ZOOM 2019 אמנים ישראלים צעירים |ZOOM 2019 – Young Israeli Artists

תערוכת זום 2019 מוצגת במוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט. הפרדוכס מובנה לתלפיות : תערוכת האמנות של פרויקט שנועד לתת במה “לאמנים צעירים מצטיינים” (לשון הקטלוג) נערך במוזיאון שהאנכרוניזם שלו זועק לשמים. ההקמה  (ב2018 ) של מוזיאון טבע עמוס פוחלצים (חיות מתות) , שהדימוי המוביל שלו לאירועי הקיץ הוא לא פחות מצייד פרפרים, מופרך ופרובינציאלי באופן מקומם ממש.נראה שהמטרה המרכזית של הבניין הענק הייתה להיות “כמו :כמו המוזיאון לטבע בלונדון  ( נוסד 1756 ) או בניו יורק (שאבן הפינה שלו הונחה ב 1874 ). כיום ,כשאמצעי ההדמיה משובחים ומתפתחים אין מניעה  ליצור מוזיאון טבע שאינו בית קברות גדול ממדים . המוזיאון המצוחצח חסר אפילו את החן האפלולי משהו שיש למוזיאוני הטבע הוותיקים בארץ, בית חנקין (1949) , בית אוסישקין בקיבוץ דן 1955  ומוזיאון הטבע בירושלים (1962) .

Shmuel Goldstein, Mobqueens, 2018

ההצבה בתוך החלל טעון הבעיות יכולה להיות מעניינת אך רק חלק קטן מ”זום” מתייחס לחלל בו הוא נמצא ומפיק ממנו משהו שהוא מעבר למרחב ממוזג היטב. התערוכה היא הקבץ עבודות של בוגרי אקדמיות לאמנות משלוש השנים האחרונות שרובן הוצגו כעבודות גמר  בתערוכות הבוגרים השונות . יש מעט הפתעות  אך בהחלט לא מעט עבודות שכדאי לראות . מבחינת התפתחות אמנים זו במידה רבה הפחות מעניינת – עבודות הגמר נעשות בהשפעה ניכרת של מורים ומסגרות והשאלה המעניינת יותר היא לא היכן הבוגרים מיד עם סיום הלימודים אלא כעבור חמש שנים , אחרי שהחלו ליצור מתוך מטענים שהתגבשו מחוץ לכותלי מוסד זה או אחר .הסרט “נדבקת” של מורן אסרף הוא יצירה מצוינת שאכן מתחזקת בשל ההצבה שלה במרחב סרטי וידיאו על טבע , במיוחד חיים תת מיימים.

אסרף היא אמנית שהעיסוק שלה בפמיניזם מרתק וכך גם השימוש שלה בחומרים. היא  מזוהה עם  עבודות צמר פלדה וספוגים( “סקוץ”’) . ב”נדבקת” היא משתמשת בסוכריות צבעוניות זולות, עתירות צבעי מאכל ומודבקות על שוקולד שמכסה קטע מפניה . הסוכריות הן אלו שמשתמשים בקישוטי עוגות לילדים , אסתטיקה צבעונית , צעקנית, פשוטה.  בהקשר מוזיאון הטבע הסוכריות נראות כאלמוגים שהשתבשו והעין שנפקחת חליפות כחיה תת ימית מוזרה , דוחה ומושכת . הקירבה לפרקטיקה של פורנוגרפיה מרתקת : אסרף מצמצמת הוויה נשית לעין ללא רגשות, ללא חיים אינטלקטואלים , הופכת אותה לחפץ מפורכס . השפע , המתיקות החונקת שאפשר כמעט לחוש בה מכבידה על האפשרות להשיר מבט , מגבילה את החופש של העין להביט ולנדוד. אסרף ממשיכה את המסורת הארוכה של שימוש במזון בעבודות ווידיאו הדנות בפמיניזם בהם “המטבח” של מרתה רוסלר Martha Rosler, Semiotics of the Kitchen (1975), או המזון הבסיסי וקריאה וולגרית שלו כמו של ב Sarah Lucas, Two Fried Eggs and a Kebab, 1992.אסרף הפכה עצמה למאין “הפתעה “בתוך עוגה, דימוי של פורנו ומרומז יחד עם כל המשמעויות הנוספות של עין מעין ההשגחה ועד עין הרע . ראי הנפש כורעת תחת העומס המחניק של מתיקות , עודפות וריסון ההופך את פקיחת העין , לראות, לחוש , להתבונן לפעולה מאתגרת.
המיצב חדר המגורים של ג’נאת אמארה ובו וידיאו בו היא עושה שימוש  בתבנית של סרטי שהידים הוא עוד עבודה בולטת .בווידאו אישה מדברת על רצונה להשתחרר ממסגרת חייה הביתית שמרנית אך גם דבקה בה .”כל הדברים שראיתי” של נגה מזרחי מורכבת ממנגנוני שעונים מתקתקים שיוצרים את שם העבודה בברייל. זו עבודה קונספטואלית מעניינת צרוף של דיבור על עיוורון , שליטה וזמן ובכך היא יוצאת דופן בשורת העבודות המעוגנות כל כך בהוויה

