וודאות של חוסר וודאות – אסף גאם הכהן | Asaf Gam Hacohen – Certainty of Uncertainty 

Asaf Gam Hacohen, Down Town TLV , 2016

דרך בגין, סמוך לבית הדר בתל אביב, הוא מהאזורים עליהם אומרים אנשי נדל”ן ותכנון עירוני שהם “בעלי פוטנציאל”. אסף גאם הכהן מצלם סצנות רחוב באזור המאובק, בו מצויה הגלריה בה מוצגת תערוכה זו.  הצופים , שנכנסו למרחב התרבותי המוגן, מוצאים עצמם מתבוננים בפנטזיה שאת מצעה, זירת ההתרחשות הקונקרטית שעל בסיסה נרקמה, הם  חוו מקרוב.
כבר שנים אחדות שגאם הכהן עוקב אחר מצב הבינים הממושך בין הזנחה להריסה לבנייה מחדש. הוא מתבונן ביומיומי, תר אחר תנועות העוברים ושבים, האינטראקציות ביניהם, ובינם  לבין האדריכלות, הסתמית משהו. החומריות בעבודותיו של גאם הכהן מכילה את המשתנה, החמקמק : תנועות האנשים, האור והזמן.

Asaf Gam Hacohen, , Door 2018 (augmented reality)

בעבודותיו בהיר עד כאב שאנו רואים פאסדה, ציפוי בוהק של דבר מה חומק.  הוא מתיך מספר דימוים  של אדריכלות ותנועה אנושית לפריים אחד. הדימוי אינו אמת, שהרי לא התרחש, אך גם אינו בדיה, שהרי, לפחות בחלקו, התרחש.כתַּצְרֵף רגעים, חיבור של מהלכי תנועה וזמן ,עבודתו של גאם הכהן מתקשרת לגופי העבודות של אמנים בינלאומיים כמו אנדראס גורסקי  (וישראלים כמו  ברי פרידלנדר ועילית אזולאי). הרגע המכריע[1], מושג מפתח בתפיסת הצילום המודרנית  התמוסס. בעידן הדיגיטלי כל רגע, בין אם התרחש או עוצב באמצעים אחרים, יכול להיות הרגע המכריע, על משקל קביעתו של יוזף בויס שכל אדם יכול להיות אמן.
המרחב האורבני הופך בדימוייו של גאם הכהן לחלל פנטסטי עתיר מתחים. ההצטברות וההחרפה של תחושות אלו ניכרות במהלך הכרונולוגי הקצר שנפרש בתערוכה. בעבודהDown town TLV  משנת 2016,  גאם הכהן מצלם את אותה פינת רחוב, פעמיים אחדות,  במידות שונות של נטייה אלכסונית. הרמיזה לרעידת אדמה, או נפילה פתאומית של המתבונן, נמצאת בתווך הסיוטים שניתנים לתיאור בהתייחס לעבר קולקטיבי או אישי. בעבודות מהשנה האחרונה גאם הכהן מותח את