן, מתחת לשולחן והמזלג הנעוץ הוא כמו זריקה של  תמהיל מר ואירוני שנמסך בתמימות המשחקית.
השימוש במזלג, כלי האכלה ככלי נשק, יוצר אסוציאציה  לאחת מהסצנות האכזריות של “הטבח, הגנב, אשתו והמאהב “(1989) סרטו היפה והאלים של פיטר גרינאוויי, בו באמצע מסעדת פאר ננעץ סכין בלחייה של אחת הדמויות.

The Cook, the Thief, His Wife & Her Lover is a 1989 by Peter Greenaway

רם מדברת על  מקומיות בבחירה בשולחן שכמוהו היו במטבחים רבים בארץ במחצית השניה של המאה הקודמת עד שהפך לדימוי כמעט גנרי. היא חותכת בתוכו עיגול, הופכת את השולחן למעין חורבות תרבות שהטבע  ומאיים משתלט עליהן, אלא שהטבע פתטי, צמח בעציץ. נוצרת אפוא סיטואציה אלימה  ועלובה במידה שווה כשהצמח, המבוית, טורף את השולחן, את סמל הביתיות, כמו מחלה אוטו- אמונית שווילון לבן (כווילון בין מיטות בתי חולים) אינו מסתיר.

Tchelet Ram, detail from Untitled (table),2018

תכלת רם ׳גלגל שלישי׳, אוצרת: הילה כהן-שניידרמן
המרכז לאמנות עכשווית CCA

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram: smadarsheffi

The aestheticization of violence

A fork is inserted into the side of Tchelet Ram’s Untitled (Table), 2018. The tines are stuck into the table’s expansion panel, as if the fork is its handle. The fork is not necessarily the first detail standing out in the work, which is an assembly of a table, white curtain, and a potted plant climbing through the circle opened up in the surface.

Tchelet Ram, detail from Untitled (table),2018

With the curtain and the silhouette of the plant, the table looks like a puppet theatre or shadow play made by children to create their own protected, miniature world. The fork stuck into the table injects a bitter, ironic mixture into the playful innocence.
The use of an eating utensil as a weapon brought to mind one of the scenes of cruelty in Peter Greenaway’s beautiful but violent film, “The Cook, the Thief, his Wife, and his Lover”

The Cook, the Thief, His Wife & Her Lover is a 1989 by Peter Greenaway

(1989), in which a fork is stuck into the cheek of one of the characters in the midst of an opulent restaurant.  Ram’s use of the table refers to locality, since this type of table could be found in numerous homes in Israel during the second half of the 20th century, and became an almost generic image. With the circle cut out of the surface, the table turns into a kind of cultural ruin overgrown with natural growth, but here Nature is pathetic, represented by a

Tchelet Ram, detail from Untitled (table),2018

potted plant. A violent situation ensues, in which the domesticated plant devours the table, a symbol of domesticity, like an auto-immune disease which the white curtain (reminiscent of dividers in hospital rooms) fails to conceal.

Tchelet Ram, Third Wheel. Curator: Hila Cohen-Schneiderman

CCA-Center for Contemporary Art, Tel Aviv

                                                                                     Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram: smadarsheffi

Posted in פיסול ומיצב | Comments Off on תכלת רם, ללא כותרת, (שולחן), 2018| Tchelet Ram, Untitled (Table), 2018.

לבי במטבח |My heart’s in the kitchen

‘לבי במטבח’ המוצגת בבית אחותי היא מהתערוכות שלא מסוכן להעריך שההד שלהן לאורך השנים יהיה גדול מהיקפן הממשי .במבנה  הקטן ,מרכז תרבות בחלל חנות עמוס ספרים , פינות ישיבה ומזנון קטן ,עבודות של שולה קשת, פרווין שמואלי בוכניק, ואסתר כהן  איתי דוידיאן,  ישראל קבלה, ויורם בלומנקרנץ, תלויות תוך ניצול מרבי של שטח הקירות מצומצם ומוארות באור ניאון שאינו מקל על הצפייה ואינו  מחמיא להן. בלא מליצה אפשר לומר שהחום והאהבה שהן עטופות בו ( לפחות בערב הפתיחה ) הוא פיצוי הולם על כך.