Jannat Amara, 2018

המקומית .  יובל אצילי מציג עבודות אחדות שמעידות על איכות ומעודנות של עבודותיו . “מריונטה וחן” דיפטיך ווידאו של נער שיכור וציפור מתה שמופעלת כמריונטה, דוחה , מקסים, ניהיליסטי . ההשפעה של פסי גירש , מורתו של אצילי מורגשת היטב . גם ה”מובקווינס” אוביקטים כמעט אבסורדיים שיוצר שמואל גולדשטיין מעניינים . השם הוא צרוף של טבעת מביוס (צורה דו-ממדית שיש לה צד אחד בלבד) והמילה דראגקווין . הם מזכירים את האובייקטים של מרת אופנהיים ולא פחות  מאשר את בובות הפוני ארוכות השער המלאכותי שפופולריים כבר שנים כנלווים לברבי.
המוזיאון המוזר עם התערוכה המשתנה מבחינה איכות מקבל ברגעיו הטובים משהו מתחושת “חדרי הפלאות ” שניקדו את אירופה החל במאה ה16 , בחלקים אחרים נותר רק לתמוה , שוב, על   מבנה מוזיאון הטבע ותכניו הקבועים .

אוצרות גילה לימון, טל בלכר

 סיור ערב בתל – אביב
– סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
  רביעי, 21  אוגוסט 2019

לפרטים והרשמה שילחו Whatsapp ל 0507431106


הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה – התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה. לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whats app ל 0507431106

בעקבות שינוי מועד הנסיעה עכב  הבחירות :
התפנו שני מקומות אחרונים לסיור לביאנלה באיסטנבול
18-22 ספטמבר 2019
בהדרכת ד”ר סמדר שפי   

לפרטים והרשמה  לפנות לדניס או גל בטלפון  03-5260084    או במייל  mailto:denise@rimon-tours.co.il

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

ZOOM 2019 – Young Israeli Artists

This year’s exhibition venue is the Steinhardt Museum of Natural History, of the Tel Aviv University. Paradoxically, the project intended to provide a platform for outstanding young Israeli artists (as stated in the catalog) is being held in a museum which is practically the embodiment of anachronism. The Nature Museum, established in 2018, overloaded with   taxidermy exhibits (stuffed dead animals), whose branding image for their summer activities is none other than a butterfly catcher, is provincial beyond imagining, in a truly enraging way.

Shmuel Goldstein, Mobqueens, 2018

Installing the young artists’ work in such a space could be interesting, but only a small portion of the ZOOM participants refer to the venue to get something more out of the place than merely a well-airconditioned space.

