Bezalel MFA Graduates 2019 תערוכת בוגרי התכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל

תערוכת בוגרי התואר השני בבצלאל היא תערוכה טובה, עם מספר עבודות מצוינות שמהווה התחלה מבטיחה לעונת תערוכות הבוגרים ומציבה רף גבוה למדי. רצינות, וסקרנות ניכרות בה היטב.

Dganit Ben Admon – The Hallway , 2019

מרבית העבודות הן מייצבים וכשהעבודה השלמה והבולטת ביותר היא “המסדרון” מיצב של דגנית בן אדמון בו הפכה מסדרון לאתר זיכרון מוזר, מאיים וחודר. המסדרון נצבע בחלקו התחתון בירוק בתי חולים, או מוסדות טיפולים מהעבר ובתוכו הציבה בן אדמון ערמות סדורות של מה שנראה ככריות או מושבים מרופדים בגבהים שונים, כמו שדה אסטלות קבורה, טוטמים של ריהוט שאולף לצורה רבועה אחידה, מאין מודלים של עיר דמיונית בה  בנינים   רכים ומרופדי.

Dganit Ben Admon – The Hallway , 2019

בעבודות סאונד ווידיאו היא מספרת את סיפור רעידת האדמה שפקדה את אגאדיר ב-29 בפברואר 1960, רעידת האדמה החזקה ביותר בתולדות מרוקו. שליש מאוכלוסיית העיר נספתה ועמם נמנו כל קרובי משפחתה של בן – אדמון שנותרו במרוקו אחרי עליית סבתה. הצרוף של האובייקטים המרופדים וסדורים, חלקם “חוצים” קירות, הסאונד והמסדרון המוארך עם הצבע שאמור להרגיע אך מקרין שיבוש עמוק הופך את המיצב לאפקטיבי מאד. בן אדמון הצליחה ליצור תחושה פיזית של חיפוש, אך גם של ריחוק. הצופים מוקפים בזיכרון, הולכים בין הערמות כמי שתרים אחר סימנים שיסבירו התרחשות שנשארת סתומה, סדורה בערימות המכתיבות מקצב תנועה מקוטע בחלל.
המחזור הנוכחי הוא האחרון ללמוד בבניין ברחוב סלמה 60. הבניין עתיד להפוך לפרויקט מגורים. חלק מהסטודנטים ניצלו את האפשרות ליצירת שינויים קיצוניים בחלל\ וכך בעבודה “אורבורוס” קדח ליאור תמים חור בין הקומה השנייה,

אורבורוס | ליאור תמים
מיצב סאונד, 2019

בה התערוכה, לקומה שמתחתיה ויצר מאין תיבת תהודה. הסאונד הבוקע ממה שנראה כמו ירידה למרתף חשוך, למקום מסתור, הוא צירופים רנדומליים של שמות עצם ושמות תואר אותם כאילו מלהגת בטן האדמה, כמהדהדת את חוסר ההיגיון המתגלה שוב ושוב על פניה. ויברציות מחזקות את ההרגשה של אפוקליפסה קרבה ששולטת בקובייה הלבנה שנבנתה סביב החור השחור. דימוי של חור שחור מתורגם כאן לצורה: העיגול במרכז החלל מקבל איכות כשל מסה כבדה שהאור בה נבלע והוא יונק את החיות מסביבתו . שם העבודה מתייחס לסמל הנחש או דקרון שזנבו בפיו , סמל מצרי עתיק שאומץ גם על ידי יונג. העבודה, עשויה היטב, מרשימה . היא מתקשרת לעבודות של אניש קאפור ומייק נלסון אך בהחלט יוצרת ציפייה לראות עבודות נוספות של תמים.
“כל הדברים שרציתי שתהיה” של נטע האוזר עוסק בבניין בצלאל. העבודה שנמצאת בתוך הבניין עם גופי תאורה גדולים שנראים כמו עמודי רפאים שקועים בקיר, על חזיתו עם משטחי דיקט וכמודל העומד בחלון הפונה לרחוב. היא מעצימה את קלידוסקופ הדעיכה – התפרקות – בנייה ששכיחים בתל אביב – עם איטומי דיקט על חלונות בבניין לצד מודל לבניין חדש, רגע מעבר שהוא כמפרק בגוף הזמן.