תמונות המציאות שהוא יוצר לעבר הבדיוני. בחזיתות בניינים משמימים בדרך בגין הוא מטפל כך שהם הופכים  לקוביות  חתוכות ,עם פריזמות כאבנים טובות, אך תחושתם כשל זכוכית, לעתים  פלסטיק, ולהם ניצוץ חלק וקר ועמיד ומלאכותי. העושר של האור המשתבר והצורות שחתוכות כמנסרות מעלה על הדעת  את אסתטיקת היוגנדסטיל הווינאי  הגאומטרי  הדשן של  גוסטב קלימט ויוזף הופמן אך ללא העומק, ללא הזיכרון שהיה גלום בו לאמנות הביזנטית , ומכאן ללא ההקשר הרליגיוזי שהיה כרוך בהם.  גאם הכהן מתמקד בקליפה, בשיריון המציאות. מבט מקרוב מגלה שבתוך הריחוק והקליפה נשמרים איים של ממשות, איים של חדות, כמעט מביכה, של הדימוי. מתוך הצילום שנעשה ברזולוציה גבוהה ביותר,  הוא מבודד נקודות: צמח, חלון , או קסדת אופניים. ההנחות המובנות  לגבי מרחק מתבטלות ומודגשת המלאכותיות של הפרוק לרבועים הבוהקים, המושלמים ההופכים קרעי מציאות למודל מנוכר.
בצילום  זווית נוספת של הכיכר הנפתחת לשדרות בגין, כיכר ששינתה את פניה מרחבת מבנה משרדים לכיכר למרגלות מלון המעוצב, גאם הכהן יוצר דיוקן של המרחב כמונומנטלי, חגיגי ומאיים. הדמויות הקטנות מקבלת איכות קפואה. הפיזור, הדמויות, מזכירות את תחושת האובדן במרחב ב”כיכר עיר”  פסלו של אלברטו ג’אקומטי (1947-48) שהפך אחד הסמלים למצב האנושי לאחר מלחמת העולם השנייה.
המקום שבין מודל למציאות, בין מה שנראה כמהדהד עבר לבין העתידני מעסיק את גאם הכהן כעת, שעה שהצילום מצוי בתהליך מתמיד של הגדרה מול טכנולוגיות הנוצרות חדשות לבקרים. בעבודת מציאות רבודה בה מצולמת  דלת, קיימת מידת משחקיות שנעדרת מהעבודות האחרות, הדלת העשויה כחלון זכוכית, ממנו ניבט נוף תל אביבי מאובק, מקבלת באמצעות אפליקציה  ייעודית שכבה נוספת, צבעונית יותר, חליפית. גאם הכהן  יוצר התרחשות בין הצופים למכשיר הטלפון החכם, מרחב שהפך זירה חשובה של קיום.
בעולם הדיגיטלי הוא מותח צורות לאבסטרקציה.המרחבים בעבודות של גאם הכהן, האדריכלות המשוטחת, המבהיקה נדמת כשכבה דקה וכוזבת,שכבת קרח שעלולה בכל רגע לקרוס .