Itay Davidyan in My heart’s in the kitchen

Itay Davidyan in My heart’s in the kitchen

אחרי שאוכל הפך לנושא אובססיבי בתקשורת, ואופנה  גורפת וחלולה למדי באקדמיה, במידה רבה להולוגרמה של תרבות, התערוכה הזו מביטה בו בלא מעט כאב, כמבטא  זהות ובאותה הזדמנות תוהה  על פמיניזם  ומשפחתיות . האמנים, דור הראשון ושני להגירה מארצות ערב ואיראן  קיבלו כולם הכרה   אך למעט כהן ,וקבלה, שנעל לא מזמן תערוכה בפורום גבעון לאמנות קשה לאפיין כחלק מהזרם המרכזי.
בדומה לתהליך שעברה ההכרה (שטרם הושלמה) בערכים של מוזיקה ממקורות מזרחיים דרך העניין , האנין , במוזיקת עולם כך גם ההכרה בערכי המטבח המזרחי מתרחשת בעקבות תהליכים תרבותיים של עניין בבריאות והרחבת טעמים.  בגרסאות של שפים – סלבריטאים כאלו או אחרים המתרפקים על בית אמא  אבא  המנות כבר מתקבלות היטב כאקזוטיקה אבל ב”לבי במטבח ” עוד צורב עלבון  הלעג שהיה כלפי המטבחים המזרחיים לפני שהפכו ל”מגניבים”.

 Herbs - Yoram Blumenkrantz My heart’s in the kitchen

Herbs – Yoram Blumenkrantz
My heart’s in the kitchen

על “ירוקים” סדרת העבודות של יורם בלומנקרנץ  והצילום “סבזי” של  איתי דוידיאן אפשר לחשוב כטקסט חזותי הממשיך את השיר המושחז והדומע  “סבזי מודרני” של אסתר שקלים ” הָיוּ הָאוֹרְחִים הָאֲחֵרִים/מִתְבּוֹנְנִים בְּצַלַּחַת הַ”סַּבְּזִי”/שֶׁבְּמֶרְכַּז הַשֻּׁלְחָן/ וּפוֹסְקִים:/ בְּהֵמוֹת/הַפַּ-רְסִים הָאֵלֶּה/אוֹכְלֵי עֵשֶׂב” (השיר מובא בשלמותו למטה). בלומנקרנץ הופך את הירוק לקו סייסמוגרפי אבסטרקטי ונירוטי על  עץ חשוף , כשירוק נכנס לסיבי העץ ההופך לבשר קרוע- פצוע . דודיאן, בצילום מלוטש מתכתב עם מסורת הטבע הדומם המערבי  כשהוא מעלה את הירקות השלמים הפשוטים אלו שנחשבו זולים וגסים יותר.  קבלה, על נייר אריזה (שלא זיהיתי את מקורו) כותב מתכון לחריימה, בשורות קצובות, כמו פתקאות  שמועברות מיד ליד ללא הדר מחברות מתכונים .

Esther Cohen, in My heart’s in the kitchen

Esther Cohen, in My heart’s in the kitchen

הבחירות של  כהן ושולה קשת מעניינות  ועיון בהן בהרחבה נדרש (במסגרת אחרת) . כהן שבתחילת הקרירה שלה זוהתה עם הציורים המדויקים של מאכלים כמו אורז או עדשים (הנחשבים פשוטים) מציגה  עבודה בעט על נייר ובה הטקסט “גלבי יחיב איל הווה לא תמנעו מני”  ולציידו  תכשיטים תימנים מסורתיים ושיבולים שצורתן , כמו צורות טבעיות אחרות היוו השראה לעיצוב התכשיטים התימני . המשפט מופיע בשיר שכתב אהרן עמרם ,מוסיקאי וחוקר יהדות תימן, לעפרה חזה בשנות ה 90, שגרסאות הדאנס שלה לשירת הפיוט התימני  הפכו ללהיטים בין לאומיים וכך פתחו אפשרות לקבלת תרבות זו בארץ.
קשת מציגה “שלחן הפנים” , מקשרת טקס, דת קדושה (וחילולה) . על לוח עץ שהיה לוח שולחן היא מציירת סכום ואת דיוקנה מרחף , חמור, ספר, וירק – זרם תודעה של קודש וחול . שם העבודה לקוח מאחד מכלי המקדש (וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד., שמות כ”ה ) המתואר כמפואר ביותר . השולחן של קשת , מוכתם בכתמי חיים והפונקציה שלו זיכרון בלבד.

Shula Keshet in My heart’s in the kitchen

Shula Keshet in My heart’s in the kitchen

נזכרתי שנאמר לי פעם כדוגמא ליחסיות שאירוח נדיב אצל יוצאי המזרח מתואר על ידי יוצאי  המערב בטון מלגלג כ”פתחו שולחן”.
עריכת התערוכה בבית אחותי מרכז תרבות פמיניסטי בהגדרתו מבליטה את סבך השאלות העולות בהקשרי פמיניזם ומזון . כפי שכותב בלומנקרנץ בטקסט הנלווה פמיניזם התנער מתפקיד נשים בעבר כאחראיות על תזונת משפחתן וקרא אותו כשיעבוד ולא כוח , כשבבד בבד עם הפניה למזון מתועש התפתחה גם תעשיית בריאות קפיטליסטית באופן קיצוני ומוכתבים תכתיבי יופי מגבילים . הארת סמיכות התופעות מאירה שורת מור כבויות. .