כל הדברים שרציתי שתהיה | נטע האוזר
מיצב תלוי מקום, 2019

עוד עבודה מרתקת היא עבודת הווידאו “ניצחון השמש העולה” של דניאלה מרוז. מרוז מתייחסת לתולדות המאה העשרים – למשטרים פשיסטיים ובמיוחד לנאציזם ולקומוניזם וכן לתנועות המודרניות שלא פעם התעוותו אידאולוגית. בסרט

שמראה מה שנראה כמשחקי אולימפיאדה שהשתבשה שחקנים לבושים במדים שמאזכרים תלבושות בתאטרון האוונגרדי של מלבייץ או אוסקר שלמר מופיעים, מתחרים בחלל שאינו נענה לחוקי הכבידה , חלקי גוף אחדים מוגדלים, מועצמים והאזכור של אמירות על עיצוב אדם חדש, על יצירת אדם – על (אוברמנש) מקבלים תרגום גרוטסקי. ההתייחסות לסרטי  לני ריפנשטל שעיצבה את הדימוי העצמי הנאצי ב  “ניצחון הרצון” ו”אולימפיה” ברור, וזאת לצד  רמיזות ל”ניצחון על השמש” של מלבייץ ולדימויי של סטלין (או כל רודן אחר) כשמש העמים. לצד אלו תחושת הקליפה שיש על הדימויים מעלה על הדעת את העבודות של מת’יו בארני או כריסטינה הופר.  צרוף הקצביות, וההומור הגרוטסקי -אסתטי המושחז מצוין.
“קונסומה” האפלה של שחר אפק נועזת באופן בו היא עוסקת בגוף כחומר ונוגעת בשאלות מוות ומטמורפוזה, ובפרימת הדיכוטומיה בין חי לצומח וחי ודומם. אפק ייצר ״קונסומה״ המכיל 23 רכיבים כמספר הכרומוזומים בגנום האנושי, וחד עם נוזל מעגבניות. הנוזל מוזרם במערכת המזכירה מערכת עירוי דם על פסל ברונזה דמוי לשון ההולך ומתחמצן, הולך ומשתנה מתכלה.
עוד בולטות “ערב- סאט” עבודת טלוויזיות וצלחות לווין של חנא קובטי (בהשפעה ניכרת של נאם גון פייק ); המיצב הנבון של רועי כהן שעוסק בסמלי ישראליות וכולל רגעים מלוטשים כמו הקרנת שיר מחריד של אוהדי בית”ר ירושלים שוויברציות ממנו מניעות גרגרי חומוס במגש מתכת; עבודות הצילום – אובייקטים של מתי אלמליח, המביט על מורשתו הצפון אפריקאית מתוך ההווה ויוצר התבוננות עמוקה בדיוקנאות וזיכרון הרבה מעבר לשאלת מוצא זה או אחר; המיצב של אברהם הרוש, ערמת קוביות בטון המשמש לבדיקת איכות ועוצמת החומר ומטרונום קפוא גם הוא מהעבודות שיישארו בזיכרון מתערוכת הבוגרים.

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
סיור ספטמבר לביאנלה באיסטנבול – SOLD OUT
סיור ערב בתל – אביב עם דר’ סמדר שפי
ביקור בתערוכת בוגרי התואר השני לאמנות בבצלאל
וביקור בסטודיו גבי קריכלי
יום רביעי, 22 מאי 2019 , 20:30 – 18:00
להרשמה שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם

הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה –
התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה . ההדרכה עם מצגת ומפות . לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whatsapp ל 0507431106

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

 

הדבר היחידי שאני זוכר זה את הים | מתי אלמליח
טכניקה מעורבת, 2019

Bezalel MFA Graduates’ 2019 

The Bezalel MFA Graduates’ exhibition is a good one, with several excellent works. It is a promising opening to the graduation season with its many shows, setting a very high bar.
Most of the works on view are installations. The Hallway, by Dganit Ben Admon, is the most complete work, and the one that stands out the most.