וודאות של חוסר וודאות -המציאות כאופציה, מערבולת תפאורה וממשות, הוד וניכור.

ד”ר סמדר שפי , מאי 2019

גלריה המעבדה לצילום,  בדרך מנחם בגין 19, תל אביב

[1] “הרגע המכריע” היה שם ספרו שלHenri Cartier-Bresson  שראה אור בשנת 1952 ומאז נהיה מטבע לשון וקלישאה.

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 התאריכים לסיור  לביאנלה באיסטנבול שונו ל 18-22 ספטמבר לרגל הבחירות . התפנו שני מקומות בלבד. פרטים ב EXTRA MILE   03-5260084

סיור סיור ערב בתל – אביב
ZOOM במוזיאון הטבע וביקור באוסף פרטי מרהיב של אמנות מאפריקה.
– סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יום רביעי, 24  יולי  2019 , 20:30 – 18:00  

 –
הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה – התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה . ההדרכה עם מצגת ומפות . לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whatsapp ל 0507431106

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

 

Asaf Gam Hacohen, Beit Hadar , 2017

Asaf Gam Hacohen – Certainty of Uncertainty 

Derekh Begin (Begin Blvd.) – just next to Beit Hadar – an office building in Tel Aviv, is one of those areas that urban planners and realtors brand as “having potential”. Asaf Gam Hacohen takes photos of urban scenes of this dusty neighborhood where the gallery hosting the exhibit is located. The viewers, on entering the gallery, find themselves observing a fantasy based on the hustle and bustle of the outside.
In recent years, Gam Hacohen has been monitoring this state of continuous intermittent neglect, demolition and construction. He traces the movement of passersby, their interaction, and the relationship between them and the quite nondescript architecture. The materialism in his work captures variability and elusiveness: human movement, light and time.
His work reveals only a mere façade, a glossy veneer of something evasive. By fusing a number of images into one, a final frame is created. This frame is in fact not real, as it has not occurred, but at the same time is not entirely fictitious – for at least in part – some of it has indeed, occurred.
A collage of movement and time, Gam Hacohen’s work relates to bodies of work of internationally renowned artists as Andreas Gursky (and Israeli artists, as Barry Friedlander and Ilit Azulay). The decisive moment[1], a key term in the philosophy of modern photography has dissipated. In the digital era, any given moment, whether real or generated by other means, could be the decisive moment. It echoes Joseph Beuys’ determination that every person is an artist.
In Gam Hacohen’s artistic processes, urban landscape becomes a fantastic suspense-laden space. The accumulation and intensification of these sensitivities are eminent throughout the short time span that is unfolded in this exhibit. In “Downtown TLV” (2016), Gam Hacohen photographs the same cluster of buildings on the street corner from different diagonal angles. A hint of a tremor, whether an earthquake, or the sudden collapse of the viewer, exists in the heart of nightmares in reference to collective or personal history. In his recent work, Gam Hacohen stretches the images of reality towards fiction. He addresses the images of lackluster building façades on Derekh Begin so that the buildings morph into sliced cubes, or gem-like prisms, but seem like glass, or at times like plastic, having a cold, smooth, resistant, and artificial shimmer. The richness of the refracted light and the shapes fissured like prisms brings to mind the buoyant, geometric Viennese Jugendstil aesthetics of Gustav Klimt and Josef Hoffmann but lack the depth, and veiled reminiscence of Byzantine art. Thus, without the religious reference invested in their work one can see that Gam Hacohen focuses on the outer shell of reality.  A closer look reveals that within the distance isolated islands of reality, an almost acute sharpness of the image is preserved.  Employing extremely high-resolution photography, he isolates details – a plant, a window, or a bicycle helmet. Axiomatic assumptions of distance become trivial and the artificiality of the division of shiny, perfect squares, that take over the surface is highlighted; they become shredded bits of reality of an estranged representation.
In a photograph of an additional angle of the plaza that flows into Derekh Begin that has changed its character from serving as the square in front of the office buildings into a trendy piazza at the foot of the NYX boutique hotel, Gam Hacohen emboldens the space as monumental, festive and threatening. The small images are revealed at close range as secluded in architecture of a frozen quality. The refraction and fragility of each image, conjures up that feeling of loss as does “City Plaza”, a sculpture by Alberto Giacometti (1947-1948), that is considered one of the icons of the human condition after World War II.
In between model and reality, between echoes of the past and the futuristic, concerns Gam Hacohen at this time when photography is in a constant process of defining itself versus technologies that are reconceived time and time again. In a work of augmented reality, in which a door is photographed, there is a certain playfulness. The door – with a multi-paned glass window overlooks a sooty Tel-Aviv landscape – takes on another layer, both colorful and exchangeable – through a designated application. Gam Hacohen creates an interactivity between the viewers and smart phones; a place that has become a seminal arena of existence.
In a digital world, he stretches shapes to abstraction, keeping some hyper- realistic, melded into an image that leaves the viewers unsure of what the source is – is it a simulation or an edited photograph?
The vast space in Gam Hacohen’s work, its flattened architecture, gleaming flawlessly, resembles a thin, illusory layer that masks an abyss, as a layer of ice that might, at any given moment, crack.

The certainty of uncertainty – reality as optional, a whirlpool of imagery, splendor and alienation.

Dr. Smadar Sheffi, May, 2019

[1] “The Decisive Moment” was the name of Henri Cartier-Bresson’s book published in 1952 and has since been coined as a phrase in the world of photography.