Moran Asraf’s video Sticking (2018) is an excellent piece, which becomes stronger due to its placement in the area where nature films are screened, especially underwater creatures. Asraf is an artist whose engagement with feminism and with materials is fascinating. Her previous artworks were made of steel wool and Scotchbrite scouring pads. In Sticking, Asraf uses cheap colorful cake decorating dots with lots of food coloring, stuck to chocolate spread over part of her face. In the context of the Nature Museum, the candies look like disrupted corals, while the blinking eye seems like a strange underwater inhabitant, simultaneously attractive and repulsive. The closeness to pornography is evident as she compresses the female experience into an emotionless eye. Asraf continues the long tradition of using food in video art alluding to feminist issues, such as Martha Rosler’s Semiotics of the Kitchen (1975), or Sarah Lucas’s vulgar reading of the basic food items Two Fried Eggs and a Kebab in her 1992 video with that title.  

Jannat Amara’s installation Living Room includes a video using the template of the shahid declaration, another outstanding work in the exhibition. In the video she talks about her desire to be free of the conservative domestic role placed on her. Noga Mizrahi’s All the Things I Saw is composed of ticking clock mechanisms forming the title of the work in Braille. This is an interesting conceptual work which combines the addressing of sight, control, and time, thus she is the exception to the works so anchored in the local experience.

 סיור ערב בתל – אביב
– סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
  רביעי, 21  אוגוסט 2019

לפרטים והרשמה שילחו Whatsapp ל 0507431106


הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה – התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה. לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whats app ל 0507431106

בעקבות שינוי מועד הנסיעה עכב  הבחירות :
התפנו שני מקומות אחרונים לסיור לביאנלה באיסטנבול
18-22 ספטמבר 2019
בהדרכת ד”ר סמדר שפי   

לפרטים והרשמה  לפנות לדניס או גל בטלפון  03-5260084    או במייל  mailto:denise@rimon-tours.co.il

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Posted in Uncategorized | Comments Off on ZOOM 2019 אמנים ישראלים צעירים |ZOOM 2019 – Young Israeli Artists

תערוכת בוגרי בית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר 2019 ’Shenkar graduates

 שלוש שנים אחרי פרשת הצנזור  העצמי המביש שהופעל בשנקר על ידי ההנהלה, ברשות יולי תמיר ובלי שאנשי מחלקת האמנות יעלו על בריקדות,   תערוכת בוגרי בית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר השנה מציגה  עבודות שיש להן הקשר פוליטי מובהק. יתכן והתערוכה הייתה  נתפסת כמלהיבה יותר לולא עמדה בצל התערוכה הטובה שהעמידה השנה המחלקה לאמנות בבצלאל. את הכותרות (המעטות) קיבלה עבודה דקלרטיבית, במידה רבה אנקדוטה, שיצרה  אלנה שטלצר. המדובר בחנית ענק החודרת את חזית הבניין עוברת דרך הרצפה, ובולטת מגגו כמו  תורן עליו התנוסס דגל שחור. הפרסום נבע בעיקר מדרישה לא נבונה  של עיריית רמת גן להסיר את הדגל.

              מיצב  של לובנא עוידאת היא העבודה הבולטת בתערוכה. לצד ברכת תפוחים   צפים בזרמי מים, ניצבים מבני עץ עשוי שכבות ומכופף לגלים וצורות המעלות על הדעת אדריכלות (או ריהוט סקנדינבי של שנות ה 50 וה 60) לחלק מחוברים כלי מלאכה בעץ כמו כליבה גדולה, ובצד ניצבת ערמת ארגזי קרטון לבנים עם תפוחים. כוחה של 