Bezalel MFA Graduates’

Ben Admon transformed a hallway into a strange, threatening, penetrating site of memory. She what look like pillows or upholstered seats of differing thicknesses in orderly stacks, creating a field similar to burial stelas, totems of furniture trained into a uniform square form. In sound and video works, she retells the story of the earthquake that struck Agadir on February 29, 1960 — the most severe earthquake in Morocco’s history. One third of the population perished, including all of Ben Admon’s relatives remaining in Morocco after her grandmother immigrated to Israel.
The current graduating class is the last to study in the building at 60 Salameh, soon to be turned into a residential project. Some of the students took advantage of the opportunity to make extreme changes in the space. For example, in Ouroboros, Lior Tamim drilled a hole between the second floor hosting the exhibition and the floor underneath, creating a kind of resonance box. Its vibrations reinforce the feeling of an impending apocalypse overtaking the white cube constructed around the black hole.

Arab-Sat by Hana Qubty

Another fascinating artwork is the video Victory of the Rising Sun by Daniella Meroz, who refers to the history of the 20th century, with its dictatorships, Fascist regimes, especially Nazism and Communism, as well as modern regimes that frequently pervert ideologies. Her references to Leni Riefenstahl’s films Triumph of the Will and Olympia are clear, but there are also hints at Victory over the Sun by Malevich and the image of Stalin (and all dictators) as the “sun of the people.” This is a rhythmic, interesting work with sharpened, grotesque humor.
Other outstanding works are Arab-Sat by Hana Qubty comprised of a television and satellite dishes (with the obvious influence of Nam June Paik); Roy Cohen’s intelligent installation engaging in symbols of Israeli-ness;

Avraham Harush’s installationof concrete cubes used in quality control.

Mati Elmaliach’s photographic works, interrogating his North African heritage; Avraham Harush’s installation of piles of concrete cubes used in quality control. The intensity of the latter’s material and the frozen metronome are also works which will remain in my memory.

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
סיור ספטמבר לביאנלה באיסטנבול – SOLD OUT
סיור ערב בתל – אביב עם דר’ סמדר שפי
ביקור בתערוכת בוגרי התואר השני לאמנות בבצלאל
וביקור בסטודיו גבי קריכלי
יום רביעי, 22 מאי 2019 , 20:30 – 18:00
להרשמה שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם
הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה –
התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה . ההדרכה עם מצגת ומפות . לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whatsapp ל 0507431106

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

מתי אלמליח

Posted in Uncategorized | Tagged , , , , , , , , | Comments Off on Bezalel MFA Graduates 2019 תערוכת בוגרי התכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל

הביאנלה בוונציה 2019 – הביתן האמריקאי והביתן רוסי

הביתן האמריקאי והביתן הרוסי, היו הבולטים והמעניינים  מהביתנים הלאומיים שביקרתי ביום הראשון של ימי הצפייה המקצועיים בביאנלה ה 58 בוונציה. עם מטען סימבולי עצום (שקורא לניתוח נפרד) ושוני שכאילו נכתב לפי קווי קלישאות לאומיות, קשה לחשוב על הנגדה גדולה יותר.
בביתן האמריקאי מרטין פוריור  , אמן אפרו אמריקאי משובח (וכדאי לזכור שגם מארק ברדפורד , הנציג ב 2017 היה אפרו אמריקאי) מציג תחת הכותרת “Liberty/Libertà” תערוכת פיסול חכמה שכולה התייחסות להיסטוריית

Martin Puryear’s Swallowed Sun (Monstrance and Volute) (2019) US Pavilion in Venice,

