סיכום ראשוני של הביאנלה ה 57 בוונציה

התערוכה המרכזית של הביאנלה ה 57 בוונציה VIVA ARTE VIVA היא אחת החלשות  ביותר הזכורות לי. אם לא די בכך שלא ניתן לאתר חוט שידרה רעיוני כלשהוא בתערוכה שאצרה Christine Macel הצרפתיה הרי ריבוי העבודות הבינוניות, הלא מענינות ,יוצרות מה שנראה כמו תפאורת אמנות יותר מאמנות. הביאנלה  56 אותה אצר אקאי אוונווזר (Okwui Enwezor) ,הראשונה שנאצרה על ידי אוצר ממוצא אפריקאי, נחשבה על ידי רבים כפוליטית יתר על המידה וקודרת. מסל אצרה תערוכה המתנהגת ככלבלב מאולף שמזכיר לבעליו טבע, על הפראות והסיכון, רק  כהד קלוש מאד .מתשעה פרקי התערוכה הבינלאומית הראשית ,על 120 האמנים שמשתתפים בה ,יצאתי  עם מעט מאד: תחושת מיאוס מהעבודה הנצלנית- צדקנית של Olafur Eliasson , אמן כוכב ,שמציג את Green light , סדנת בניית גופי תאורה גיאומטריים  ולימוד שפה לפליטים בכניסה לביתן הראשי בגרדיני . הפליטים,כמו אנשים שהובאו בזמנו לשמש מייצגים חיים בתערוכות הבינלאומיות של המאה ה 19 חביבים וחיובים ,בדיוק הסוג (והכמות) שאירופה הייתה מוכנה לקדם בברכה. אפשר לצלם, נועזים יכולים  לעבוד איתם יחד והצופים כולם יכולים, ללא מאמץ ,למרק את המצפון .

Green light An artistic workshop Conceived by Olafur Eliasson

Green light
An artistic workshop
Conceived by Olafur Eliasson

היו מספר מצומצם מאד של עבודות מרשימות, רובן בחלק הראשון של התערוכה שנערך בגרדיני.  חלקה השני, בארסנלה נע בין מביך למשעשע אם  אכזבות ספציפיות כמו עבודה של ארנסטו נטו המצוין הניראית כאילו עברה דילול או נעשתה בהשראתו על די אמן מוצלח פחות. מעט העבודות הטובות בחלק זה,כמו עבודה מצוינת של קאדר עטייה,

Kader Attia Narrative Vibrations Venice 2017

Kader Attia Narrative Vibrations Venice 2017

טבעו בים של מה שנראה כמו נסיון לרצות כל טעם, לא לנגוע בנקודות מחלוקת ולהעביר את הסיסמאות הקלישאתיות ביותר על אמנות כמין דבק מאחד.

Ernesto Neto, Um Sagrado Lugar (A Sacred Place) (2017)

Ernesto Neto, Um Sagrado Lugar (A Sacred Place) (2017)

הביתנים הלאומיים מהווים הפעם את החלק החשוב בביאנלה לצד ביתנים לאומיים טובים בגרדיני – הכוונה בעיקר לביתן האוסטרלי ,הצרפתי, השוויצרי הרוסי והמצרי שבולטים בגרדיני הרי בארסנלה יש הפעם שורת ביתנים מצויינים והכוונה בעיקר לגיאורגי, לדרום אפריקאי, לסינגפורי אך בראש ובראשונה לביתן המשובח של ניו זילנד. מעבר לכל אלו מוצגות בוונציה,במחסות ובמקביל לביאנלה שורת תערוכות מרתקות, חלקן אף מעולות.