Chrayme -Israel Kabla -in My heart’s in the kitchen

Chrayme -Israel Kabla -in My heart’s in the kitchen

בפתיחת התערוכה נערכה חלוקת פרס הוקרה למוסיקאית גילה בשארי, המשורר יוסף עוזר והפילוסוף דר’ מאיר בוזגלו . לכל אחד ניתנה תעודת הוקרה והפרס היה עבודת אמנות . לא הצלחתי להיזכר מתי לאחרונה ראיתי שעבודת אמנות ניתנת כפרס ובאהבה  כה גדולה. אחרי חתימת הפרסים ניגנה להקה מוסיקה עיראקית וברחוב מטלון המהוה, בפינה שממש כעת מוקם בה מתחם מסחרי ומגדל במקום בו היה שוק עליה התרחש רגע חסד .

סבזי מודרני – אסתר שקלים

כְּשֶׁהָיִינוּ קְטַנִּים

הָיוּ הָאוֹרְחִים

הָאֲחֵרִים

מִתְבּוֹנְנִים בְּצַלַּחַת הַ”סַּבְּזִי”1

שֶׁבְּמֶרְכַּז הַשֻּׁלְחָן

וּפוֹסְקִים:

בְּהֵמוֹת

הַפַּ-רְסִים הָאֵלֶּה

אוֹכְלֵי עֵשֶׂב

אָבִי

הָיָה קוֹנֶה אוֹתָם

בִּפְרוּטוֹת

בְּבַּסְטָה

בְּשׁוּק הַכַּרְמֶל

וּשְׁאָגוֹת עֲסִיסִיּוֹת

“נַעְנָע!”, “שִׁיבָּה!”, “כֻּסְבָּרָה!”,

“רֵיחָן!” ,”טַרְגּוּן!”

מַהְבִּילוֹת בְּסִלְסוּל

עַל זֵרִים יְרֻקִּים

עֲנָקִיִּים

שֶׁל “סַבְּזִי”

בְּנִיחוֹחַ פִּרְאִי עַתִּיק

עֲטוּפִים בְּעִתּוֹנִים

שֶׁל אֶתְמוֹל

עַכְשָׁו

הֵם

רוֹכְשִׁים אוֹתָם

בִּירֻקִּים

בְּבָתֵּי טֶבַע מְמֻזָּגִים

לִצְלִילֵי סוֹנָטָה חֲרִישִׁית.

כְּמוּסוֹת קְטַנּוֹת

שֶׁל מִיּוֹרְן וּבָּזִילִיקוּם

בְּאָרוֹמָה סְטֶרִילִית נְקִיָּה

בַּאֲרִיזוֹת צֶלוֹפָן מְרַשְׁרְשׁוֹת

עֲטוּרוֹת נֻסְחָאוֹת קַוִּיּוֹת מְלֻמָּדוֹת

שֶׁל מַדְּעָנִים

וְחוֹקְרֵי הַגֶּנוּם הָאֱנוֹשִׁי.

“סַבְּזִי” מוֹדֶרְנִי.

  1. סבזי – בפרסית: מינים שונים של עשבי תיבול טריים. יהודי פרס נוהגים להניח של השולחן צלחת  “סבזי” בכל ארוחה כמעט.

אוצרות: שולה קשת ויורם בלומנקרנץ

אחותי – רח’ מטלון 70 דרום תל- אביב, ימי פתיחה: ראשון, שני ורביעי
שעות: 11:30-18:00 או לפי תיאום מראש. בית אחותי: טלפון: 03-6870545
התערוכה מוצגת במסגרת פסטיבל ‘לבי במזרח’ לתרבות ואמנות מזרחית –   2018.

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram: smadarsheffi

IMG_4487

My heart’s in the kitchen

The current exhibition in Beit Achoti (“Sister”) is one of those exhibits about which there is no risk in stating that it will have greater ramifications in the future than its actual size in its small venue, in the cultural center located within an overcrowded bookstore space. Works by Shula Keshet, Parvin Schmueli Buchnik, Esther Cohen, Itay Davidyan, Israel Kabla, and Yoram Blumenkrantz are hung to maximize the limited wall space, illuminated by neon lights which make it a bit difficult to view and do no justice to the work. However, the loving warmth enveloping the works (at least on opening night) does more than compensate.