השחורים בארה”ב ובאמריקה . הוא כמעט מסתיר את חזית בניין הביתן המעוצב בדומה לביתו של תומס ג’פרסון , נשיא אמריקאי וסוחר עבדים ומציב בחצר מה שנראה כמו קרן יער או ספירלה , התייחסות לקריאה לחופש ופתלתלות ההיסטוריה . בפנים פסל המוקדש לזכרה של Sally Hemings ,שפחה שהפכה לפילגשו של ג’פרסון, פסל לפי כובע

Martin Puryear,A Column for Sally Hemings

חיילים ממלחמת האזרחים האמריקאית , כרכרה של חלוצים – כובשים אמריקאים ועוד משרטטים תמונה של התבוננות היסטורית. פורייר שפועל בתקופה בה הגזענות מרימה ראש וארה”ב של טראמפ דורסת ערכים ליברלים יצר ביתן מורכב. שפתו האמנותית יפיפייה , צרוף מלוטש של מינימליזם, דה קונסטרוקטיביזם ואימוץ שפה קלאסית שמהדהדת את וונציה עצמה.
הביתן הרוסי סוחף, מרשים, בארוקי, מיצב שערכו הכולל עולה בהרבה על סך חלקיו – הקומה התחתונה חלשה בהרבה מהקומה העליונה- ועדיין מדובר בביתן אינטליגנטי, אניגמטי, ומרגש.

Lc. 15: 11-32 – detail of installation Alexander Sokurov

אלכסנדר סוקרוב Alexander Sokurov  הבמאי של “תיבה רוסית” סרט היסטורי ניסיוני מ 2002 שצולם כולו ב בארמון החורף של מוזיאון ההרמיטאז’ הממלכתי בסן פטרסבורג , חוזר ועוסק באותו מקום . שם התערוכה Lc. 15: 11-32 הוא פיסקה מהברית החדשה המספרת את משל הבן האובד, נושא ציור של רמברנדט בשם זה הנחשב לאחד מיצירות המופת החשובות בהרמיטאז. סוקרוב  מציב פסלים שהם רפרודוקציות של פסלים מההרמיטאז , סטודיו של אמן רנסנס מדומיין וסרטי ווידיאו העוסקים בסיוט מלחמות עכשווי יחד . החוויה הטוטאלית אופראית באופייה ובסדר הגודל. עם פיסול משובח , משחקי תאורה ומראות ועבודות סאונד מתקבלת חוויה חזקה שמהלכת על סף הקיטש, סף ההגזמה , חוצה אותו לא פעם ,ומצליחה להיות מפעימה . דומה שכל המורשת הרוסית המודרנית מגוגול ועד בולגקוב דרך רודשנקו , מאיקובסקי ואחמטובה, רחמנינוף, ורימסקי קורסקוב   וסרגיי איזנשטיין נפגשת כאן עם רוחות הרנסנס והבארוק ומתבוננות, מרוחקות, בהווה.

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
סיור ספטמבר לביאנלה באיסטנבול – SOLD OUT
סיור ערב בתל – אביב עם דר’ סמדר שפי
ביקור בתערוכת בוגרי התואר השני לאמנות בבצלאל
וביקור בסטודיו גבי קריכלי
יום רביעי, 22 מאי 2019 , 20:30 – 18:00
להרשמה שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם

הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה – התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה . ההדרכה עם מצגת ומפות . לתיאום תתקשרו או שילחו Whatsapp ל 0507431106 

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

At the Venice Biennale 2019 – The American Pavilion and the Russian Pavilion

The American and Russian pavilions were the most outstanding and interesting national pavilions I visited on my first day of viewing the 58th Biennale di Venezia. It is difficult to imagine a greater contrast than the two pavilions, each with a tremendous symbolic weight (calling out for a separate analysis) and differences seemingly scripted to national clichés.
Martin Puryear, a superb African American artist, is representing the USA with an excellent sculpture exhibition, “Liberty/Libertà.” (Let’s remember that the American pavilion in 2017 also featured an African American artist – Mark Bradford). Puryear’s exhibit focuses on the history of African Americans.