 

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 התאריכים לסיור  לביאנלה באיסטנבול שונו ל 18-22 ספטמבר לרגל הבחירות . התפנו שני מקומות בלבד. פרטים ב EXTRA MILE   03-5260084

סיור סיור ערב בתל – אביב
ZOOM במוזיאון הטבע וביקור באוסף פרטי מרהיב של אמנות מאפריקה.
– סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יום רביעי, 24  יולי  2019 , 20:30 – 18:00  

 –
הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה – התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה . ההדרכה עם מצגת ומפות . לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whatsapp ל 0507431106

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

 

Posted in צילום | Tagged , , , , , , , , , | Comments Off on וודאות של חוסר וודאות – אסף גאם הכהן | Asaf Gam Hacohen – Certainty of Uncertainty 

מחשבות אחדות על “צבע טרי” ו”המקרר”, יוני  2019

סמיכות הזמנים בין “צבע טרי” שנסגר בשלושה ליוני  ואירוע האמנות ב”המקרר”  שנפתח שלושה ימים אחר כך הפכה השוואה מסוימת ביניהם לכמעט בלתי נמנעת, למרות ההבדלים הברורים. ההתכוונות המסחרית, התקצוב, המנגנון והיח”צ של “צבע טרי”, לטוב ולרע, הם ללא אח ורע באירועי אמנות חזותית בארץ. ב”חממת האמנים”, ליבו של יריד צבע טרי השתתפו השנה עשרים וחמישה אמנים במה שניסה, ורק לעיתים הצליח להיות, תערוכות יחיד קטנות. ב”מקרר” כחמישים אמנים הציגו בחלל המחוספס (עדיין) של אזור הקירור של השוק הסיטונאי, תערוכה אינטנסיבית. בחלקה שררה תחושת אקראיות כשל תערוכת בוגרים אך היו איים אחדים  בהם נוצר אותו פעפוע או  דיאלוג עקיף שהופך עבודות שמוצבות זו ליד זו לתערוכה.
הזכייה של אורן פישר בפרס “הפטיש ” של סותביס, הפרס הגדול של אמני החממה מעידה  על שמרנות שהרי הבחירה בפישר, שמציג עבודות טובות, היא אישור הקיים. מאחוריו תערוכות יחיד בגלריות מרכזיות, לרבות תערוכת יחיד ב”רוזנפלד” לפני למעלה משנתיים, והפעילות שלו כיזם חברה ואמנות מקבלת, בצדק גמור, הכרה נרחבת.

Oren Fischer, 2019

בין הפרויקטים בלטו הצילומים היפים של  סופי ברזון מקאי. בעבודות בשחור לבן היא הופכת לשירה, ומבכה,  את הטבע השרוף באזור הגבול עם עזה (השם המתפייט-מכובס “עוטף עזה” מעורר סלידה). כוחם של הצילומים ניכר באופן בו גם ברעש החזותי והאנושי של היריד הם גרמו להיעצר מולם ולהתבונן. העבודות של ברזון מקאי  מתקשרות לעבודות של דליה אמוץ ושמרתק לחשוב על ההשוואה ביניהן. זוהי, אגב אחת ההתייחסויות הפוליטיות הספציפיות למצב הישראלי הספורות ביריד.

Sofie Berzon MacKieת 2019

מיכאל ליאני הציג סדרה של ציורים העשויים סמלי מותגים. ביקורת החברה הצרכנית באמצעות שימושים כאלו נעשתה לא פעם בעבר (די לחשוב על יצירות האמנות שהשתמשו בדימויים שקשורים למקדונלדס, לרבות זו שלאחרונה שגרמה לסערה בחיפה) אבל הוא עושה זאת היטב והעבודה התאימה ככפפה ליריד.

Michael Liani, 2019

הרישומים של יבגניה נוביקובה היו מגופי העבודה הטובים ומעוררי הסקרנות. נוביקובה הוצגה רק בהזדמנויות ספורות עד כה ומעניין לראות לאן תתפתח. מאיה שהם ומשה רואס הם עוד שניים מהאמנים הבולטים.
“מיתות משונות” סדרת עבודות של תמר לב – און ב”מקרר” היא סידרה משובחת והייתה אחת העבודות הבולטות באירוע. היא הוצגה בחממת האמנים בצבע טרי ב 2016 ושם לא בהקה. “מיתות משונות” מורכבת מטקסטים קצרים (ולדידי מיותרים) ומדימויים שמדברים בשפה גרפית מודרנית שהשתבשה, ומשתבללת בתוך עצמה ומתפרקת לדימוים שמזכירים קונסטרוקטיביזם רוסי, ורישום מסורתי לצד צילומים ספק משפתחתים . קלידוסקופ הסיפורים, הזוגות שהופרדו, שנפרדו, שנטרפו בשיטפון ההיסטוריה מרתק.