Now that food has become an obsessive theme in the media, and a widespread fashion (although an extremely empty one) in academia, becoming a hologram of culture, this exhibition gazes on food with quite a bit of pain, a reflecting identity, while at the same time exploring feminism and the family feeling.
Similar to the process of official recognition (not yet complete) of the values of Mediterranean music through connoisseurs’ interest in world music, recognition of the values of the Mizrahi cuisine is taking place following cultural processes of interest in health and expanding the palate.

My heart’s in the kitchen

My heart’s in the kitchen

Holding the exhibit in Beit Achoti, defined as a feminist cultural center, bring to the forefront the complex of issues arising in the context of feminism and food.

My heart’s in the kitchen

My heart’s in the kitchen

As curator Yoram Blumenkrantz wrote in the accompanying text, feminism has divested itself of woman’s role of the past as being responsible for preparing food for the family, and read it as enslavement rather than power, while at the same time the world turns more and more to industrialized food and the capitalist health food industry is flourishing.

Co-curators: Shula Keshet and Yoram Blumenkrantz

Achoti, 70 Matalon, South Tel Aviv. Open Sun., Mon. Wed. 11:30 a.m.-6 p.m. or by appointment. Beit Achoti, 03-687-0545.

The exhibition is part of the Libi Bamizrah – My Heart is in the East. – Festival of Mizrahi Culture and Art- 2018.

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram: smadarsheffi

IMG_4452[1]

Posted in Evants, Uncategorized, ציור, צילום | Comments Off on לבי במטבח |My heart’s in the kitchen

עופר ללוש | ראש ויד| Ofer Lellouche | Head and Hand

בתערוכה מדודה, מדויקת, ללוש תוהה על מוות. “ראש ויד” מוקדשת לזכר דן ברגשטיין, אסיסטנט של ללוש והיא מנכיחה חשיבה ההופכת והופכת  במוות, שאינו נתפס לגמרי אל אף שהוא נוגע בכל אדם. ללוש, שהשכלה עמוקה ורחבה מהדהדת בעבודתו תמיד, מתבונן בקשר בין אמנות והנצחה, אמנות וההבטחה הרליגיוזית לגאולה . בהקשר הישראלי בו חלק ניכר הפיסול הישראלי הוא אנדרטאות, כלומר פיסול פיונררי יש בתערוכה עניין מיוחד.
ללוש חוקר ומפרק דימוי של דמות גברית שידיה מורמות. הדימוי, ספק חסר זמן ספק על זמני , נראה מוכר, מחווה הידיים קריא. למרות זאת, מדובר בדימוי בו מצטלבות הנחות תרבותיות של זמנים היסטוריים שונים כך שהתערוכה היא על ניתוח קריאת הדימוי לא פחות מאשר על הדימוי עצמו.

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

הדמות עם הידיים המורמות ממשיכה דמויות הגברים רבות, אלו שמוגדרות כדיוקן עצמי ואלו שנשארות “כל גבר” אנונימיות, החוזרות לאורך שנים בעבודות של ללוש. בעבר דמויות הגברים (והנשים) שיצר היו בדרך כלל עם זרועות שמוטות , ללא רמז לעשייה.
דמות הגבר חוזרת בגדלים שונים, דומה אך לא זהה, כאילו היו כול הדימויים שארי בשר. ללוש יוצר את הדמות בפיסול, ציור וברישומים, רודף ונרדף על ידי הדימוי. ואף כי חסרים פרטים מדויקים נדמה כאילו היינו מכירים את הדמויות לו פגשנו בהן.

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

בסיפור התנכ”י על בני ישראל המגיעים לארץ ונלחמים עם עמלק משה המרים את ידיו מחולל את הניצחון “וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק׃” כלומר גוף המנהיג, שליח האל, מעצב את המציאות. תפיסה אחרת בהקשר רליגיוזי אמוני, היא הדמות של אורנט , דמות מברכת או נושא תפילה, שהפכה לאמבלמה איקונוגרפית כבר בנצרות המוקדמת .