Dapunta Hyang: "Transmission of Knowledge" Singapore   Pavilion

Dapunta Hyang: “Transmission of Knowledge” Singapore Pavilion

(על הביתנים הלאומיים המענינים ביותר, ותערוכות הלווין – בפוסטים הבאים)

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי, כולל סיור בביאנלה בונציה באוקטובר 2017 וכן הדרכה לפני נסיעה לביאנלה לנוסעים עצמאיים אנא כיתבו ל  thewindowartsite@gmail.com

Posted in אירועים, פיסול ומיצב | Comments Off

Tracey Moffatt: My Horizon הביתן האוסטרלי בביאנלה בוונציה

בביתן האוסטרלי מציגה טרייסי מופט את My Horizon. זהו אחד הביתנים  הלאומיים טובים ביותר בגרדיני.מופט עוסקת בהגירה ויחסי כוח, נושאים מרכזיים הנידונים שוב ושוב ,אסון הומניטרי שמצטלם היטב  עד כידי כך שעולה היההור עם קריאות האמנות לפיתרונו אינן נגועות לעיתים בניצול פשוט שלהיבטיו האסטטים / דרמטיים . מופט אינה נופת לפחים האלו מאחר והיא מפנה עין למתבוננים ברצףהאסונות לא פחות מאשר לקורבנות . היא מתיחסת להיסטוריה העקובה מדם של אוסטרליה בעבק,כשאירופאים בעיקר מבריטניה זרעו הרס איום וגם כיום כשאוסטרליה מגלה אדישות מוחלטת לגורל הפליטים המתדפקים על שעריה .ביתן אוסטרלי
מופט מציגה שתי סדרות וידיאו ושתי סדרות צילום .ב” Vigil”  מתחלפים דימויים של כוכבי קולנוע  קלאסיים –מאליזבט טיילור ועד דונלד סתרלנד המביטים החוצה, לעבר חוץ שברור שהוא מעורר דאגה , עם דימויים של סירות פליטים שעברו אבסטרקציה . הוא מוקרן על שניים מקירות הביתן החיצוניים ,ספק מגדלור של סולידריות אנושית המתעוררת , ספק עוד דימוי פירסומי בזרם אינסופי של דימויי פירסום .ההכפלה שלהקרנה בחוץובפנים , יחד עם הקצב מהיר ואבק הכוכבים שמתנגש עם דימויי הזוועה יוצרים היגד ישיר , ברור וטורד.IMG_4299  (לחצו לראות קטע ווידיאו)
The White Ghosts Sailed In סרט הווידאו השני  מתיחס ל26 ינואר 1788 ,ומופט המציאה סיופור אם נרמה היסטוריה אלטרנטיבית כאילו שהגעת הספינות הבריטיות הראשונות ,הארוע שתרחש באותו היום הוסרט . היום שנחגג 850כיום הולדת האומה האוסטרלת הוא יום נתון במחלוקת עזה מבחינת אופן הזיכרון שלו (ההשוואה ליום עצמאות/נכבה מתבקשת) . מופט מאמצת את הטרמינולוגיה של אוסטרליים ילידים שכינו את הלבנים “רוחות לבנות” והסרט, שהיא טרחה באופן לא לגמרי משכנע במתכוון מראה נוף ריק של מפרץ וברקע קולות תופים ומלחמה ובכי תינוק . בעבודה זו ובסדרת צילומים של אנשים שברוב שהם  מיד אחרי אסון מופט בודקת את האופן בו אני מתבוננים בדברים ויוצרת דימויים מלאכותיים , קלים לעיכול , כאלו שאנחנו הצופים יודעים כמו צופים בסשרות טלוויזיה , שנוקו ולוטשו בדיוק לנקודה בה יעוררו הזדהות ולא גועל. שוטר גברי מחזיק תינוק גבר מהלך ברחוב מאיים .הדימיון לעבודות של סינדי שירמן מתחילת שנות ה 70 ניכר – אנחנו מתבוננים בדימוי שמזכיר קטע מסרט שאינינו זוכרים במדויק, סצנה ז’אנרית של סיוט .IMG_4301
העשייה נשענת על זיכרון קולקטיבי, זאנרי, מצויה גם בסידרה היפה Body Remembers האמניתמצולמת מאחור במדי חדרנית בחדרים שנדמה שמשהו בהם לא בסדר, רוחש ומשובש.
אצל מופט הזמן עומד מלכת עם באוניות הפליטים שהאבסטרקציה שלהן מאפשרת להן להיות אנשי הסירות הויטנאמים של שנות ה 70 , פליטים מהאיטי בשנות ה80 (בזיכרון הישראלי יהודי גם המעפילים של שנות ה 30 וה 40 ) וזרם הפליטים הקיים היום, בחדרנית המלנכולית בתלבושת שמזכירה את המאה ה 19, פורנוגרפיה זולה, הכלואה בחדר שהאור בו ספק ניאון ספק אור חסד מציור רנסנס צפוני.4720