העבודה בכך שהקריאה הפוליטית, הבעלות על מה שטופח כמותג של תפוחי רמת הגולן הוא רק אחת האופציות. עוידאת היא מהקהילה הדרוזית בגולן  החיה במקום מאז המאה ה 15. כיום רק חלקם אזרחי ישראל. היא משתמשת בתפוחים, המזוהים כגידול ויצוא דרוזי מרכזי, להתבוננות בשאלת זהות.  על התפוחים שהיא מציגה את אין מדבקת מותג והמיצב מרמז לבית אריזה. בעבודה היפה הפועלת על כל החושים, עם רחש מים וריח תפוחים, עוידאת מפנה מבט לשאלת הזהות והשייכות  הדרוזית אבל גם לשאלות של שימור סביבה ומלאכות מסורתיות. התפוח נושא על כתפיו המעוגלות מיתוסים מפרי עץ הדעת מחולל החטא הקדמון, תפוח שהמריבה הובילה למשפט פריס (ומלחמת טרויה), דרך תפוח המוות המורעל של

Lobna Awidat , 2019

שלגיה,  תפוח הסיכון והדיוק של ולהלם טל, וכמובן התפוח של ניוטון. עוידאת הופכת אותו  למקבילה לתפוז ולצבר שהפכו סמלי שהבעלות הסימבולית  עליהם הפכה למחלוקת בין יהודים ללא יהודים. שטים במים הם מכניסים משהו מזיכרון הסרטים הבארוקיים – מצמיתים של פיטר גרינאווי (מ”טובעים במספרים” ועד  A Zed and Two Noughts)   אבל גם של  ברכות הכלים הצפים כשל Céleste Boursier-Mougenot הצרפתי. יחד עם עבודות העץ היפיפיות עוידאת יוצרת סביבה מתעתעת, שובת לב וטורדת.

עוד גופי עבודה בולטים הם הציור של אימרי פניאל העוסק במיניות מודחקת בחברה הדתית היהודית ממבט גברי .

Elad Amsalem ,2019

העבודות הצבעוניות מאד (אם השפעה ניכרת של Njideka Akunyili Crosby   וגם אלה אמיתי סדובסקי) , והציורים הגדולים של אלעד אמסלם שיהיה מסקרן מאד לראות לאן יתפתחו. הציורים של אמסלם  על לוחות דיקט גדולים מאד אמנם מאופיינים בסגנון הפיגורטיביות “הגמישה”, זו שבין שי אזולאי, יוסי קריספל, זויה צרקסקי ואחרים הפך למכנה משותף , מאפיין דורי אך יש בהם עוצמה ומאפיין נוסף, קומפוזציוני בעיקר שמייחד אותם. הפיסול של עבד אלמג’יד שלבי

Abed Elmajid Shalabi, 2019

מרתק. הוא עושה שימוש בחומרי בניה וכלים סניטריים באסתטיקה של חדרי כושר ויוצר דיוקן מודרני של איש ללא תכונות, תולדה של מסעות מיתוג ופרסום.  גני לבדב מציגה ווידיאו על ניילון נצמד. דמות אישה נושמת, נאבקת על הנשימה המוקרנת על החומר הטעון במוות ומחנק יוצרת דימוי מסויט של אסון ממשמש.

אוצרים :חנה פרוינד-שרתוק, גל וינשטיין, עדי ברנדה

 סיור ערב בתל – אביב
ZOOM במוזיאון הטבע וביקור באוסף פרטי מרהיב של אמנות מאפריקה.
– סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
היום –  רביעי, 24  יולי  2019

להרשמה שילחו Whats app ל 0507431106


הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה – התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה. לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whats app ל 0507431106

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Jenny Lebedev , 2019

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 Shenkar graduates’ 2019

Three years after the disgraceful episode of self-censorship of the Shenkar graduates’ exhibition by the administration, the current exhibition of the graduates of its Multidisciplinary Art Department is presenting a few works with an obvious political connection.