Catacomb of Priscilla 5th century; Underground,  north of Rome

Catacomb of Priscilla 5th century; Underground, north of Rome

הידיים המורמות נחשבות כביטוי לפתיחות לקבלת מסר רוחני .כיום הרמת ידיים מעוררת כאסוציאציה ראשונה כניעה אך בדמויות של ללוש , בעיקר בפסלים אך גם במדיה האחרות התקרש רגע שהוא בין כניעה לסגידה, כאילו הוקפאה דמות בראשית השתחוות. הכניעה מקבלת אפוא טעם של רצון.
כשהוא מבודד את הראש והיד ההקשר הרליגיוזי מתחזק. ראש , מוטיב מרכזי בעבודה של ללוש מקבל כאן טיפול שונה מזה שהפך מזוהה אתו. בפסל קטן ראש שחור מקבל תווי פנים חזקים והופך למסכה של חרדה שמעלה על הדעת את מונק או פיסול אוקיאני או אפריקאי (שהיווה השראה ליוצרים מודרניים). ללוש מציב אותו כשמאחוריו ציור של כף יד פרושה , ספק כתר ספק היד שהכתה למוות. והניתוק והקיטוע מאיימים .

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

זרוע משופדת על מוט מתכת, יצוקה בקרעים שמעלים על הדעת יריעות גבס מגבירה את ההרגשה של צפייה בשרידי לוחמה מזוויעים, בהתעללות , במה שלא ניתן לעמוד בו. ללוש מקפיא את כל אלו, מהלך על חוט הדמיון המשוך בין זוועות לבין הדרך בה נראות רליקוויות, שרידי קדושים שמציגות איברים קטועים מחומרים יקרים שממסכים את המחשבה על בשר, ונפש, שסועים.
בצילומים, יפים מאד, מצלם ללוש יד פתוחה ומאחוריה דקל. ענף דקל הוא מה שמחזיקים מרטירים רבים ובאיקונוגרפיה הנוצרית הוא סמל ניצחון, חיי נצח ושלום, שלא היו להם בחייהם הארציים . אם נרצה , ללוש מראה את זיכרון

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

האגרוף כפי שניסח זאת עמיחי “ואל תשכחו שגם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות” (השיר השלישי על דיקי). והיד הפתוחה לעתים לא מספיקה לקיום.
התהייה על החיים והמוות, המחריד והטמיר, מוצבת כך שהיא כמו משפטי שירה על דף , שחור לבן בחלל מודרני, כלומר זה שיש בו את זיכרון האמונה ברציונליזם שאני כבר יודעים שהוא אמונה ככל האמונות.

אוצרת: איה לוריא
מוזיאון הרצליה רח’ הבנים 4, הרצליה

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram: smadarsheffi

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

Ofer Lellouche | Head and Hand

Ofer Lellouche ponders death in this well-considered, precise exhibit, in memory of his assistant Dan Bergstein. The exhibit makes present an in-depth contemplation of a phenomenon which can never be grasped although it affects every living being. It is espacially intriguing in the context of Israeli sculpture which is,to a great extant the history of memorial statuary . Lellouche explores and deconstructs the image of a male figure with his arms raised. The image is timeless, or atemporal, and the gesture can be easily deciphered. Despite its familiarity, the image is a crossroads of cultural assumptions from various historical eras, so that the exhibit is about analyzing the reading of the image no less than about the image itself.

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

The image of a man raising his arms continues numerous other male images, whether defined as a self-portrait or remaining an anonymous “Everyman,” as in many of Lellouche’s works. In the past, the figures of men (and women) he created had relaxed arms without a hint of action.
In the biblical story of the Israelites’ battle with the Amalekites, when Moses raised his arms the Israelites were victorious.IMG_4276 The body of the leader, the Lord’s messenger, shaped reality. A different faith-based perception is embodied in the orant figure, with arms raised in blessing or prayer, which became an iconographic emblem during the Early Christian era. The raised arms were considered an expression of one’s openness to receive a spiritual message. The immediate association to raised arms in the present era is surrender, but in Lellouche’s figures, especially in his sculptures but also in other mediums, a moment between surrender and worship has solidified, as if a figure that began to bow in surrender takes on another tone.

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

Ofer Lellouche | Head and Hand 2018

When Lellouche isolates the head and hand, the religious association becomes stronger. The head, a central motif in Lellouche’s oeuvre, is treated differently from in his other works. A small head in black becomes a mask of anxiety bringing to mind Munch, or Oceanic or African sculpture (which inspired modern artists). Lellouche places the head in front of a painting of an open palm, looking like a crown or perhaps a hand that struck a mortal blow. The disconnect and the severance are threatening.
The artist’s contemplation on life and death, so frightening and mysterious, is installed here like lines of a poem, in black and white in a modern space, a space which bears the memory of the belief in rationalism, which itself is as much of a religion as other belief systems.

Curator: Aya Lurie
Hezliya Museum

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram: smadarsheffi

IMG_4275

Posted in פיסול ומיצב, ציור, צילום | Comments Off on עופר ללוש | ראש ויד| Ofer Lellouche | Head and Hand

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art