Tamar Lev-On, 2016

עוד עבודות שבלטו באירוע הסימפטי:  “

Eshchar Hanoch Kliengbiel, 2019

מזג רע” מיצב של אלנה צ’רטי שטיין שדן בשינויי אקלים ובו המשיכה את השימוש בקלקר, חומר ששימש אותה לאחרונה בתערוכה ב”אלפרד” ; צילומי עבודות הקיר של אשחר קלינגבייל שמתעדים קילוף, וחריטה שהם חיפוש ונבירה וכתישה פנימית ; עבודה יפה של עומר שיזף (מהבוגרים המסקרנים של MFA בצלאל בשנה שעברה); והעבודה היפיפייה של רעי רביב. בלב חלל אפלולי, רחב ידים עומד פרח לבן ענק מואר בדרמטיות “בוהיניה מגוונת (רח’ העלייה, עפולה)”. רביב יצר רגע נורא ויפה , מוטציה מולבנת עצומת ממדים של פרח ורוד קטן שמדגישה ארוטיות (מייפלתורפ’כמובן עולה על הדעת ) ובו בזמן חניטה ומוות.

                                                                     ***

יהיה מורכב להסביר מדוע נצבט הלב לראות מכירת רישומים של אריה ארוך מתוך העיזבון כפרויקט ב”צבע טרי”. הרישומים נמכרו עם תעודות מהעיזבון וודאי שניתן להבין את המשפחה המממשת רכוש. בכל זאת הפניתי מבט וחשתי מבוכה על כך שאין גוף ממלכתי המטפל במצבים שכאלו, המשמר מורשת.

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 התאריכים לסיור  לביאנלה באיסטנבול שונו ל 18-22 ספטמבר לרגל הבחירות . התפנו שני מקומות בלבד. פרטים ב EXTRA MILE   03-5260084

סיור סיור ערב בתל – אביב
ביקור בחללים מיוחדים מאד ותערוכה חד פעמית
– סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יום רביעי, 19 יוני  2019 , 20:30 – 18:00  

 –
הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה – התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה . ההדרכה עם מצגת ומפות . לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whatsapp ל 0507431106

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

 

Rei Raviv “Bauhinia variegata (Hallia street , Afula)” 2019.

Reflections on “Fresh Paint”  and “Hamekarer”, June 2019

The timing of the closing of  Fresh Paint  Art fair , Tel Aviv, on June 3 and the Hamekarer art event three days later begs the almost inevitable comparison between the two.

Elena Ceretti Stein 2019

The Fresh Paint’s Artist Greenhouse, the heart of the fair, hosted 25 artists in an attempt that only sometimes succeeded in exhibiting small-scale solo shows. Hamekarer had about 50 artist participants showing their work in an intensive exhibition in the rough, unfinished space of Tel Aviv’s former wholesale produce market’s cold storage space.

Oren Fischer as the winner of the Greenhouse’s “plum” award – Sotheby’s “Under the Hammer Prize” – shows the fair’s conservative outlook, putting a stamp on what exists. Fischer is showing good pieces; his activism as a social activist artist justifiably receives broad recognition. Behind him are solo exhibitions by major galleries.

Outstanding among the projects are Sophie Barzun McKay’s poetic black and white photographs mourning the burnt natural landscape of the area bordering Gaza. The power of the photographs is visible in the way in which amidst the visual and human noise of the Fair, people stopped to look and contemplate the works.

Although there have been many artists whose paintings are a critique of consumer society, Michael Liani’s paintings made of logos does so very well. His work is perfectly fitted to the Fair.

Evgenia Novikova’s drawings were among the best and intriguing bodies of work. So far, Novikova has exhibited only a few times, but it is interesting to watch her further development. Maya Shoham and Moshe Roas are two other artists who stand out.