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי, כולל סיור בביאנלה בונציה באוקטובר 2017 וכן הדרכה לפני נסיעה לביאנלה לנוסעים עצמאיים אנא כיתבו ל  thewindowartsite@gmail.com

Posted in Uncategorized | Comments Off

The Home of My Eyes שירין נשאט במוזיאון קורר, תערוכה במסגרת הביאנלה ה 57 בוונציה

שירין נשאט מציגה מוזיאון קורר בככר סן מרקו את The Home of My Eyes עשרים וששה דיוקנאות של אנשים מאזרבייג’ן . את הפרויקט יצרה ב 2014 עבור מרכז לאמנות עכשווית בבאקו. היא צילמה אנשים בגילאים ורקעים מגוונים בדיוקנאות פרונטליים, חושפניים, בשחור לבן. אתהמצולמים ראיינה אודות תפיסת זהות שלהם ואת התשובות כתבה בקליגרפיה צפופה על פניהם וידיהם יחד עם קטעי שירה של משורר איראני שחי באזרביגאן במאה ה12.IMG_3959
בקורר הדיוקנאות תלויים בהקבץ סביב מדונה מהרנסנס המוקדם ידיה מחזקיות את גלימתה בתנוחה הידועה כמיזרקודיה Misericordia. גלימה הפרושה מסמלת את מריה של הרחמים, כאילו יכלו  המאמינים להסתופף בכנפי גלימתה. נשאט פורטת על המיתר רליגיוזי בעוצמה, באפקטיביות רבה . ידי מרבית המצולמים שלובות בתנוחות תפילה,תחינה או שבועה. מערך כולו מרשים והידיעה שמדובר בעבודה הראשונה מזה שנים של  נשאט שאינה סובבת סביב אירן הופכת אותו למעניין במיוחד.IMG_3963
נשאט ,ילידת אירן שעברה ללמוד בארה”ב בגיל שמונה עשרה  היא מהאמניות המזוהות ביותר עם שאלות של אתניות-דת ומגדר. לא יהיה מוגזם לטעון שעבודות הווידיאו המרכזיות שלה , כמו Rapture

Shirin Neshat: Rapture, 1999 from InEnArt on Vimeo.

ו Turbulent    , שתיהן  מ 1999 עיצבו במידה רבה את התפיסה של חלקים נרחבים בעולם התרבות במרכזים המסורתיים במערב על התרבות האיראנית, והמוסלמית בכלל. הנשים הרעולות העטופות בצאדור דוחפות סירות לים ב Rapture  הן מהדימויים החזקים ביותר של מאבק נשי שנעשו בעשורים האחרונים. על עבודות אלו  זכתה בפרס אריה הזהב בביאנלה ה 48 ומשם נסקה הקרירה שלה למעמד של אמנית כוכבת. (ההשפעה שלה על אמנות ישראלית רבה וראויה לדיון).IMG_3965
סידרה קודמת שלה “נשות אללה” בהן צילמה נשים בכיסוי ראש מוסלמי מסורתי וכסתה את פניהן ,מיסכה את זהותן בכתב או דגמים קליגרפיים נקראו כזעקה – מחאה  נגד תרבות דכאנית אך היום בולט עבורי עד כמ חיזקו סטראוטיפים אתניים ואפשרו לחברה המערבית, בעיקר האמריקאית, קתרזיס, הזדמנות לרחוץ בניקיון כפיה. השימוש בכתיבה בסדרה The Home of My Eyes ממשיכה את השימוש בכתיבה כדרך לסמל,להמחיש , את האופן בו אידאולוגיה ותרבות הוםכות לבשר מבשרנו.