Elad Amsalem ,2019

An installation by Lobna Awidat is the outstanding artwork on view. Alongside of a pool in which apples float in streams of water, standing wooden structures made of layers bent into waves and forms that are reminiscent of architecture (or Scandinavian furniture of the 1950s or ‘60s). Some have woodworking tools attached to them. The power of the work lies in that political reading, the ownership of what has been nurtured as a brand for the apples grown in the Golan Heights is just one option. Awidat is from the Druze community which has lived in the area since the 15th century; at present, not all Druze are Israeli citizens. Awidat uses the apples, identified as a main Druze crop and export, to contemplate the issue of identity. In this beautiful work involving all of the senses, with the noise of the water and the scent of the apples, she turns her gaze to the issue of being Druze but also to environmental conservation and traditional crafts. The apple bears myths, from the Tree of Knowledge and Original Sin, the Apple of Discord and Trojan War, through Snow White’s poisoned apple, William Tell’s apple and precision shooting, and, of course, Isaac Newton’s apple. Awidat has transformed the apple into a parallel to the orange and the sabra whose ownership over their symbolic value has become a bone of contention between Jews and non-Jews. The apples floating in water brings to mind something from a memory of the baroque and frightening films by Peter Greenaway (from Drowning by Numbers through A Zed and Two Noughts) as well as the pools with floating vessels by Céleste Boursier-Mougenot. Together with the lovely woodwork, Awidat has created an illusionary, captivating, and disturbing space.

Abed Elmajid Shalabi, 2019

Elad Amsalem’s large-scale paintings are among the other stand-out works. It will be interesting to see in which direction they will develop. Painted on large plywood panels, although they may be characterized as having a “flexible” figurative style, the generational common denominator between Shai Azoulay, Yossi Krispel, Zoya Cherkassky and others, Amsalem’s paintings have power and something additional, a compositional element that sets them apart. Abed Elmajid Shalabi’s sculptural work is fascinating. He uses construction materials and sanitary installations with fitness center aesthetics to create the modern portrait of a man without qualities, the outcome of branding and advertising journeys. Jenny Lebedev screens her video on plastic wrap. The image of a woman struggling to breathe on material associated with death and suffocation creates a nightmare feeling of impending doom.

Curators: Chana Freund-Shertok, Gal Weinstein, Adi Brande

Posted in Uncategorized | Tagged , , , , , , , , , | Comments Off on תערוכת בוגרי בית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר 2019 ’Shenkar graduates

תערוכות בוגרי המחלקה לאמנות בבצלאל 2019

תערוכות בוגרי התואר הראשון  במחלקה לאמנות בבצלאל היא מהטובות שהיו במחלקה לפחות בעשור האחרון. היא מלאת אנרגיה, רעננות, רצינות ומידה מפתיעה ומשמחת של מקצוענות וזאת לעומת התערוכות הבינוניות מדשדשות  שקדמו לה. בהחלט מוקדם לדבר על שינוי עמוק, סברה כזו תאושש רק בתערוכות העתידיות אבל אחוז העבודות המצוינות בוודאי מבשר טובות.

Marcelle Bitton, “Edri at Mea Shearim” 2019 (stil from video)

שלוש עבודות בולטות ביותר הן מיצב הסאונד המשובח של אורי וויינשטיין “תוציאו רגע טלפונים” המגולל סיפור  חיים (הרואי) של פליט מסודן , מיצב הווידיאו המבריק של מרסל ביטון “Edri at Mea Shearim”  בו סצנות מ  Breakfast at Tiffany’s (1961) מועברות לשכונה החרדית מאה שערים , ו”קרקע אחורית” מיצב תיאטרלי של אורי זמיר בו מתגלמים חלומות וסיוטים של אמן כמשלים אבסורדיים על שליטה, משטור ותאווה.
למרות שתערוכת בוגרים מטבעה אינה תמטית התערוכה הזו מצליחה להקנות תחושה  מקפת, עגולה , שהופכת אותה לנקודת מוצא מעניינת לדיבור על הווית ההווה.
“תוציאו רגע את הטלפונים ” היא מיצב רמקולים, כסאות כתר פלסטיק וספסלים המסמנים אודיטוריום, או טריבונה שאיננה , פורום להשמעת הקול המושתק של פליטים שחורים. הפליטים, מוקצים בחברה הישראלית שנראותם הפיזית מונעת מהם להיות שקופים נתפסים כהפרעה, כאיום. הסיפור של טוגוד עומר אדם, היום איש היי טק ואקטיביסט שהגיע