Martin Puryear,

He created a piece almost entirely concealing the entrance to the pavilion in the shape of Monticello, home of US President Thomas Jefferson, who was also a slaveholder. Puryear installed what seems like a French horn or a spiral, referring to the freedom of reading history and its tortuous windings. Inside is a statue dedicated to Sally Hemmings, the slave who became Jefferson’s mistress; a sculpture based on soldiers’ hats in the Civil War; a pioneer wagon (pioneers as the American occupiers), and other sculptures, delineating a picture of the observation of history.
Puryear, working in the Trump era when racism is rearing its head and liberal values are being trampled, has created a complex pavilion. His beautiful artistic language is a polished combination of minimalism, deconstructivism, and adopted classical language resonating with Venice itself.
The Russian pavilion is sweeping, impressive, and baroque, with the whole greater than the sum of its parts. Although the lower level is much weaker than the upper level, this is still an intelligent, enigmatic, and exciting exhibition.
Alexander Sokurov, director of the experimental historical film Russian Ark, filmed entirely in the State Hermitage Museum in St. Petersburg, returns to engage in the same place. The title of the exhibition, Lc. 15:11-32, refers to the parable of the prodigal son from the New Testament. Rembrandt’s painting of this name is considered one of the masterpieces in the Hermitage. Sokurov’s installation brings together reproductions of the sculptures from the Hermitage, an imagined Renaissance artist’s studio, and videos on nightmarish of contemporary wars. The totality of the experience is operatic in character and scale. With its superb sculptures, play of lights and mirrors and sound, an intense experience ensues, bordering on kitsch yet managing to avoid it, succeeds in being very exciting. It seems that the entire heritage of modern Russia, from Gogol to Bulgakov through Rodchekno, Mayakovsky and Akhmatova, Rachmaninoff and Rimsky-Korsakov and Eisenstein encounter the spirits of the Renaissance and Baroque, as they observe the present from a distance.

Posted in Evants | Tagged , , , , , , , , , | Comments Off on הביאנלה בוונציה 2019 – הביתן האמריקאי והביתן רוסי

ex-sisto – משה רואס|Moshe Roas / Ex-Sisto

כמו סירה טרופה, הערסל  הגדול התלוי בתערוכתו של משה רואס. קונגלומרט של זיכרונות, כאב, אגדות, אמונות, תקוות וגעגוע שעלו על שרטון המציאות. הנדנוד העדין, הקשרי הערסול, והרחם שעולים מהתנועה והצורה המעוגלת נדמים כניסיונות, מהוססים, להקהות את העוקץ, להמתיק את הגלולה של סוף.

Moshe Roas Ex-Sisto 2019
(photo: Carmit Hassine)

רואס ממשיך בתערוכה את המהלך שהציג בתערוכת בוגרי לימודי ההמשך במדרשה בקיץ  2018 . The Window  במיוחד ממשיך הסירה-ערסל עבודה תלויה שגם בה צבר החומרים יצר  קשר גורדי שאינו ניתן להתרה. כאן, רואס מפתח את השפה ומדגיש את המרכיב הקינטי, ואתו את ממד הזמן המחזורי.
התנועה, כמו חומריות העבודה, צומחת מגו, ממחווה מכוון או מקרי, ולא ממקור מכני. טקסטיל, וצמחים ,פיסות עץ ומתכת ושאריות גוף חי כמו שריון צב  או מה שנראה כחלקי גוף של בובות מסמרטוטים יוצרים את מה שנראה כמפה טופוגרפית של נפש פצועה.
הקשרי תולדות האמנות העולים מהעבודה, הם באופן מעניין, בעיקר מודרניים: הפופ של רוברט ראשונברג, האקלקטיות של פרנץ ווסט, וארנסטו נטו שהשפעותיהם ניכרו כבר בפיסול שהציג בקיץ שעבר, וגם פיסול הטקסטיל של לואיז בורזואה ומייק קלי, במיוחד חיות הצעצוע המרוטשות. באסוציאציה רחוקה יתר מהדהדת  בעבודה רפסודת המדוזה (Le Radeau de la Méduse) של  תאודור ז’ריקו, מ 1818. הציור, מהמוכרים ביותר מהמאה ה 19, אמנם מתייחס להיסטוריה הפרטיקולרית של ניצולי סירה שעלתה על שרטון והופקרו לגורלם ב ,1816 אך נקרא כתיאור מצב קיצוני של היזקקות, ייאוש ומוות.