במבט קשוב מתגלה בדיוקנאות שטיחות, חזרתיות של המבט הדרמטי,ונדמה שבאופן מהותי הגיוון הוא שטחי בלבד.
עבודת הווידאו החדשה של נשאט מביכה ממש,אף כי יתכן וגודל אכזבה כגודל הציפיות שיצרו עבודותוידיאו קודמות. ב Roja, וידיאו חד ערוצי בשחור לבן אשה מזרחית עם עיני איילה  ענקיות מתעמתת עם יחסי שנאה אהבה עם תרבות מוצא ותרבות מאומצת. IMG_3970 (ליחצו על הקישור הגדילו+סאונד) מה שיכל היה להיות מרובד מוצג בחד מימדיות:המערב הוא גבר מבוגר לבן מאד המנסה לפתות באמצעות שירה (שירה חוזרת ברבות מעבודות הוידיאו המרכזיות של נישאט) והופך מרושע נקמני ומאיים. השיר THE CARNIVAL IS OVER, היה להיט רומנטי של להקה אוסטרלית, The Seekers בשנות ה 60 וקיבל  גירסה אפלה שנים מאוחר יותר בביצוע מחודשל ניק קייב . נשאט הופכת אותו למר כשהוא מושר בפלייבק בולט ,כמו מציאות לא מסונכרנת,מסוכסכת שהיא משרטטת. תרבותהמוצא מיוצגת בידי אשה כהה שמעוררת תחילה תקווה בצעירה אבל מתעוותת מול עיניה כמו דמות בסרט מדע בידיוני ישן . המסרים על בין לבין, על הדיכוטומיה גברי נשי שחוקים באופן מקומם עד שלצופים שמכירים עבודות קודמות ,מרגשות, של נשאט יתהו לאן נעלמו איכויות אלו. צילומי הנוף הארוכים, הסאונד, השימוש הדרמטי בשחור לבן הפכו אמצעים מכניים,מרוקנים.
שתי העבודות מהשנים האחרונות The Home of My Eyes  ו Roja הן פריזמה לקריאה מחודשת, ביקורתית של עבודתה מהעבר.

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי, כולל סיור בביאנלה בונציה באוקטובר 2017 וכן הדרכה לפני נסיעה לביאנלה לנוסעים עצמאיים אנא כיתבו ל  thewindowartsite@gmail.com

 

Shirin Neshat’s The Home of My Eyes at the Correr Museum, as part of the 57th Venice Biennale

At the heart of the Correr Museum in St. Mark’s Square, Shirin Neshat is exhibiting 26 portraits of Azerbaijanis created in 2014 for the Baku Art Center. The frontal black and white photographs are revealing portraits of the subjects. Neshat interviewed her subjects on their perception of identity and wrote their responses in dense calligraphy on their hands and faces on the photograph along with poetry verses. In the Correr, the photographs are clustered around an early Renaissance Madonna holding her outspread cloak – the Miseracordia Madonna , the Merciful.IMG_3959

Neshat, who was born in Iran which she left at age 18 to study in the USA, is one of the artists most identified with issues of ethnicity-religion-gender. It would not be an exaggeration to say that her major video works, such as Rapture https://vimeo.com/65972620 and Turbulent   https://www.youtube.com/watch?v=f2DNMG2s_O0  both from 1999, for the most part shaped the perception held by many Westerners of Iranian and Muslim culture in general.IMG_3961

Neshat’s new video is embarrassing A woman from the East confronts her love/hate relationship to her culture of origin and her adopted culture. What  could have been multi-layered is presented as one-dimensional: the West is an elderly white man who attempts seduction through poetry and becomes evil. Her culture of origin is presented by a dark-skinned woman who at first arouses hope, but becomes distorted as she watches, like a figure from an old science fiction film. The messages are worn out. The long landscape shots and the sound have turned means emptied of content.IMG_3970

Shirin Neshat’s two works from recent years, The Home of My Eyes and Roja form a prism for a critical re-reading  of her past works.IMG_3973

ו

.

 

 

.

Posted in וידיאו, צילום | Comments Off

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art