“Strange Deaths” by Tamar Lev-On at Hamekarer is a superb series comprised of short texts (which I thought were unneeded), with images speaking in a modern graphic language that was disrupted. The kaleidoscope of stories is fascinating, with pairs that were separated by force or by will, swept away in the flood of history.

Additional noticeable works in this well-done event were “Bad Temper,” by  Elena Ceretti Stein, an installation discussing climate change, continuing her use of Styrofoam seen in her work at the Alfred Gallery; and a beautiful work by Omer Sheizaf (one of last year’s Bezalel MFA graduates whose work was intriguing). In Rei Raviv’s lovely work, Bauhinia variegate (Ha’aliyah Street, Afula), a huge white flower, dramatically lit, stands at the center of a dim, large space. Raviv has created a terrible but beautiful moment, a huge-scale whitened mutation of a small pink flower emphasizing eroticism (of course, Mapplethorpe immediately comes to mind), simultaneously evoking embalming and death.

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 התאריכים לסיור  לביאנלה באיסטנבול שונו ל 18-22 ספטמבר לרגל הבחירות . התפנו שני מקומות בלבד. פרטים ב EXTRA MILE   03-5260084

סיור סיור ערב בתל – אביב
ביקור בחללים מיוחדים מאד ותערוכה חד פעמית
– סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יום רביעי, 19 יוני  2019 , 20:30 – 18:00  

 –
הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה – התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה . ההדרכה עם מצגת ומפות . לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whatsapp ל 0507431106

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

 

 

 

Posted in Uncategorized | Tagged , , , , , , , | Comments Off on מחשבות אחדות על “צבע טרי” ו”המקרר”, יוני  2019

עיצוב זיכרון, או פגישות עם נשים מיוחדות | Shaping memory / Meetings with remarkable women

פרופ’ נורית כנען- קדר ונחמה ריבלין הן שתי נשים מיוחדות שדרכי הצטלבה עם דרכן והן הלכו לעולמן. עם נורית היתה לי הכרות לאורך מעל עשרים שנים, ברמות משתנות של אינטנסיביות ותמיד עם חוט מחבר . עם נחמה הכרות קצרה , חמה, שגלשה מהמקצועי לעבר החברי במהירות מפתיעה ולא הספיקה להפוך ליותר מהתחלה מבטיחה.
שתי הערות לגבי אופנים בו יזכרו.

(ושימו לב שהמילה “דעתנית” אינה מופיעה בטקסטים – משום מה מילה זו משמשת כמעט אך ורק לגבי נשים.כשגבר משמיע את דעתו זה כנראה נתפס כטבעי.לגבי אישה זו אחת המחמאות שמקפלות בתוכן יותר מקמצוץ ביקורת)

                                                              ***

הערה על הספר “עם נורית: היסטוריון חוקר את אהבת חייו”, ב”ז קדר, (הוצאת כרמל, 2019)

פרופ’ נורית כנען -קדר הייתה מרצה שלי בתואר הראשון בתולדות האמנות ואח”כ המנחה של עבודת המאסטר. המאסטר שלי התארך מעבר למצופה: מה שהחל בשהות באוניברסיטה במינכן על מלגת מחקר שהייתה אמור להוביל למאסטר מהיר השתבש כליל בעקבות תאונת דרכים קשה שעברתי והעבודה הושלמה רק ארבע שנים לאחר המועד הצפוי. לאורך הזמן הזה היינו בקשר אינטנסיבי שגלש לא פעם לשיחות אישיות. שמעתי ממנה סיפורים שונים על חייה (היא הייתה מספרת סיפורים מחוננת) והתפעלתי תמיד כיצד לקחה את הלוז מתוכם כמקור לתובנות, בין היתר גם לקריאת אמנות.
הפרשייה העגומה של פרסום הספר אודותיה על ידי בן זוגה מעציבה. אעמיד דברים על דיוקם: למעט הפרק האחד שפורסם בעיתון, ועורר בי סלידה מידית, לא קראתי את הספר. יתכן ומדובר ביצירה ספרותית נדירה. מכל מקום, העובדה המקוממת היא שבעקבות הספר, הדיון הוא בשאלת מספר המאהבים שהיו לנורית והאם כן או לא סללה דרכה באקדמיה דרך חדר המיטות (כאסטרטגיה או בלית בררה).
פרופ’ כנען קדר הייתה חוקרת מהשורה הראשונה, מקורית ומעמיקה וכן, מלאת תשוקה. הייתה לה התלהבות מידבקת. בענייני פמיניזם –  היא בהחלט נשאה את הנס. לשמוע את כנען קידר מדברת על דמויות כמו אליאונור מאקווטניה היה להאזין לשיח פמיניסטי לוהב. כמו כולנו, היא לא הייתה מלאך, אך פריזמת חיי האהבה שלה, ענינה בלבד, אינה הפריזמה בה אני מרגישה שנכון שתיזכר.