Moshe Roas Ex-Sisto 2019
(photo: Carmit Hassine)

מעניין לחשוב על העבודות של רואס במקביל לעבודות עבודות של דוד בן-הרא”ש, חלק מהעבודות של עדן בנט ושל תכלת רם  ואמנים נוספים שהוצגו בשנתיים האחרונות. במבט כולל נראה שמתנסחת כעת שפה של פיסול ששונה מהותית ממה שזוהה בעבר כפיסול מקומי.

אוצר: ניר הרמט
‘מקום לאמנות’ בקרית המלאכה,  שביל המרץ 6 תל אביב, 03.6725124
שעות פתיחה: ב’ – ה’ 18:00 – 11:00, ו’ – ש’ 14:00 – 10:00 או בתיאום מראש.

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

סיור ספטמבר  לביאנלה באיסטנבול – SOLD OUT 

סיור ערב בתל – אביב עם דר’ סמדר שפי
ביקור בתערוכת בוגרי התואר השני לאמנות בבצלאל
וביקור בסטודיו גבי קריכלי
יום רביעי, 22 מאי 2019 , 20:30 – 18:00
 להרשמה שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם 

 עקבו אחרי באינסטגרם- החל מיום רביעי פוסטים וסטורי מהביאנלה בוונציה   https://www.instagram.com/smadarsheffi/

 

Moshe Roas Ex-Sisto 2019
(photo: Carmit Hassine)

 

Moshe Roas / Ex-Sisto

Like a ship gone aground, Moshe Roas’s large hammock, is a conglomerate of memories, pain, legends, beliefs, hopes and yearning wrecked on the reef of reality. The gentle rocking, the contexts of cradling and the womb arising from the movement and rounded form seem experimental, hesitant, dulling the sharp edges and sweetening the pill of the End.

Moshe Roas Ex-Sisto 2019
(photo: Carmit Hassine)

The movement, like the work’s materiality, is an outgrowth of the body, from a deliberate or chance gesture, and not from a mechanical source. Textile, plants, pieces of wood and metal with remnants of a living body like a tortoise shell or what seem to be rag puppets create a topography of a wounded soul. Art historical contexts arising from the work are, interestingly, mainly modern: Robert Rauschenberg’s Pop Art, Franz West’s eclecticism, Ernesto Neto’s influence (already evident in last summer’s sculptures by Roas) as well as Mike Kelley and Louise Bourgeois’s textile sculptures, especially the ripped stuffed animal installations. A more distant association resonates with Géricault’s The Raft of the Medusa (1818). Although the painting, one of the most famous of the 19th century, refers to the particular story of the survivors of a shipwreck in 1816 who were left to their fate, it was read as the description of an extreme situation of need, despair, and death.

Curator: Nir Harmat

ים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

סיור ספטמבר  לביאנלה באיסטנבול – SOLD OUT 

סיור ערב בתל – אביב עם דר’ סמדר שפי
ביקור בתערוכת בוגרי התואר השני לאמנות בבצלאל
וביקור בסטודיו גבי קריכלי
יום רביעי, 22 מאי 2019 , 20:30 – 18:00
 להרשמה שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם 

 עקבו אחרי באינסטגרם- החל מיום רביעי פוסטים וסטורי מהביאנלה בוונציה   https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Posted in Video | Tagged , , , , , , , , , , , , | Comments Off on ex-sisto – משה רואס|Moshe Roas / Ex-Sisto

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art