לישראל כפליט מסופר בפרקים שביניהם מושמע קטע מהוקצע ומיומן של עומר אדם שבהופעה מול קהל עצום ב 2017 ביקש שיוציאו טלפונים ויחד יעלו קטע באותו רגע לסטורי הפרטי וכך ייווצר “בלגן באינסטגרם”  עומר אדם “תוציאו רגע טלפונים” 2017 . ההשוואה בין השליטה המוחלטת של עומר אדם בהמון, במציאות , ויתר על כן ביצירת מציאות במרחב הווירטואלי , לבין המאבק המתמיד של טוגוד עומר אדם בנסיבות החיים הטראומטיות והמאתגרות להן נקלע מצמרר.  כסאות הפלסטיק מוערמים לכדי טוטמים שמסמנים העדר דמויות אך גם גסות וצבירה צרכנית, הרמקולים השחורים מאזכרים מסיכות טקסיות אך גם נשק מאיים.  אורי וויינשטיין משתמש בחומרים התכניים והקונקרטיים באופן שבונה אמירה מורכבת על המקום הישראלי, על הפרוק של מונח הסולידריות האנושית והמרחק הרב שנוצר בינו לבין מה שהיו בעבר מרכיבי יסוד בבנינו : הטקס והאחדות .

Uri Weinstein “Take out your cellphones” , 2019

הזמר עומר אדם אמנם עשה טקס עם מעריציו אך דרכו הם נפרדים לאלפי הוויות וירטואליות שאינן מתלכדות. ביקום הפרגמנטרי הזה הושטת עזרה, אמפטיה למה שמחוץ ל”סטורי ” הפרטי נדמית אוטופית בלבד.
“Edri at Mea Shearim” מורכבת משלושה קטעים המשחזרים במאה שערים שלושה קטעים מ Breakfast at Tiffany’s הסרט, ששווק כקומדיה רומנטית יצר  אחדים מהדימויים האייקוניים של קולנוע אמריקאי במחצית השנייה של המאה הקודמת  Breakfast at Tiffany’s Opening Scene. הסיפור שהוא סיפור על ניסיון לבניית זהות נשית עצמאית, במשחק עם ועל סטראוטיפים מקבל תפנית מרהיבה כשהוא מועתק לסביבה החרדית ו”אדרי” מחליפה את “אודרי”. את תפקיד Holly Golightly, אותו שיחקה אודרי הפבורן שהפכה מזוהה לגמרי עם הדמות משחקת האמנית, מרסל ביטון וכל תפקידי הגברים משוחקים על ידי נשים. השינוי המגדרי מתקשר מחד לתולדות התיאטרון  בהיפוך : בתיאטרון השייקספירי למשל , שוחקו  תפקידי נשים על ידי גברים ומאידך מרמז לחד מיניות ולאלטרנטיבות נוספות לזרם המרכזי המקובע כמקודש בחברה החרדית. האלגנטיות של הדמויות, הסצנות והמוסיקה בנוף המחוספס של השכונה החרדית מחדד, עד כאב את הפער בין שאיפת ומציאות ואת השאיפה לגשר עליהם, כלומר אותם נושאים העומדים בלב הסרט המקורי (והספר של טרומן קפוטה עליו הסרט מבוסס).
אורי זמיר עוסק בדמות האמן ובאמנות בתערובת שובת לב של אירוניה ותיאטרליות. ההשפעות על האמנות שלו גלויות מיד : שומרת המוזאון עם ראש מנורה מעלה על הדעת עבודות מהאנה הוך ועד מקס ארנסט או הדימוי של איש עסקים עם מנורה במקום ראש שמשמש לסימון  חשיבה בפרסומות שונות. זוג עיינים עשויות ככדורים יכול להתייחס לטוני אורסלר,