                                                                             ***
נחמה ריבלין נכנסה ישר ללב. הייתה לי הזכות להכיר אותה בארוחת ערב בבית הנשיא ואחר כך התכתבנו במייל ו whatsapp, בעיקר על אמנות ועם גלישה קלה לחיים. ריגש, והפתיע והחמיא כשחלקה אותי את הציפיה שלה להשתלה. כשהתקשרה וביקשה לבקר בתערוכה “אני ואתה ” שאצרתי בבית ביאליק השמחה שלי ושל אנשי הבית הייתה רבה. היא הגיעה עם המלווה המסורה שלה, בלון חמצן וכיסא גלגלים (כן, בית ביאליק מונגש לחלוטין, עדיף בתיאום מראש) – בלי ביטחון ובלי רכב שרד.
אחרי פגישה לבבית עם צוות הבית, ועם איילת ביטן – שלונסקי, מנהלת ואוצרת ראשית של המתחם, ועם יקיר בן משה, עורך התרבות בבית, ששפט בפרס רעיית הנשיא לשירה עברית, ביקרנו בתערוכות. נחמה התבוננה עבודה, עבודה. במיוחד אהבה את המטוטלת שהציגה ליטל רובינשטיין ואת העבודה של ראפת חטאב בה יצר פאזל עם שורה משיר של ביאליק בעברית וערבית. בספריה ניהלנו שיחה על הרעיון ההומני מאחורי השיר “נדנדה” (“שנינו שקולים במאזנים בין הארץ לשמים”) ועל תוכניות האוצרות בפרויקט המחקרי, אמנות בקומה השנייה. היא התענינה בתערוכה “תפנים” של דנה יואלי ותכננה לבקר בתערוכה “קיקלון” של תומר ספיר שאז הייתה בהכנה ובקרוב תיסגר. למרבה הצער לא הספיקה.
ימים ספורים אחרי הבוקר שבילינו יחד עברה את ההשתלה המצופה.
הדברים שנכתבים אודותיה היום נכונים , ואינם בבחינת אחרי מות, קדושים אמור. היא הייתה אישה עם השכלה רחבה מאד, חריפה, מסבירת פנים, צנועה, אוהבת אנשים ואמנות.
נוחי בשלום, נחמה.

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
סיור ספטמבר לביאנלה באיסטנבול – SOLD OUT
סיור ערב בתל – אביב עם דר’ סמדר שפי
יום רביעי, 19 יוני  2019 , 20:30 – 18:00 – פרטים בקרוב .

הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה
התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה . ההדרכה עם מצגת ומפות . לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whatsapp ל 0507431106

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

 

­­­­

Shaping memory / Meetings with remarkable women

Posted on June 5, 2019 by Smadar Sheffi

The late Prof. Nurith Kenaan-Kedar and Nechama Rivlin are two remarkable women with whom I had the good fortune to cross paths. I had a decades-long acquaintance with Nurith on changing levels of intensity, but always with a connecting link. A short but very warm acquaintance with Nechama Rivlin changed from professional to social with surprising rapidity, but unfortunately we were not given enough time to become more than a promising beginning.

Two comments on modes of remembering these remarkable women.

(Please note: the word “opinionated” does not appear in the texts – this word is almost only used for women. When a man airs his opinion, apparently it is perceived as “natural.” When applied to women, it is one of those compliments that embodies hidden criticism).

***

A comment on B.Z. Kedar’s book, With Nurith: An historian researches the love of his life, (Carmel Publishing, 2019).

I met Prof. Nurith Kenaan-Kedar when she was the lecturer in my undergraduate art history course. She later became faculty advisor for my Master’s Degree, which extended far beyond what I expected. The degree that began with a stay at the University of Munich supported by a study grant which was supposed to ensure a rapid conclusion, went off track after I sustained a serious car accident, to be completed only four years later. Throughout this entire period, we were in intensive contact, which frequently drifted towards the personal. She was an extremely gifted storyteller, and she told me various stories about her life. I was always surprised at how she used their essence for insights on the reading of art, among others.

The affair surrounding the publication of the book by her partner is embarrassing and pathetic. To clarify, except for one chapter, which I found appalling, which was excerpted in a newspaper, I have not read the book. Perhaps it is an outstanding literary work; at any rate, it is infuriating, that  following publication, the discussion about Nurith was narrowed down to the number of lovers she had, and whether sexual liaisons paved her way to advance through academia, whether as chosen strategy or inevitable due to gender discrimination.

Prof. Kenaan-Kedar was a brilliant scholar, original, deep, and, yes, passionate. Her enthusiasm was contagious. In terms of feminism, she definitely held its banner high. Hearing her speak about historical figures such as Eleanor of Aquitaine was to listen to an inflammatory feminist discourse. Like all of us, she was no angel, but the prism of her private life is not the appropriate prism for her memory.

***

Nechama Rivlin stepped right into my heart. I had the privilege of meeting her at a dinner at the President’s Residence and following it we exchanged e-mails and Whatsapp messages, mainly about art, but extending into life. I was moved, surprised, and complimented when she confided in me that she was awaiting a lung transplant. When she called me to arrange a visit to the exhibit “Me and You” which I curated at the Bialik House Museum, the staff and I were extremely happy. Nechama arrived with her devoted escort, an oxygen canister and a wheelchair (the Museum is entirely accessible, preferably by appointment) – without security guards and without a limousine.

After heartfelt greetings to the staff, with Ayelet Bitan Shlonsky, Director and Chief Curator of the Bialik Complex, and Yakir Ben Moshe, its cultural programmer and member of the jury for the President’s Wife Hebrew Poetry Award, we toured the exhibition. Nechama observed each work carefully. She especially liked Lital Rubinstein’s Pendulum and Raafat Hattab’s puzzle made of Hebrew and Arabic lines from a poem by Bialik. In the Library, we discussed the humanism behind the poem “See Saw”(…”me and you, / both of us balanced on the scale between heaven and earth”) and the curatorial program for the research project “Art on the Second Floor.” She was interested in Dana Yoeli’s exhibit “Interior” and planned to visit the next exhibit, “Kikalon” by Tomer Sapir, then in preparation (soon to close). Unfortunately, she did not succeed. A few days after the memorable morning together, she underwent the long-awaited organ transplant.

The obituaries about her are accurate, and not posthumous praise. She was a woman with a very broad education, sharp-witted, welcoming, modest, who loved people and loved art.

Rest in peace, Nechama.

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
סיור ספטמבר לביאנלה באיסטנבול – SOLD OUT
סיור ערב בתל – אביב עם דר’ סמדר שפי
יום רביעי, 19 יוני  2019 , 20:30 – 18:00 – פרטים בקרוב .

הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה
התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה . ההדרכה עם מצגת ומפות . לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whatsapp ל 0507431106

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

 

 

Posted in Uncategorized | Comments Off on עיצוב זיכרון, או פגישות עם נשים מיוחדות | Shaping memory / Meetings with remarkable women

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art