Uri Zamir , Back Ground , 2019

אבל גם לורד אהרונוביץ’ ומכל מקום מתייחס למוסרות הנוצריות של אקס ווטו (אותות תודה לקדושים). דמות האמן כמין זאוס היורה ברקים בסרט ווידיאו ספוגה אירוניה עצמית אך מה שעושה את המרחב הוא האופן בו הוא פועל כאנסמבל: חלל תערוכות שהשתבש, תאטרון שנותרו ממנו רק רקויזיטים שנקלעו למוזיאון  או זיכרון שהפך לסיוט. נחש בד יורד ממדרגות כמו בובת צעצוע אך אז מתברר שלשונו נעה , מאיימת להקיש. זמיר נוגע אפוא במיתוסים דתיים שונים אך מלגלג על הטקסטים, על המוזיאון כמקדש.
עוד עבודות מצוינות הן  “מכתב אהבה לא” של אלרי כרמון על יחסיה המורכבים עם אימה,

Elrie Carmon , 2019

סשה גימיין ב THE TEXT KIR  המסויט העוסק בגוף כאובייקט ובהרחקה, הדחקה והזרה כמצבים  קיומיים ו”איש היעלים”  של ניב פרידמן שחייו של ישראל אהרוני זואולוג שפעל בארץ עד שנות ה ארבעים משמשים  אותו  לבחינת יחסינו עם הטבע . העבודה החידתית המרהיבה של שיר רייך שמתוארת כ”בוידעם פנימי”. ארבעת האמנים יצרו מייצבים בהם וידיאו, צילום ופיסול יוצרים היגד אחד.
הציורים של אילת צוויקלר אקרמן , מפגש בין ציור אדריכלי של סביבות פנטסטיות שמזכירות את “העיר האידאלית” (ציורי עיר אוטופית. המפורסם ביותר מיוחס ל Luciano Laurana בסוף מאה 15) לבין דה קיריקו.

Niv Fridman, 2019

חבל שאין שילוט יותר ברור היכן מצויים החדשים השונים (ניתן בקלות להחמיץ את העבודה של אורי זמיר למשל, המצויה מתחת לחלל החממה. כבעבר גם בתערוכה זו, נעשה שימוש בבע”ח. שימוש כזה לעולם אינו מוצדק. במיצב המעניין לכשעצמו של מור אפגין “חולון” נעשה שימוש בנמלים. בשיחה סיפר אפגין שנועץ במומחים עלומים  שקבעו שהנמלים הכלואות בריבוע קרקע קטן בקופסת זכוכית אינן סובלות  (קביעה שאינה מעוררת אמון). דומה שהגיע הזמן שבצלאל יקבע קטגורית שאין לעשות שימוש בבעלי חיים באמנות וכך ימנע מהמוסד ומהסטודנטים  התפתלויות אתיות מביכות.
 מדובר בתערוכה מוצבת היטב אותה אצרו אירנה גורדון ופיטר יעקב מלץ . היא מעוררת רצון   לעקוב אחר המשך עבודות בוגרי המחזור .

 סיור ערב בתל – אביב
ZOOM במוזיאון הטבע וביקור באוסף פרטי מרהיב של אמנות מאפריקה.
– סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
 רביעי, 24  יולי  2019

להרשמה שילחו Whats app ל 0507431106


הדרכות פרטיות לנוסעים עצמאיים לוונציה – התאמת מסלול אישי כך שתוציאו את המיטב מהשפע האדיר המוצג בוונציה. לתיאום, פרטים ומחיר תתקשרו או שילחו Whats app ל 0507431106

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Ayelet Zwickler ,Space wise , 2019

Sasha Giemein Humaneater, 2019

Posted in וידיאו, פיסול ומיצב, ציור | Tagged , , , , , , , , , , | Comments Off on תערוכות בוגרי המחלקה לאמנות בבצלאל 2019

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art